22 יולי 2015

1. התובעים עבדו במוסך שהיה בבעלותם של הנתבעים או מי מהם. ביום 31.3.11 סיימו שלושת התובעים את עבודתם לאחר שהנתבעת 1 נמכרה. התובעים טוענים כי הנתבעים נותרו חייבים להם סכומים שונים עבור פיצויי פיטורים, דמי הבראה, הפרשות פנסיוניות ופדיון חופשה.

נציין כי ביום 11.11.14 התקבלה תביעת חברת הראל, שבה בוטחו התובעים לפנסיה והנתבעת נדרשה לשלם את חובה להראל מחודש 1/2008 ואילך (22491-04-12).

2. במועד שנקבע לישיבת הוכחות הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה על פיה יפסוק בית הדין בתיק זה לפשרה לפי סעיף 79אלחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984.

3. לאחר שעיינו בכתבי הטענות, בתצהירים, בסיכומי הצדדים ובמסמכים שצורפו אליהם, ובשים לב ל לטענות הצדדים בדבר הרמת מסך ההתאגדות והטלת חובת התשלום על הנתבע 2 ולחלותו של צו ההרחבה בענף המוסכים, אנו פוסקים כדלקמן:

א. הנתבעים ישלמו לתובע 1 מר שועיב הדרה ביחד ולחוד סך של 12,500 ₪;

ב. הנתבעים ישלמו לתובע 2 מר אחמד שקיר ביחד ולחוד סך של 8,500 ₪;

ג. הנתבעים ישלמו לתובע 3 מר עמאד אסעד ביחד ולחוד סך של 13,000 ₪.

כל הסכומים המפורטים לעיל ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פסק הדין ועד למועד תשלום בפועל.

מאחר שמדובר בפסיקה לפשרה אין צו להוצאות.

ניתן היום, ו' אב תשע"ה, (22 יולי 2015), בהעדר הצדדים.

"ההחלטה נחתמה בידי נציגי הציבור ועותק נמצא בתיק בבית הדין. לצדדים מופץ עותק בחתימה אלקטרונית של השופט לבדו".