אני מזכה הנאשם מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

האישום

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של רשלנות, עבירה על סעיף 62(2) בצירוף סעיף 38(2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה"); עקיפה בדרך לא פנויה, עבירה על תקנה 47(ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"); עקיפה תוך חציית קו הפרדה רצוף, עבירה על תקנה 47(ה)(3) לתקנות התעבורה; גרימת נזק לרכוש או אדם, עבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה.

עובדות כתב האישום

1. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 01.06.12 בסמוך לשעה 19:00 נהג הנאשם במונית ונסע בכביש מס' 60 מכיוון מחסום ג'בע לכיוון מחסום קלנדיה. הנאשם נהג ברשלנות כאשר התחיל בעקיפה שיירה של כלי רכב הנוסעים בעומס תנועה, בדרך לא פנויה ובמרחק שאינו מספיק כדי לאפשר ביצוע העקיפה בבטחה, תוך שהינו עובר קו הפרדה רצוף. במהלך ביצוע העקיפה הבחין הנאשם ברכב אשר הגיע מהכיוון הנגדי, חזר והשתלב במסלול הנסיעה ותוך כדי כך פגע ברכב המעורב מסוג פולקסווגן נהוג על ידי מר דענא עבד- אלרחים (להלן: "הנהג המעורב" או "העד"), איבד שליטה על רכבו, סטה לעבר צד שמאל ופגע במעקה הבטיחות שמצד שמאל לכביש. כתוצאה מהתאונה נחבל הנאשם ביחד עם הנוסעים ברכבו, וכן כלי הרכב המעורבים ניזוקו.

תשובת הנאשם

1. הנאשם כפר במיוחס לו בכתב האישום וטען כי הנהג המעורב אשם בקרות התאונה. לטענתו, הוא כלל לא ניסה לעקוף את הרכב המעורב אלא שהרכב המעורב ששייך לשיירה של רכבים שליוו חתן וכלה, ביצע לפתע סיבובים במקום וכתוצאה מכך פגע ברכב הנאשם.

הראיות

1. מטעם המאשימה העיד הנהג המעורב.
2. מטעם הנאשם העיד הנאשם בעצמו ובנו מר אמיר רישק, שבזמן התאונה נסע, יחד עימו ברכב (להלן: "הבן").

דיון והכרעה

1. אין מחלוקת, כי מדובר בכביש בעל שני נתיבים בכיוון נסיעת הנאשם ונתיב אחד מהכיוון הנגדי. כמו כן, אין מחלוקת כי קו הפרדה רצוף מפריד בין כיווני הנסיעה. בנוסף, אין מחלוקת כי במקום האירוע הכביש היה בעלייה.
2. המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם התאונה ארעה בעקבות כך שהנאשם עקף בדרך לא פנויה כשהוא חוצה קו הפרדה רצוף או שמא ארעה באשמת הנהג המעורב אשר היה חלק משיירת רכבים שליוו רכב חתן כלה וביצע סיבובים במקום ותוך כדי כך פגע ברכב הנאשם אשר לא הצליח להימנע מהפגיעה.

נטל ההוכחה

1. על המאשימה הנושאת בנטל ההוכחה להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע עקיפה בדרך לא פנויה תוך חציית קו הפרדה רצוף ובכך גרם לתאונה וכי העובדות והראיות אינן מתיישבות עם מסקנה הגיונית אחרת כלשהי, זולת אשמת הנאשם. לעומת זאת, הנאשם, די לו בכך שיצביע על ספק סביר ויראה כי גרסתו הינה אפשרות מתקבלת על הדעת שיש לה אחיזה בחומר הראיות ושאיננה בבחינת השערה נטולת בסיס בראיות או אפשרות תיאורטית גרידא (ראה: י. קדמי, על הראיות, מהדורה משולבת ומעודכנת תש"ע – 2009, חלק רביעי, עמ' 1674- 1681).
2. לפנינו, גרסתו של הנהג המעורב לעומת גרסתו של הנאשם. כפי שעולה מהראיות שהובאו בפניי, למקום התאונה הגיעה משטרה אולם, השוטרים עזבו מייד את המקום ללא גביית ממצאים בשטח וזאת לאחר שהחלה זריקת אבנים במקום שסיכנה את חייהם. משכך הוזמנו הנאשם והנהג המעורב לחקירה מאוחר יותר בתחנת המשטרה על ידי בוחני תנועה והוחלט בסופו של דבר להגיש כתב אישום נגד הנאשם.
3. לאחר ששמעתי את העדויות אני מעדיף את גרסת הנאשם על פני גרסתו של הנהג המעורב והמשמעות היא זיכויו של הנאשם מהאשמה המיוחסת לו בכתב האישום ולהלן נימוקיי.

עדותו של הנהג המעורב

1. הנהג המעורב, בהודעתו במשטרה, שנמסרה בסמוך לאחר התאונה, מסר כך:

"...נהגתי ברכב שלי והייתי לבד ברכב. ...אני נסעתי בעליה. מהכיוון שלי יש שני נתיבים אני נסעתי בנתיב שמאלי היה פקק בגלל שהיה חתונה. מצד שמאל יש שני קווים הפרדה לא אחד. הרכב עקף אותי מצד שמאל שלי הוא נסע בנתיב שלי מי שיורד בא מכונית ממול הוא נכנס פעם אחת לנתיב שלי התנגש באוטו שלי הצד שמאל מקדימה ועף לכיוון הגדר בטיחות בצד שמאל...." (ת/2, ש' 2 – 6).

1. עוד מסר הנהג המעורב בחקירתו כי בזמן התאונה היה פקק תנועה וכי הכביש היה עמוס עקב רכבים הקשורים לחתונה.
2. אולם, בעדותו בבית המשפט שינה את גרסתו. והשיב כי הוא אינו זוכר אם היה פקק –"ש. נכון שהיו רכבים בעמידה.

ת. לא יודע. התנועה זרמה לאט לאט. אני נסעתי בהילוך ראשון בעליה"

(עמ' 3, ש' 30 -31).

1. כמו כן, העד העיד כי כלל אינו יודע שהיה במקום רכב חתן כלה והשיב תשובות מתחמקות לשאלות שנשאלו על ידי ב"כ הנאשם ואף ניסה להרחיק עצמו מכל קשר לשיירת הרכבים של החתן וכלה.

"ש. נכון שהיה בצד ימין רכבים של חתונה באמצע הכביש והם רוקדים.

ת. באמצע הכביש אני לא יודע.

ש. שמעת קולות או ראית שרוקדים בכביש.

ת. מאיפה אני יודע.

ש. היה או לא היה.

ת. אני לא זוכר בדיוק.

ש. לפני התאונה היו אנשים רוקדים חוץ מהרכבים.

ת. לא יודע.

ש. האם אתה קשור לחתונה.

ת. לא, אני לא קשור".

(עמ' 3, ש' 32; עמ' 4, ש' 1 – 9).

1. לעניין זה אני קובע כי עדותו של הנהג המעורב במשטרה, אשר נמסרה כמספר ימים לאחר התאונה, עדיפה בעייני על פני גרסתו המאוחרת יותר ואשר יש בה סתירות ושינויים. גרסתו הראשונית במשטרה של העד מחזקת את טענת הנאשם, כפי שטען כבר בעדותו במשטרה, כי במקום התאונה היו רכבים שליוו רכב חתן כלה ולפתע, ביצע הרכב המעורב פניית פרסה מהנתיב הימני ופגע ברכב הנאשם בעת שהיה בנתיב השמאלי "...הוא הסתובב בכביש בגלל שיש כלה הוא עשה חרקה עם הרכב אני נסעתי במקביל לו בנתיב שלי, הוא פגע בי בדופן ימינית שלי ואני המשכתי ישר עד שנעצרתי במעקה הבטיחות..." (ת/5, ש' 28 – 32). וחזר והעיד בבית המשפט, "כאשר הוא עשה סיבובים לשמאל הוא פגע בי ...." (עמ' 8, ש' 30). עדותו זו של הנאשם לא נסתרה. בנוסף, גרסתו של הנאשם מצאה תימוכין בעדותו של הבן. שכן גם הבן העיד בפניי כי הנהג המעורב "עמד בנתיב הימני עם השיירה שעמדו ורקדו ולאחר שסיימו וכאשר באותה עת הרכבים במסלול השמאלי התחילו לנוע, הוא רצה להרחיב את הסיבוב ותוך כדי ביצוע פניה הוא פגע ברכב שלנו" (עמ' 10, ש' 26 – 28).

האם בוצעה עקיפה אסורה ע"י הנאשם

1. הנהג המעורב מסר במשטרה כי הוא לא הבחין ברכבו של הנאשם לפני התאונה ואף מסר כי כלל לא ראה את הנאשם מנסה לבצע עקיפה אלא אנשים שנכחו במקום אמרו לו שהנאשם עקף אותו "לא ראיתי אותו מגיע לפני התאונה. אנשים באו אלי אחרי התאונה ואמרו לי שראו אותו עוקף אותי ואין לי פרטים שלהם אני הייתי לבד..." (ת/2, ש' 13 -14). תמוהה בעיני כיצד למרות זאת, בעדותו בבית המשפט, לפתע, טוען הנהג המעורב כי יש לו עדים שיוכלו להעיד על כך "יש לי עדים. יש לי עדים גם מהשטחים" (עמ' 4, ש' 18 -19). ואם כך, מדוע לא מסר את פרטיהם למשטרה כדי שיוכלו לזמנם לעדות. שהרי בעת חקירתו במשטרה כאשר עדין לא היה ברור מי יואשם באחריות לתאונה היה על העד למסור פרטי העדים אשר היה בעדותם בכדי לתמוך בגרסתו. אולם, הוא לא עשה זאת וסיבותיו עימו.
2. בנוסף, הנהג המעורב הכחיש כי היו עימו נוסעים ברכב. אולם, כאשר הוצגה לו תמונה שצולמה על ידי הנאשם בזמן אמת והתבקש לזהות את הבחור המצולם בתמונה השיב כי מדובר באחיו "זה אח שלי. אני מבקש לראות את התמונה שוב, מדובר בתמונה שאחרי התאונה" (עמ' 4, ש' 25) ולאחר מכן, השיב "לא מעניין מי האיש בתמונה" (עמ' 4, ש' 27). בנוסף, כאשר התבקש ליתן הסבר לכך שבאם אחיו לא היה עימו ברכב במועד התאונה אזי כיצד הצליח להגיע למקום מיד לאחריה, השיב "...אני אומר לך שזה אולי אח שלי, אני רואה אותו בגבו" (עמ' 4, ש' 31).
3. גרסתו של העד איננה ראויה לאמון שכן הייתה מלאת סתירות ותמיהות ושונה מהדברים אותם מסר בהודעתו במשטרה. נראה כי העד ניסה לשנות את הגרסה שמסר במשטרה ולהכחיש את קיומו של הפקק אשר נוצר במקום בעקבות שיירה שליוו רכב חתן כלה וניכר כי ניסה להרחיק עצמו מהאירוע.
4. מנגד, גרסתו של הנאשם הייתה הגיונית נטולת סתירות ומתיישבת עם תמונות הנזק שהוצגו בפניי. לא מצאתי סתירות בין גרסת הנאשם במשטרה לבין עדותו בבית המשפט. גם בעדותו בפניי לא מצאתי כל סתירה והתרשמתי כי גרסתו אמינה. כך התרשמתי גם מבנו של הנאשם אשר היה עימו ברכב במועד התאונה.
5. בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה כי אין ליתן אמון בגרסתו של הנהג המעורב ואני מעדיף את גרסת הנאשם. יוצא אפוא, כי המאשימה לא הרימה את הנטל להוכיח את האשמה המיוחסת לנאשם מעבר לכל ספק סביר ולכן אני מחליט לזכות את הנאשם.

לסיכום

1. אשר על כן, אני מזכה את הנאשם מכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

ניתנה היום, ח' כסלו תשע"ד , 11 נובמבר 2013, במעמד הצדדים