בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד.

1. המשיב הגיש כנגד המבקש תביעה לסילוק ידו של המבקש מן המקרקעין הידועים כחלקה 37 בגוש 20283 בבית צפפה בירושלים (להלן: המקרקעין"). בכתב תביעה נטען, כי המבקש אשר מחזיק במקרקעין הצמודים למקרקעי המשיב, פלש לחלקתו של המשיב ללא רשותו וביצע חפירות בחלקת המשיב, חיבר צינורות ביוב אל בור הביוב בחלקת המשיב, וכל זאת ללא הסכמת המשיב. המשיב פנה אל המבקש על מנת שישיב את המצב לקדמותו, אך זה לא עשה כן חרף הבטחתו. כן טען המשיב בכתב תביעתו, כי פלישת המבקש גרמה לו נזקים רבים ועל כן יש לחייב את המבקש בפיצוי בסכום של 50,000 ₪ וכן בתשלום עבור דמי שימוש בבור הביוב של המבקש בסכום של 10,000 ₪.
2. ביום 18.12.12 ניתן כנגד המבקש פסק דין בהעדר הגנה. פסק הדין ניתן על יסוד אישור מסירה על-פיו הומצא כתב התביעה לאשת המבקש ביום 6.11.12.
3. ביום 14.8.13 הגיש המבקש בקשה לביטולו של החלק הכספי בפסק הדין וכן בקשה להארכת המועד להגשת בקשת הביטול. ראשית, טוען המבקש, כי אמנם נודע לו על קיומו של פסק הדין כשלושה חודשים לפני הגשת הבקשה, ואולם המשיב הציג בפניו מצג שווא כי יבטל את תביעתו ועל כן בטח במשיב כי לא יפעל לביצועו של פסק הדין.
4. אשר לביטולו של פסק הדין, טוען המבקש, כי כתב התביעה לא הומצא לו או לאשתו וכי חתימתה של אשתו על כתב התביעה זויפה. כן טוען המבקש, כי יש לו סיכויי הגנה ראויים בפני התביעה. כך, המבקש אכן חפר מתחת לגדר המפרידה בין חלקתו לחלקת המשיב והתחבר אל תשתית הביוב אשר מצודה לגדר, אך לטענתו, לא פלש למקרקעי התובע ולא גרם לתובע נזק או מטרד. בנוסף, ההתחברות לתשתית הביוב מעשתה באישור הגורמים הרלבנטיים במינהל הקבילתי ובידיעת הגיחון, ללא גרימת נזק למשיב וטענת המשיב כי נגרם נזק לקרקע אינה נכונה. לאחר שהמשיב פנה לנתבע והלין כי קו הביוב נכנס לשטחו, המבקש מטעמי שכונות טובה העביר את קו הביוב והתחבר אל תשתית הביוב במסלול אחר. בכך סבר הנתבע כי תם העניין. ואולם, לפני כשלושה חודשים נודע לו כי המשיב הגיש תביעה נגדו וקיבל פסק דין בהעדר הגנה.
5. המשיב מתנגד לבקשה. המשיב טוען כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה לאיחור ומהווה ניצול לרעה של הליך השיפוטי. פסק הדין הומצא למבקש עוד ביום 14.1.13 והמבקש חתם על אישור המסירה. כך טענת המבקש כי נודע לו על קיומו של פסק הדין ממכובדי השכונה שלושה חודשים לפני הגשת הבקשה היא שקרית. בנוסף, עוד בחודש מרץ 2013 פנתה עורכת דין אשר המבקש שכר את שירותיה אל ב"כ המשיב וניהלה עמו מו"מ לדרך קיומו של פסק הדין. בחודש מאי 2013 פנה אל ב"כ המשיב ב"כ הנוכחי של המבקש בנסיון לנהל מו"מ באשר לדרך ביצועו של פסק הדין.
6. כן טוען המשיב, כי כתב התביעה הומצא לידי המבקש עוד ביום 6.11.12 והמבקש לא צירף תצהיר מטעם בת זוגו על העדר המצאה. עוד נטען כי המבקש לא הוכיח סיכויי הגנה בפני התביעה.
7. בתשובה טוען המבקש, כי כי סמך בתום לב על הבטחת המשיב כי ניתן יהיה לסיים את הסכסוך בדרכי שלום ללא צורך בהליכים משפטיים. כן חוזר המבקש על טענתו כי כתב התביעה לא נמסר לידי אשתו וכי למשיב לא נגרם נזק בסכום של 70,000 ₪.
8. תחילה יש לדון בשאלה האם יש מקום להאריך למבקש את המועד להגשת בקשה לביטולו של פסק הדין. מהמסמכים שצורפו לתגובת המשיב עולה כי פסק הדין הומצא לידי המבקש עוד ביום 14.1.13, כאשר המבקש הגיש את הבקשה לביטולו של פסק הדין בחלוף שבעה חודשים. כאמור, המבקש טוען כי הבקשה לביטולו של פסק הדין הוגשה באיחור מהטעם שניהל מו"מ עם המשיב וחשב כי ניתן יהיה לסיים את הסכסוך בדרכי שלום. המשיב אינו מכחיש כי היתה הידברות בין הצדדים, אך טוען כי זו נגעה לאופן ביצועו של פסק דין.
9. כאשר מדובר בהארכת מועד הנדרשת בערכאה הראשונה, הגישה הננקטת מקלה יותר. העובדה שהצדדים ניהלו מו"מ ביניהם לאופן סיום הפרשה יכולה לשמש טעם מיוחד להארכת מועד, תוך חיוב המבקש בהוצאות בגין האיחור הניכר בהגשת הבקשה.
10. אעבור לדון בבקשה עצמה. לצורך ההכרעה בבקשה לביטול פסק דין יש להפעיל בחינה דו שלבית: תחילה, יש לבחון האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין. אם התשובה על כך היא חיובית, התוצאה האוטומאטית תהא בטלותו של פסק הדין. משמעות הדבר היא, כי כאשר נפל פגם בהליך ההמצאה, אין לבית המשפט שיקול דעת ועליו לבטל את פסק הדין "מחובת הצדק", וזאת ללא קשר לסיכויי ההגנה של הנתבע לגופו של עניין. ואולם, יש להדגיש, כי על המבקש את ביטול פסק הדין להוכיח תחילה כי אכן נפל פגם בהליך ההמצאה, ורק אם השתכנע בית המשפט כי כך הם פני הדברים, כי אז יורה על ביטול פסק הדין מחובת הצדק. ואולם, אם המסקנה היא כי ההמצאה נעשתה כדין, כי אז יש להוסיף ולבחון אם בכל זאת יש מקום לבטל את פסק הדין משיקולי בית המשפט. במקרה זה נהוג להפעיל מבחן כפול, שעניינו בחינת הסיבה לאי הגשת כתב ההגנה, מחד גיסא, וסיכויי ההליך אם יבוטל פסק הדין, מאידך גיסא (רע"א 23542-10-10 מקדאדי נ' עירית ירושלים (פורסם בנבו); רע"א 7034/00 צדקה נ' וייל, [פורסם בנבו] מיום 19.11.2001).
11. מכאן, שיש לבחון תחילה האם נפל פגם בהמצאת כתב התביעה וההזמנה לדין לידי המבקש. הכלל הוא כי פסק דין, שניתן בהעדר הגנה, יוצר חזקה כי הנתבע הוזמן כדין ובית המשפט בדק את מסמכי המסירה והשתכנע כי אכן המסירה בוצעה כדין. במצב דברים זה, מוטל הנטל על הנתבע לשכנע בדבר אמיתות טענתו כי לא הוזמן כדין, ולא ידע על דבר ההליכים כנגדו (ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית, עמ' 36; ורע"א 1645/03 יפעת עמידן (שנייצר) נגד בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו)).
12. בענייננו, מאישור המסירה עולה כי כתב התביעה נמסר לאשת המבקש. המבקש טוען כי חתימתו של אשתו על אישור המסירה זויפה, ואולם, המבקש לא צירף תצהיר של אשתו כי לא חתמה על אישור המסירה ולא הוכיח טענתו בדרך כלשהי. בנסיבות אלה, אני סבורה כי המבקש לא עמד בנטל לסתירת החזקה בדבר תקינותו של הליך ההמצאה ועל כן, אין מקום לביטול פסק הדין מחמת הצדק.
13. ואולם אין במסקנה זו כדי לסתום את הגולל על הבקשה, שכן כאמור יש לבחון האם יש מקום לביטול פסק הדין משיקולי בית המשפט. בעניין זה על בית-המשפט ליתן דעתו לשני שיקולים: הראשון - מה היתה הסיבה לאי ההתייצבות לדיון (או לאי הגשת כתב ההגנה) והאם היה הדבר נעוץ בזלזול בבית המשפט; "צירוף נסיבות אומלל"; אי הבנה; הסח הדעת או רשלנות (ראו ע"א 2201/07 חונינסקי נ' אטלנטיס מולטימדיה בע"מ, פיסקה 15 לפסק דינו של השופט דנציגר ([פורסם בנבו], 2.2.2009)).  השני – ולו נודעת חשיבות רבה יותר – מהם סיכויי ההגנה (או התביעה – לפי המקרה) של מבקש הביטול (ראו ע"א 32/83 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431, 438 (1983) (להלן: עניין אפל)) שכן אם לא תצמח למבקש תועלת מן הביטול אין כל טעם להורות כן רק על מנת שלאחר קיום הדיון בתיק במעמד הצדדים ושמיעת המבקש יצא תחת ידו של בית המשפט אותו פסק-הדין עצמו (ראו י' זוסמן סדר הדין האזרחי 738 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995). ואולם מבקש הביטול אינו נדרש להוכיח באותו שלב כי עומדת לו הגנה איתנה ודי בכך שיוכיח קיומה של הגנה לכאורית (ראו: עניין אפל, שם; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי 373 (מהדורה עשירית, תשס"ט)).
14. כאמור, המבקש טוען כי לא גרם נזק כלשהו למקרקעי המשיב ועל כן יש לבטל את החיוב הכספי בפסק הדין. בנסיבות אלה, אין מקום לומר כי סיכויי הגנתו של המבקש קלושים באופן המצדיק את דחיית הבקשה. בין הצדדים קיימת מחלוקת עובדתית האם אכן גרם המבקש נזק למקרקעי המשיב ואם כן, מהו שיעור הנזק. מחלוקת זו מצריכה בירור עובדתי ושמיעת ראיות ועל כן יש ליתן למבקש את יומו בבית המשפט.
15. לאור האמור, אני סבורה כי יש מקום להורות על ביטול החלק הכספי בפסק הדין שניתן נגד המבקש, תוך חיוב המבקש בהוצאות, הן בשל האיחור בהגשת הבקשה והן בשל מחדלו באי הגשת כתב הגנה במועד, בסכום של 5,000 ₪, וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.
16. הואיל והמבקש הפקיד סך של 5,000 ₪ בקופת בית המשפט כתנאי לעיכוב ביצועו של פסק הדין, הרי שאין לחייבו בהפקדה נוספת וסכום זה יועבר לתשלום הוצאות המשיב.
17. המבקש יגיש כתב הגנה בתוך 15 יום. עם הגשת כתב הגנה, יועבר התיק להקצאה.

ניתנה היום, ח' כסלו תשע"ד, 11 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.