1. לפני בקשת התובעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי בעניינה בעקבות תאונת דרכים שארעה לה ביום 3.2.11 (להלן: "התאונה"), ולמנות מומחה בתחום האורתופדיה, אשר יבדוק את התובעת ויקבע את שיעור נכותה.

התביעה היא תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת בתאונה והיא הוגשה ומנוהלת מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

2. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, כאשר הועדה הרפואית לעררים אשר נדרשה לעניינה של התובעת קבעה, כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה בעקבות התאונה נשוא התביעה.

3. קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי היא קביעה על פי דין כמשמעה בסעיף 6ב' לחוק ובקשת התובעת להבאת ראיות לסתור מוגשת אף היא מכוח סעיף זה.

4. התובעת טוענת בבקשתה כי נפלו פגמים מהותיים בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים אשר קבעה שחל שיפור במצבה של התובעת מאז התאונה ושללה קיומו של ממצא הדמיתי וקליני המלמד על מגבלת תנועה בצוואר, וזאת בשעה שהונחו בפניה שתי בדיקות הדמיה וחוות דעת רפואית מטעם התובעת אשר תומכים בקיומה של נכות, וכל אלה הם בבחינת "טעמים מיוחדים" שמצדיקים להתיר לתובעת הבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה.

5. הנתבעת טוענת מנגד כי מלוא התשתית הרפואית עמדה בפני הוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי שהפנו את התובעת לבדיקות הדמיה, וכי לא הובאו טעמים מיוחדים שיש בהם להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעותיהן.

דיון והכרעה

6. לאחר עיון בבקשה ובתגובה לה, ובחינה ושקילה של טענות הצדדים, לא מצאתי כי התקיימו במקרה שלפנינו הטעמים המיוחדים אשר יצדיקו התרת הבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי. להלן נימוקיי.

המסגרת הנורמטיבית

7. סעיף 6 ב' לחוק קובע כהאי לישנא:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל פגיעה שנגרמה לו באותה תאונה דרכים, לפני שמיעת הראיות תביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שירשמו".

על פרשנותו של סעיף 6 ב' סיפא עמד ביהמ"ש העליון במספר רב של פסקי דין.

8. הלכה פסוקה היא, כי הבאת ראיות לסתור תותר רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. המדובר במקרים מיוחדים וחריגים בלבד (ע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה, פ"ד מה(4) 77, 82 (1991)). בפסקי הדין אשר ניתנו בעניין בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505 (1985), ובעניין בר"ע 721/85 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' פתייה, פ"ד לט (4) 839 (1986), קבע בית המשפט העליון כי היתר שכזה יינתן רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן, ובקווים כללים הצביע על שני סוגים של טעמים, שיהיה בהם כדי להצדיק מתן ההיתר: טעמים משפטיים, לדוגמא כשהליך קביעת הנכות היה נגוע בפגם מהותי כמו תרמית; וטעמים עובדתיים כבדי משקל חדשים.

נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ לפתחו של הטוען לקיומן.

מן הכלל אל הפרט

9. התובעת לא הצביעה על פגם מהותי בקביעת הועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי.

מפרוטוקול הועדה עולה, כי הועדה התייחסה לתלונות התובעת ולמסמכים הרפואיים הקשורים במצבה בעקבות התאונה מושא התביעה, ובין היתר לבדיקת ה- MRI מיום 25.8.14 ולחוות הדעת של ד"ר דיין מטעם התובעת אשר הוצגה לפניה. הועדה ציינה באופן מפורש ומפורט את הממצאים העולים מבדיקת ה- MRI וקבעה כי מדובר ב"בלט קטנטן C4-5 בלט קטנטן C5-6, C6-7 כאשר רוחב התעלה תקין הסיגנל בחוט תקין בחתכים רוחביים בלט קטנטן מרכזי כפי שעבר תואר ללא היצרות תעלות השורשים". לנוכח ממצאים אלה והבדיקה הקלינית שערכה לתובעת הסיקה הועדה הרפואית, כי לא קיימת מגבלה תפקודית במפרקי הכתפיים או נכות בעמוד שדרה צווארי.

הוועדה, כאמור, התייחסה באופן ענייני גם לחוות הדעת הרפואית של ד"ר דיין מטעם התובעת אשר הוצגה לה וציינה, כי ממצאי בדיקתה אינם תואמים את האמור בה. הועדה הוסיפה וציינה, שלא נמצאה עדות לפגיעה נוירולוגית כפי שאף ד"ר דיין ציין בחוות דעתו "טווחי תנועה מלאים של הצוואר וכח גס שמור".

התובעת טוענת, כי הועדה לא התייחסה לבדיקת ה - EMG מיום 1.5.14. אכן, בפרוטוקול הועדה לעררים אין התייחסות מפורשת לבדיקה זו, המוקדמת לבדיקת ה- MRI שזכתה להתייחסות מפורשת ואולם, לא הוכח, כי בבדיקה זו קיים ממצא משמעותי שהיה בכוחו לשנות את מסקנות הועדה וזאת לנוכח בדיקת ה- MRI המאוחרת והבדיקה הקלינית שנערכה לתובעת ונמצאה תקינה מבחינה נוירולוגית באופן שתואם בהקשר זה את מסקנות המומחה מטעמה. מכאן שגם טענת התובעת בעניין זה אינה מבססת טעם ממשי ומיוחד להבאת ראיות לסתור את קביעות הועדה.

בהקשר זה נפסק זה מכבר כי במסגרת הכרעה בבקשה להבאת ראיות לסתור בית המשפט אינו בוחן את הפן המקצועי-רפואי שבהחלטות הועדה הרפואית שליד המוסד לביטוח לאומי ואף לא את פרשנותה ביחס לחומר הרפואי הרלבנטי שעמד בפניה ( ראו רע"א (מחוזי ת"א) 6778-10-12 רודניצקי נ' איילון חברה לביטוח בע"מ (7.2.2013) וראו גם ע"א 11316/07 אליהו חברה לביטוח נ' המוסד לביטוח לאומי (9.8.2009):

"ביהמ"ש לא יבחן את תבונת חוות-הדעת מבחינת שיקול הדעת המקצועי של רופא המל"ל שערך אותה ולא יאזין לטענות שתכליתן להצביע על טעות של רופא זה בהסקת המסקנות הרפואיות מן העובדות, הן במישור דרגת הנכות והן במישור הקשר שלה אל תאונת הדרכים"

כמו כן, העובדה שמומחה מטעם התובעת סובר אחרת מקביעת הועדות הרפאיות שליד המוסד לביטוח לאומי אף היא אינה נימוק למתן היתר להבאת ראיות לסתור. יפים לעניין זה הדברים שנפסקו ברע"א 85/641 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' רחמים 100, פ"ד מצ (3).

סוף דבר

10. נוכח כל האמור לעיל - התוצאה היא שאיני מקבלת את בקשת התובעת להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי הנדונה.

הבקשה נדחית.

11. בנסיבות העניין ולאחר ששקלתי, איני עושה צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ו' תמוז תשע"ז, 30 יוני 2017, בהעדר הצדדים.