1. במהלך שנת 2007 הגישה התובעת תביעה כספית כנגד הנתבע. על פי הנטען בכתב התביעה החזיק הנתבע במועד הרלבנטי נכס בירושלים כמתואר בסעיף 2 לכתב התביעה.

על פי כתב התביעה, נתבע חוב ארנונה לתקופה של שנה החל מיום 1.1.06 ועד ליום 31.12.06.

2. ביום 30.10.07 ניתן כנגד הנתבע פסק דין בהעדר הגנה. על פי אישור המסירה המצוי בתיק, ביקר שליח מטעם ב"כ התובעת בכתובת הנתבע בעיסוויה בשלושה מועדים שונים ושעות שונות ולאחר שהנתבע לא נמצא בביתו, הודבק כתב התביעה בנכס.

3. ביום 28.10.12 עתר הנתבע לביטול פסק הדין ולעיכוב הליכי הוצאה לפועל.

בתצהירו שניתן בתמיכה לבקשה טוען הנתבע כי רק בסוף חודש ספטמבר 2012 נודע לו על ההליכים המשפטיים המתקיימים כנגדו, וכי כתב התביעה מעולם לא הומצא לו כדין. לגוף התביעה טוען הנתבע כי הוא מעולם לא החזיק בנכנס הנטען בכתב התביעה.

4. התובעת בתגובתה מתנגדת לבקשה. לטענתה, הנתבע הגיש את הבקשה באיחור של כ-6 שנים לאחר מתן פסק הדין ללא כל הצדקה ובניגוד לתקנות סדר הדין האזרחי לפיהן יש להגיש בקשה לביטול פסק הדין בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. כמו כן, לטענתה היה על הנתבע להגיש בקשה להארכת מועד.

עוד מוסיפה התובעת וטוענת כי הנתבע לא רק שלא ציין בבקשה את כתובתו המעודכנת, כמתחייב על פי הדין, אלא שאף לא טרח להמציא אסמכתא בגין מקום מגוריו במועד הגשת התביעה ובשנת 2006, היא התקופה בגינה נדרש חוב הארנונה.

בנוסף, טוענת התובעת כי טענת הנתבע כי לא החזיק בנכס היתה אמורה להעלות בפני מנהל הארנונה וזאת פי הוראות חוק הרשויות המקומיות [ערר על קביעת ארנונה כללית] התשל"ו-1976 ובית המשפט אינו הפורום המוסמך על פי החוק הנ"ל לדון בטענה זו. מכאן, שאף אם יבוטל פסק הדין לא תצמח לו כל תועלת.

5. לאחר עיון בחומר ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות.

הנתבע לא ציין, כנדרש על פי דין, לא את מקום מגוריו הנוכחיים ולא את מקום מגוריו בשנת 2006 , היא כאמור שנת החיוב בארנונה.

בנסיבות אלה, יש לראות את רישומו כמי שמחזיק בנכס נשוא כתב התביעה, שכן על פי הוראת סעיף 318 לפקודת העיריות רישומי התובעת מהווים חזקה לתקינות הרישום בהם כל עוד לא הוכח אחרת.

הנתבע, כאמור, העדיף בנקודה זו שלא לנסות לסתור את רישומי התובעת ולפיכך יש לראותו כמי שהחזיק במועד הרלבנטי בנכס התביעה.

הנתבע לא טרח לציין את המועד המדויק בו נודע לו על קיום ההליכים המשפטיים, אלא בחר להסתתר תחת אמירה סתמית, לפיה נודע לו על ההליכים בסוף חודש ספטמבר 2012, בלא לפרט את הנסיבות ובעקבות מה דווקא בתקופה זו הוא ידע, לראשונה, על קיום ההליכים כנגדו.

בנסיבות שבפני מדובר על טענה סתמית ובלתי מבוססת.

לא זו אף זו, מסירת כתב התביעה לידיו היתה כדין, אף אם היתה זו בדרך של הדבקה. המצאה בדרך זו מוכרת על פי תקנות סדר הדין כאחת מדרכי ההמצאהו ובהעדר נסיבות חריגות אין מניעה לקבל המצאה כזו. לפיכך, בנסיבות שבפני אני קובע כי המצאת כתב התביעה היתה כדין. במצב דברים זה, אין ספק כי עברו מספר שנים עד להגשת הבקשה בלא שהנתבע מצביע על טעם מיוחד לאיחור זה.

בנוסף לאמור לעיל, הרי שטענות הנתבע כי לא החזיק בנכס דינן להתברר בפני מנהל הארנונה אצל התובעת בהתאם להוראות החוק הנ"ל ולפיכך לא ניתן להעלות טענה זו במסגרת הליך זה.

6. לאור כל האמור לעיל, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

אני מורה על ביטול עיכוב הליכים בתיק הוצאה לפועל מס' 03-08069-08-4.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ז אדר תשע"ג, 27 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.