צד ג' כלל חברה לביטוח בע"מ

1. פסק-דין זה ניתן על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984 וזאת מכוח הסכמת הצדדים אשר קיבלה תוקף של החלטה ביום 4.6.12.

2. המדובר בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת ,לטענתה, כתוצאה מתאונה שארעה ביום 27.8.02,במהלך עבודתה כעובדת ניקיון אצל הנתבעת.

לטענת התובעת, במהלך ביצוע עבודת ניקיון במקלט ביה"ס, ניתז גוף זר לעינה וכתוצאה מכך נפגעה בעין ימין.

מומחה רפואי אשר מונה בהסכמת הצדדים כמומחה רפואי בתחום העיניים מטעם ביה"מ, קבע כי לא נותרה לתובעת נכות לצמיתות כתוצאה מהתאונה.

3. לטענת התובעת, האחריות לתאונה מוטלת על הנתבעת וזאת ,בין היתר, מאחר שלא סיפקה לה משקפי עבודה או ציוד נאות אשר ימנע את הפגיעה, לא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה, לא הדריכה ולא פיקחה על עבודתה.

לעניין הנזקים- טענה התובעת כי נעדרה מעבודתה לתקופה של 3 חודשים. עוד טענה התובעת כי למרות קביעת המומחה הרפואי ונוכח העובדה שוועדה רפואית של ביטוח לאומי קבעה נכותה בשיעור 10%, היא זכאית לפיצוי גם בגין הפסדי שכר לעתיד. בנוסף טענה התובעת כי היא זכאית לפיצוי בגין כאב וסבל, עזרת צד ג' והוצאות לטיפולים רפואיים ונסיעות.

4. הנתבעת כפרה באחריותה לתאונה וטענה כי לא הייתה כל חובה לספק לתובעת משקפי מגן, כי הסיכון להיכנסות גוף זר לעיני עובדי ניקיון הינו נמוך ביותר וכי לא הוכח כי היה במקום מפגע או ליקוי בטיחותי. הנתבעת הפנתה לכך שמדובר בעובדת ניקיון ותיקה ומנוסה שעבדה אצל הנתבעת כבר 10 שנים לפני אירוע התאונה.

הנתבעת טענה כי האחריות המלאה להתרחשות התאונה מוטלת על התובעת אשר לא הסבה תשומת לב מלאה לעבודה ואילו הנתבעת לא יכולה הייתה למנוע את התאונה.

לעניין הנזקים ,טענה הנתבעת כי הסכום שקיבלה התובעת מהמוסד לביטוח לאומי עולה פי כמה וכמה על סכום הנזקים הנמוך שנגרם לתובעת כתוצאה מהתאונה.

5. צד ג'-היא חברת הביטוח אשר ביטחה בזמנים הרלוונטיים את הנתבעת, טענה כי לאור העובדה שהנתבעת לא דיווחה על התרחשות התאונה מייד לאחר שנודע לה עליה (עוד בשנת 2002 וכעולה מטופס תביעה למל"ל עליו חתמה הנתבעת), ופנתה לצד ג' רק כעבור 6 שנים, פטור צד ג' מחבות ביטוחית, או לחילופין חב בחבות חלקית ויחסית.

גם צד ג' טען כי בנסיבות לא קיימת אחריות להתרחשות התאונה מצד הנתבעת וכי בכל מקרה תגמולי המל"ל שקיבלה התובעת ,עולים על סכום נזקיה.

6. כפי שהובהר והוסכם על ידי הצדדים (ראה פרוטוקול מיום 29.12.11), בפסק דין על דרך הפשרה רשאי ביה"מ אף לקבל ,או לדחות תביעה במלואה.

עוד אציין כי כפי שהובהר לצדדים, ההלכה הינה כי מוטב שפס"ד על דרך הפשרה לא ינומק בשל מורכבות השיקולים העומדים בבסיסו ואשר אינם ניתנים למדידה ומשקל (ראה רע"א 3876/01 פלסט בע"מ נ. שיטרית, שם סקר בית המשפט את הבסיס להלכה זו).

7. לאחר שעיינתי בכל המסמכים שבתיק ושקלתי בכובד ראש את טענות הצדדים, שוכנעתי כי דין התביעה להידחות.

כאמור,פסק דין על דרך הפשרה מן הראוי שלא ינומק ולפיכך אציין רק בתמצית כי אין די בקיומה של חובת זהירות מושגית אשר אין חולק כי מעביד חב כלפי עובדו. כדי להקים חבות ,יש להצביע גם על חובת זהירות קונקרטית אשר הופרה ובעניין זה אפנה לאמור בע"א 371/90, חמוד סובחי נ' רכבת בישראל, פ"ד מז(3), 345 :

"חובתו של מעביד לשלום עובדיו אינה חובה מוחלטת. המעביד אינו מבטח, ולחיובו בדין בגין תאונה שאירעה לעובדו במהלך עבודתו, על העובד להוכיח קיומה של עילה מוכרת בדין המזכה אותו בתביעתו; כך עילת רשלנות (למשל: ע"א 417//81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח(72 (1) וכך העוולה של הפרת חובה חקוקה (למשל: ע"א 165/73 עובדיה נ' יפו מור בע"מ, פ"ד כח(351 ,348 (1). אכן, סיכוני חיים ובריאות אורבים לפיתחנו כל העת, ובהולכנו אל מקום פלוני לא נדע אם נגיע אליו. לכל נזק יש שם ברפואה, אך לא לכל נזק יש שם של אחראי במשפט. לא כל נזק שניתן לצפותו (באורח תיאורטי) המשפט מטיל בגינו אחריות נורמטיבית (ע"א 145/80 ועקנין נ' מומ"ק בית שמש, פ"ד לז(126 ,113 (1), ולעיתים מזומנות ניתקל בקיומו של SINE INJURIA DAMNUM...". (הדגשות שלי ר.א)

לא נטען ע"י התובעת כי מדובר היה בסביבת עבודה חריגה ,או כי הגוף הזר שניתז לעינה היה דבר מסוכן שעל הנתבעת היה לפנותו מבעוד מועד(כלל לא נטען מה היה אותו גוף זר).

לא מצאתי כי בנסיבות קיימת על מעביד חובה לספק לעובדי ניקיון המבצעים עבודת ניקיון בביה"ס,משקפי מגן.

עוד אציין כי נוכח העדרה של נכות לצמיתות ולאור הערכת גובה הנזקים על ידי,הרי מימלא גם אם הייתה נקבעת אחריות,היה סכום הפיצויים שנפסק לתובעת נבלע בתגמולי המל"ל המשוערכים.

לאור כל האמור ,אני מורה על דחיית התביעה ודחיית הודעת צד ג'.

נוכח מהות ההליך,ניתן פטור מתשלום יתרת האגרה, הן בתביעה והן בהודעת צד ג'.

לפנים משורת הדין,אינני עושה צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.