1. בשנת 2007, בנתה התובעת את ביתה על מגרש מס' 2067, גוש 23 חלקה 10573, ברחוב סמדר 7 בחדרה. בתחום מגרש זה, בקצהו הצפוני, הוסיפה ובנתה היא חומת בטון באורך 33 מטרים, החוצצת בינו לבין מגרש 2066 השכן, שבבעלות נתבע 1.

2. ביום 31.1.12 קיבל נתבע 1 היתר לבניה במגרשו ובסמוך למועד זה החל נתבע 2, שהוא אחיו, לבנות שם עבורו בית.

3. לטענת התובעת, לימים הסתבר לה כי במסגרת הליכי הוצאת וקבלת היתר הבניה, גילה נתבע 1 לרשויות את כוונתו להשתמש בחומה כגבול דרומי למגרשו ואולם הוא עשה כן מבלי שהודיע לה ומבלי שקיבל הסכמתה לכך.

4. בהמשך, במהלך הבניה - כך טוענת התובעת – ועל אף התרעות מצידה ומצד בן זוגה, עשו הנתבעים בחומה (באמצעות בעלי מקצוע מטעמם) כבשלהם - קדחו והעבירו בה צינור לשם התקנת כיור (ר' הצילום ת/2), הצמידו אליה שער ברזל (ר' ת/1), טייחו וצבעו אותה (ר' ת/4) הקימו קיר שהוצמד אליה (ר' ת/5) ובתוך כך גם לכלכו ופגעו בה (ר' ת/6).

5. התובעת אשר לדבריה ניסתה, ללא הצלחה, להגיע להסכמה עם נתבע 2 בדבר תשלום פיצוי בגין השימוש בחומה והנזק שנגרם לה ואף התריעה באמצעות עורך דין, בדבר כוונתה לנקוט נגדו בהליכים משפטיים, דורשת בתביעתה פיצוי בסך 26,500 ₪ הכולל סכום של 20,000 ₪ אשר מהווים לטענתה, מחצית מעלות בניית החומה ו- 6,500 ₪ נוספים בגין הוצאות משפטיות, עלויות שמאי, עגמת נפש, וטרדה.

6. הנתבעים אשר אינם חולקים על העובדה שהחומה נבנתה על חשבונה של התובעת ובשטחה בלבד, טוענים בכתב ההגנה שהוגש מטעמם, כי אין הם מבקשים לעשות בחומה זו שימוש כלשהו וכי הם אף שוקלים להציב בשטחם גדר שתהא צמודה אליה.

בעדותו בבית המשפט הוסיף נתבע 2 וטען כי הטייח שעבד אצלם וצבע את החומה, עשה זאת על דעת עצמו "בלהט העבודה ובתום לב" וכי הצביעה רק השביחה את החומה.

7. לטענת הנתבעים, משהחליטה התובעת בשעתו להקים את החומה בתחום מגרשה, על דעת עצמה, היא אינה יכולה לדרוש מהם כעת את מחצית עלות הקמתה והם מציינים כי לפנים משורת הדין, הציעו לשלם לה סך של 5,000 ₪ ואולם היא סרבה.

8. במהלך הדיון שהתקיים בפני, חזרה התובעת על טענותיה, כשהיא מפנה אל חוות דעת שמאי אותה צרפה היא אל כתב התביעה ואשר על פיה מוערך סך עלויות הקמת הגדר ב- 38,255 ₪, ללא מע"מ. בהקשר זה אציין כי לא הוצגו בפני ראיות להוצאות כספיות שהוציאה התובעת בזמנו, בגין בניית החומה בפועל.

9. נתבע 2 אישר כי אכן לא ביקש ולא קיבל את רשות התובעת לקידוח והכנסת הצינור לשם הקמת כיור (קידוח שנסתם בסופו של דבר "כי הם עשו לי בלגן" – ר' בתצלום ת/2) כמו גם לא להצמדת השער אשר גם לגביו טען הוא כי מדובר ב"עבודה בתום לב" של המסגר שבנה אותו.

10. לאחר ששמעתי את עדות התובעת ואת עדותו של נתבע 2 אשר אחיו – נתבע 1, לא התייצב לדיון בשל שהותו בארה"ב, עיינתי בתצלומים ובחוות הדעת של השמאי מטעם התובעת, כמו גם בהצעת המחיר אשר צורפה על ידי הנתבעים לכתב ההגנה ולפיה עלות יציקת גדר (ללא הכנת שטח וללא מע"מ) עומדת על סך של 17,500 ₪, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל, בחלקה.

מסקנה זו נעוצה בעיקר בעובדה כי אין מחלוקת על כך שהנתבעים עשו שימוש בחומה השייכת לתובעת, ללא רשותה ועל אף התרעותיה, ופגעו בשלמותה.

מנגד, אני סבורה כי דרישת התובעת לתשלום מחצית עלות בניית החומה (כפי שהיא מוערכת ע"י שמאי), אשר נבנתה בשעתו על ידה, מבלי שהיא שיתפה בהחלטתה את נתבע 1 שהינו, כאמור, בעל המגרש הצמוד השכן, דרישה נטולת בסיס היא.

11. בהתחשב בכל האמור לעיל, לנוכח אופי ומידת השימוש שעשו הנתבעים בחומה לצרכיהם ולאור העובדה שמדובר בתביעה אשר הוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות שאיננו נוהג לפסוק פיצוי בגין הוצאות משפטיות לשם הכנת תביעות המוגשות אליו, אני מחליטה לחייב את הנתבעים, על דרך אומדנא, לפצות את התובעת בסכום של 7,500 ₪.

סכום זה, בתוספת הוצאות בסך 500 ₪, סה"כ 8,000 ₪, ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ו אלול תשע"ג, 01 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.