לפניי התנגדות לתביעה לסכום קצוב, שהגישה המשיבה נגד המבקש, בגין חיובי ארנונה עבור נכס, ברח' אלנבי 183/6, חיפה.

המבקש בהתנגדותו ציין כי התביעה מתייחסת לתקופה שמיום 1/1/07 עד 1/1/12. הוא הצהיר כי הוא יליד שנת 1936, וגודל דירתו 72 מ"ר, ולפיכך זכאי הוא לפטור מלא מארנונה. לבקשה צירף המבקש אישור קבלת גימלת זקנה והשלמת הכנסה מהמל"ל (נספח א'), נסח רישום (נספח ב'), והפנה לסעיף ל תקנה 2 לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג-1993 (להלן: "תקנות ההסדרים").

המשיבה הגישה תגובה לפי החלטתי, בה ציינה כי למבקש חוב בסכום של כ-225,000 ₪ עבור התקופה עובר לשנת 2007, אך התביעה דנן הינה רק לתקופה הנטענת.

לטענת המשיבה אין למבקש כל הגנה, שכן טענתו אינה בסמכות עניינית של בית המשפט, אלא בסמכות מנהל הארנונה וועדת הערר.

לגוף הטענה טוענת המשיבה כי הנחת גימלאים בסך 20% מוענקת אוטומטית, ואילו הנחה בין נכס שגודלו עד 100 מ"ר ומכח קבלת הבטחת הכנסה, יש להגיש בבקשה למנהל הארנונה. המשיבה טוענת כי המבקש הודיע על זכאותו לפטור והציג מסמכים רק בשנת 2010, המשיבה זיכתה אותו ב-100% הנחה על השנים 2009 ואילך, אך לא על שנים מוקדמות יותר (צורפו נספחים ממחשב העיריה, המעידים על האמור).

בכל שלבי הדיון הופנו הצדדים לניהול מו"מ, אך הודע לי כי זה לא צלח.

בדיון, שהתקיים לפניי ביום 13/11/13, נחקר המבקש, וציין כי סבר לתומו כי הזכות להנחה תתעדכן אוטומטית, וזאת על בסיס הפטור שקיבל אחיו, כשהגיע לגיל זיקנה ועל בסיס קבלת הנחות מחב' החשמל, קופת חולים ושאר הגופים המקנים הטבה בגין קבלת השלמת הכנסה. המבקש העיד כי פנה לעירייה לראשונה לאחר שקיבל דרישה והיה מופתע. הוא אישר כי הפניה נעשתה ביום 7/5/10 (מש/1). האמור במכתב חוזר על עדותו. המבקש העיד כי לא קיבל תשובה בכתב והכחיש קבלת התשובה לפיה לא יקבל את ההנחה רטרואקטיבית. המבקש אישר גם פניה נוספת מיום 24/10/10 (מש/2), בה מפרט את מצבם הכלכלי והרפואי שלו ושל רעייתו. ב"כ המשיבה הציגה למבקש מכתב תשובה מחודש דצמבר 2010, אך הוא לא הוגש, לאחר שהמבקש לא אישר את קבלתו. יצויין כי המכתב לא צורף לתגובת המשיבה.

אין חולק כי המבקש ורעייתו עומדים בתנאים לקבלת פטור מלא מתשלום ארנונה לתקופה נשוא התביעה לפי חוק האזרחים הותיקים, תש"ן-1990 וכן הינו זכאי להבטחת הכנסה לפי חוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980).

 סעיף 9 לחוק האזרחים הותיקים, קובע כי:

9. תשלומי ארנונה

(א) אזרח ותיק זכאי להנחה בתשלומי ארנונה החלים על הדירה המשמשת למגוריו; עלה שטח דירת המגורים על 100 מ"ר, תינתן ההנחה רק לגבי 100 מ"ר.

(ב) ההנחה לפי סעיף קטן (א) תינתן לאזרח ותיק בשיעור של 30%; ואם משתלמת לו גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה, תשמ"א-1980 (להלן – חוק הבטחת הכנסה) – בשיעור של 100%.

(ג) על הנחה לפי סעיף זה יחולו הוראות אלה:

    (1)   ההנחה תינתן לאותו אזרח ותיק בעד דירת מגורים אחת בלבד;

    (2)   ההנחה תינתן רק לאזרח ותיק אחד אף אם גרים בדירה יותר מזכאי אחד;

    (3)   ההנחה תינתן גם כאשר רק אחד מבני הזוג המתגוררים באותה דירת מגורים הוא אזרח ותיק;

(4)   ההנחה תינתן רק לאזרח ותיק שסך כל הכנסותיו, מכל מקור שהוא, אינו עולה על השכר הממוצע כפי שפורסם לאחרונה לפני הגשת הבקשה להנחה; גרים בדירה יותר מאזרח ותיק אחד, תינתן ההנחה רק אם סך כל הכנסות המתגוררים באותה דירה, מכל מקור שהוא, אינו עולה על 150% מהשכר הממוצע;

(5)   ההנחה תינתן על פי בקשה בכתב חתומה בידי המבקש, הכוללת את הפרטים והמסמכים שקבעה הרשות המקומית לענין זה, שהגיש המבקש לרשות המקומית שבתחומה נמצאת דירת המגורים שבה הוא מתגורר, או על פי הצהרה בכתב של המבקש כי מתקיימים לגביו התנאים המפורטים בפסקה (4).

תקנה 2 לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג-1993 (להלן: "תקנות ההסדרים"), חוזרת על הדברים, בשינויים מסויימים: 

2.  (א)      מועצה רשאית לקבוע הנחה מסכום הארנונה הכללית שהוטלה באותה שנת הכספים על מחזיק בנכס שנתקיימו לגביו אחד התנאים כמפורט להלן, בשיעורים שפורטו להלן:

(1) אזרח ותיק –

(א) המקבל על-פי חוק הביטוח אחת מקיצבאות אלה: קיצבת זקנה, קיצבת שאירים, קיצבת תלויים או נכות בשל פגיעה בעבודה – הנחה שאינה עולה על 25 אחוזים לגבי 100 מ"ר בלבד משטח הנכס;

(ב) אם בנוסף לקיצבה שבפסקת משנה (א) הוא מקבל גימלת הבטחת הכנסה - הנחה בשיעור עד 100 אחוזים לגבי 100 מטרים רבועים בלבד משטח הנכס;

טענת המשיבה לחוסר סמכות עניינית מתבססת על סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: "חוק הערר"), הקובע:

3.  (א)     מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים יום מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:

(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום;

(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו;

(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות;

(4) היה הנכס עסק...

(ב) ...

(ג) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), מי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)(3), שראי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלות אילולא חוק זה".

בסעיף 6 לחוק הערר נקבע:

"(א) הרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי, תוך 30 יום מיום שנמסרה לו התשובה, לעורו עליה לפני ועדת ערר"

(ב) על החלטת ועדת ערר רשאים העורר ומנהל הארנונה לערער לפני בית משפט לעניינים מנהליים".

טענת המבקש לזכאות להנחה אינה אחת מהטענות, הכלולות בנימוקי ההשגה לפי חוק הערר, ובוודאי שאינה הטענה להעדר החזקה, שניתן להעלות בפני בית המשפט, גם אם לא הוגשה השגה.

אין בסיס לסברת המבקש כי ההנחה תינתן לו אוטומטית, לאור מילות תקנות ההסדרים לפיהן "מועצה רשאית לקבוע הנחה מסכום הארנונה הכללית...", ולא לבקשתו להנחה רטרואקטיבית, לאור המשך הסעיף: "שהוטלה באותה שנת כספים".

אין חולק כי המבקש ביקש את ההנחה לראשונה בשנת 2010 (מש/1, מש/2, פרוטוקול, עמ' 1 שורה 28 עד עמ' 2, שורה 10). המבקש הכחיש שקיבל דרישות קודם לכן, ולא הוכח כי קיבל תשובה לפנייתו מיום 7/5/10, שניתן לראות בה כבקשה להנחה (שם).

לאחר שקראתי את כתבי הטענות, ושמעתי את חקירת המבקש וסיכומי הצדדים, אני מוצאת כי המבקש לא הציג הגנה בפני התביעה.

אין בהחלטה זו כדי למנוע ממנו לפנות בהליכים המנהליים, העומדים לרשותו, כולל בקשות מתאימות להארכת מועד.

כאמור אני דוחה את הטענה לפיה היה על המשיבה ליתן למבקש את ההנחה ללא בקשה מצידו, ומקבלת את טענת המשיבה לפיה אין בסמכותי לבקר את שיקול דעת מנהל הארנונה ליתן את ההנחה בשנים מסויימות ואף רטרואקטיבית לשנים מסויימות ולא לאחרות. תקיפת שיקול הדעת המנהלי בעניינים טכניים כאלה הינה בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים לפי חוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000.

בפסק הדין המנחה ע"א 4452/00 ט.ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ' עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 773 (2002) נקבע:

"נראה כי בנושאים עובדתיים וטכניים תהיה הנטייה להגביל את האזרח להליכי ההשגה המינהלית. בירור עניינים אלה בקשר לחיובי ארנונה הוא פשוט ונוח יותר במסגרת הגופים המינהליים-מקצועיים. גופים אלה ערוכים לבירור שאלות מסוג זה המצריכות לעתים עריכת מדידות ובדיקת המצב בשטח. לעומת זאת בנושאים עקרוניים ובנושאים בעלי חשיבות כללית וחשיבות ציבורית, הרשות להעלות טענות מסוג זה בערכאות השיפוטיות הרגילות תינתן ביתר קלות...

...במקרה שלפניו לא נתן, כאמור, בית המשפט המחוזי לחברת ט.ט. רשות להתעלות בפניו טענות שהיה ניתן להעלות במסגרת השגה מינהלית. ואמנם מרבית הטענות של חברת ט.ט. הן טענות עובדתיות וטכניות... מקובלת עליי עמדתו של בית המשפט המחוזי כי אין להיזקק לטענות אלה בערכאות השיפוטיות הרגילות".

אני קובעת כי טענות המבקש הינן בסמכות בלעדית של ועדת ההנחות, ועדת ערר ובית המשפט לעניינים מנהליים, ואינן מהוות הגנה, שבסמכותו העניינית של בית משפט זה.

מאחר ויש למשיבה תרומה לטעותו של המבקש, בכך שנתנה לו הנחה, שלא על פי החוק ולמרות שלא פעל במנגנונים המנהליים, ולאור מצבו הכלכלי, שהוכח בזכאותו לפטור בשנים האחרונות, איני עושה צו להוצאות.

ההתנגדות לביצוע תביעה נדחית, וההליך מוחזר ללשכת ההוצל"פ.

ניתנה היום, כ"ה אב תשע"ד, 21 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.