המבקש הגיש בקשה למתן ארכה להגשת ערעור. הארכה המבוקשת היא 30 יום לאחר מתן החלטה בבקשה. הערעור לא הוגש עד היום.

נימוקי הבקשה –

1. "ככל הנראה" שוגר פסק הדין לב"כ הקודם של המבקש, בערכאה דלמטה.

"מכל מקום", בשל נתק עם ב"כ הקודם, הגיע פסה"ד לידיו של המבקש רק לאחר תום הפגרה, "במהלך תקופת החגים".

2. המבקש שהוא עצמו נכה 100% נאלץ לסעוד את בנו המאושפז לשיקום, לאחר תאונת דרכים.

לאור האמור, לא היה סיפק בידי המבקש להשיג את החומר שבתיק בית המשפט והדבר נעשה "רק לאחרונה".

תגובת המשיבה –

המשיבה מתנגדת לבקשה ומבקשת לסלק את הערעור על הסף מהנימוקים:

1. המועד להגשת הערעור חלף. פסה"ד ניתן במהלך הקיץ והמועד האחרון להגשת הערעור, בהתחשב בפגרה ובחופשת סוכות – 23/10/12, חלף.

2. רק ביום 24/10/12, לאחר חלוף המועד להגשת ערעור הוגשה בקשה להארכת מועד, אך לא הערעור עצמו.

3. הצהרת המערער לגבי נסיבות ומועד קבלת הערעור לידיו איננה אמת ומטעה.

פסה"ד שניתן ביום 12/8/12, נמסר ביום 15/8/12, ידנית למערער, על ידי המנהל האדמינסטרטיבי של המשיבה, בנוכחות הקב"ט, והמערער אישר בחתימת ידו על העמוד הראשון של פסק הדין, את קבלת פסה"ד.

לתגובה צורפו העמ' הראשון של פסה"ד, שם נכתב בכתב יד : "מאשר קבלת פסק דין הכולל 57 עמודים בתאריך 15.8.12 בשעה 13:45 שמעון סבג [שמעון].

כמו כן, צורף תצהיר בו מצהיר קב"ט בית חולים העמק בעפולה, כי מסר במו ידיו למשיב ביום 15/8/12 את פסה"ד המלא [57 עמודים] למר שמעון סבג – המשיב אף חתם על העמוד הראשון של פסק הדין, בנוכחותו.

תשובת המבקש לתגובת המשיבה –

1. במסגרת ההתדיינויות , החתימה המשיבה את המבקש על מסמכים למרות שאינו יודע קרוא וכתוב והיא לא מצאה לנכון להמציא את פסה"ד לב"כ המבקש.

2. "הגם שיכול והמבקש חתם על אישור מסירה על העמוד הראשון", הוא לא קיבל את פסה"ד לידיו "ובטח" שלא קיבל מסמך ובו 57 עמודים.

3. גם אם אכן נמסר למבקש פסה"ד ביום 15/8/12, כנטען, המועד להגשת הערעור הוא 25/10/12, ואילו הבקשה הוגשה ביום 24/12/12.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני סבור כי דין הבקשה להארכת מועד, להידחות.

טענות המבקש נראות כמתחמקות. המבקש משתמש במונחים מעורפלים ""ככל הנראה" שוגר פסה"ד לב"כ הקודם בערכאה דלמטה"

המבקש איננו טוען כי ב"כ הקודם הפסיק לייצגו בשלב כלשהו בהליכים בבית משפט למטה, ואיננו טוען כי הודיע לבית המשפט על הפסקת הייצוג של ב"כ הקודם. לפיכך, מסירת פסה"ד שנמסר לב"כ המבקש במהלך הפגרה הינו מסירה כדין.

המבקש לא צירף תצהיר או תגובה או התייחסות כלשהי של ב"כ הקודם לנטען כלפיו.

המבקש גם איננו מציין כיצד הגיע פסה"ד לידיו במהלך תקופת החגים, באילו נסיבות וממי קיבל את פסה"ד, אלא מתנסח באופן מעורפל "פסה"ד הגיע לידיו במהלך תקופת החגים".

המבקש איננו מציין את המועד בו הגיע לידיו פסה"ד, אלא מסתפק בתאריך לא מוגדר ו"מעורפל" "במהלך החגים".

המבקש טוען שאחת הסיבות לכך שלא הגיש את הערעור היא כיוון שהוא סועד את בנו המאושפז בבית החולים. הוא איננו מפרט דבר בעניין, האם רק הוא סועד את בנו, האם אין בני משפחה אחרים, לאיזו תקופה ובמהלך כמה שעות ביום.

הצהרתו של המצהיר מטעם המשיבה – הקב"ט, לפיה מסר את מלוא פסה"ד, 57 עמודים, לידיו של המבקש והמבקש חתם בפניו על אישור קבלה, לא נסתרה.

המבקש לא ציין מיוזמתו כי פסה"ד או חלק ממנו נמסר לידיו, אלא רק לאחר תגובת המשיבה אליה צורף העמוד הראשון של פסה"ד ועליו מתנוססת חתימת המבקש, ולאחר שהמשיבה הגישה תצהיר על נסיבות המסירה טען המבקש גם כאן באופן מתחמק כי המשיבה החתימה אותו במהלך ההתיידנות על מסמכים שונים ולכן הוא לא יכל לדעת שהחתימו אותו על קבלת פהס"ד.

אך מאחר והכחשה סתמית זו איננה יכולה לעמוד מול התצהיר המפורש והמדויק של המשיבה לגבי נסיבות המסירה, ולא יכול היה המבקש להתכחש לחתימתו על העמוד הראשון של פסה"ד, הוא מציין בתשובתו לתגובה "הגם שיכול" שהמבקש אכן חתם על העמוד הראשון הוא לא קיבל את פסה"ד לידו ובוודאי שלא קיבל מסמך של 57 עמודים.

הבקשה להארכת מועד הוגשה לאחר תום המועד להגשת ערעור.

עובדתית הערעור לא הוגש עד היום.

הגשת בקשה להארכת מועד להגשת הערעור איננה מפסיקה את מירוץ הזמן, אלא אם בית המשפט החליט אחרת.

המבקש פנה בבקשה להארכת מועד שנקבע בחיקוק. הארכת מועד שכזו מצריכה נימוקים מיוחדים שלא מצאתי שהתקיימו כאן.

הגשת בקשה להארכת מועד שהוגשה בתוך המועד הקבוע לערעור בחיקוק, יכולה להוות שיקול במסגרת השיקולים שבית המשפט שוקל כשהוא נדרש להחלטה האם להאריך את המועד, אך אין היא עוצרת אוטומטית את מירוץ הזמן.

לפיכך, ומאחר שלא הוגש ערעור במועד, וכאמור, עד היום לא הוגש ערעור, אני דוחה את הבקשה להארכת מועד.

התוצאה היא שהבקשה להארכת מועד נדחית.

המבקש ישלם למשיב הוצאות הליך זה בסך 3,000 ₪.

ניתנה היום, ו' כסלו תשע"ג, 20 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.

יוסף בן-חמו, שופט
רשם בית המשפט המחוזי - נצרת