1. התובע הגיש תביעה פיצוי בגין נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק"). הנתבעת טענה כי יש לדחות תביעתו על הסף מאחר ונסיבות התאונה הנטענות על ידו כלל אינן מהוות תאונת דרכים על פי החוק.

2. ביום 1.3.11 התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה החלה שמיעת הראיות הועידו עדי התובע באשר לנסיבות התרחשותה של התאונה. ביום 10.3.13 הגיעו הצדדים לידי הסכמה כדלהלן-

"אנו מסכימים כי יערך דיון ענין שאלת דחיית התביעה על הסף על סמך גרסתו העת של התובע מבלי לדון במהימנותה ובשאלת הוכחתה."

להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה והצדדים הגישו סיכומי טענותיהם.

3. התובע טוען בכתב התביעה ובסיכומי טענותיו לגרסה עובדתית כדלהלן-

"4. ביום 17.12.04 בשעה 11:30 או סמוך לכך היה התובע מעורב בתאונת דרכים בנסיבות שלהלן:

א. במועד ובזמן המצוינים בסעיף 4 לכתב התביעה, הנתבע, שהיה בעל הרכב, העמיס שקי זבל לתוך תא המטען של הרכב במטרה להעבירם ולפזרם באדמה במטע הזיתים הפרטי.

ב. לאחר שהשלים את ההעמסה עלה הנתבע לרכב הניעו והתכוון לנסוע כאשר תא המטען היה פתוח שאז שמע רעש ברכב מאחור, אז אמר לתובע שעזר לו בהעמסת השקים כי הוא שומע רעש ברכב מאחור וביקשו לבדוק את מקור הרעש.

ג. התובע שם את חצי שק הזבל שהיה בידו בתא המטען של הרכב שאיר את מכסה תא המטען פתוח והתכופף כדי לגלות את התקלה, מקור הרעש מאחור, שם את כף ידו הימנית על תא המטען והתחיל לחפש את מקור הרעש בעודו של הנתבע ברכב.

ד. בשלב זה ובעודו של התובע בודק את התקלה, הרעש, הגיע במהרה אחיו של התובע שגם הוא התכוון לנסוע עם הנתבע לפיזור הזבל באדמה, חשב שהדוד ממתין לו כדי שיסגור את תא המטען ויעלה לרכב כדי שיתחיל בנסיעה, לא שם לב לתובע שהיה במצב כיפוף ולידו שהייתה מונחת על תא המטען, טרק את דלת תא המטען בחוזקה ורצה לעלות לרכב, ואז שמע צעקות והבחין בתובע שנפגע ישירות מטריקת דלת תא המטען על ידו הימנית.

4. נסיבות התרחשותה של התאונה כמתואר על ידי התובע מעלות כמה אפשרויות של סיווג התאונה על פי ההגדרות השונות בסעיף ההגדרות של תאונת דרכים על פי החוק.

"תאונת דרכים" - מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; ...מיום 30.9.1990

תיקון מס' 8

ס"ח תשנ"א מס' 1329א מיום 30.9.1990 עמ' 2 (ה"ח 1962)

מיום 8.1.1985

תיקון מס' 5

ס"ח תשמ"ה מס' 1129 מיום 8.1.1985 עמ' 16 (ה"ח 1674)

"נזק גוף" – מוות, מחלה, פגיעה או ליקוי גופני, נפשי או שכלי לרבות פגיעה בהתקן הדרוש לתפקוד אחד מאברי הגוף שהיה מחובר לגוף הנפגע בעת אירוע תאונת הדרכים;

"שימוש ברכב מנועי" - נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד;

5. על פי תיאור התובע התאונה לא התרחשה שעה בה נכנס או ירד התובע או אחר מן הרכב. כך גם אין שייכות להגדרת השימוש ברכב כ"החנייתו, דחיפתו או גרירתו". ניתן אולי לטעון כי מדובר בשלב כלשהוא של טעינת הרכב, סגירת הדלת לאחר הטעינה, אולם, הרי מדובר בגדרה המוציאה מכלל שימוש, כך שאין בה כדי להואיל לתובע.

6. האם נסיבות התאונה מהוות נסיעה ברכב? שכן הרכב היה מונע לנסיעה ונדרש לסגור את הדלת על מנת לנסוע, זאת בבחינתה תאונה בראי פועלו של אחי התובע. או טיפול או תיקון דרך? כאשר בוחנים את התאונה בבחינת פועלו של התובע, בודק את מקור הרעש.

דומני כי על שתי אפשרויות אלו השיבה הפסיקה, בדמות הלכת בית המשפט העליון בשלילה.

7. באשר לנסיעה ברכב. לכאורה הרכב מונע, אולם על פי העובדות המתוארות הנסיעה, תזוזת הרכב טרם החלה. כפי שציין כב' השופט ריבלין בע"א 9084/05 אג"ד בע"מ נ. יעקב ינטל (פסק דין מיום 29.10.07), אזי יש לפרש את המונח "נסיעה" על פי פרשנותו הטבעית. שם מציין הוא כי בדיקה ביטחונית של האוטובוס, במסגרתה נפגע הנהג באותו מקרה, יש לבצע לפני תחילת הנסיעה. לפיכך, אינה תאונה שארעה במהלך הנסיעה. כך גם בענייננו , סגירת דלתות הינה פעולה שיש לבצע לפני תחילת הנסיעה וכך גם בוצעה במקרה שלפנינו, לפיכך, אינה באה בגדרה של הגדת תאונת דרכים בבחינת "נסעה ברכב".

8. באשר להיות המקרה טיפול או תיקון דרך. שהרי אין התובע מי שעוסק בכך במדגרת עבודתו. כב' השופט ריבלין בע"א 5099/08 חסן נביל נ. הדר חברה לביטוח בע"מ (פסק דין מיום 4.2.09) קובע כי על טיפול או תיקון דרך להתרחש במהלך הדרך להבדיל ממקום היציאה לדרך. לא תיכלל בהגדרה זו תאונה אשר ארעה טרם היציאה לדרך.

9. לפיכך בנסיבות אלו אין התאונה מהווה תאונת דרכים על פי החוק ויש לדחות את התביעה לפיצוי על פי החוק.

10. התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪.

פטור מיתרת אגרה.

ניתן היום, ב' סיון תשע"ג, 11 מאי 2013, בהעדר הצדדים.