נוכחים:

המערער וב"כ עו"ד אלון ג'וליאן

ב"כ המשיבה עו"ד עינת נהון

<#1#>

פרוטוקול

עו"ד ג'וליאן:

חוזר על נימוקי הערעור שבכתב. הערעור מכוון כנגד הקנס בסכום 25,000 ₪ שהוטל בכלל רכיבי הענישה. סכום זה חסר פרופורציה כפי שפירטתי לגבי גובה הקנס המקובל בעבירות מסוג זה. משמעותו למעשה הפעלת המאסר חלף הקנס לתקופה של חמישה חודשים. אבקש להפחית את גובה הקנס.

עו"ד נהון:

למעשה חברי מתעלם במידה רבה מנתון מהותי שבגינו נפסק סכום הקנס וכוונתי לויתור התביעה על חילוט הרכב באמצעותו בוצעה עסקת הסמים נשוא כתב האישום, למעשה ביהמ"ש באופן מפורש וגם התביעה בבית משפט קמא לוקחים בחשבון את העובדה שהמאשימה מוותרת על חילוט רכב ששוויו 60,000 ₪ כאשר ברור שלעניין זה נפקות בכל הנוגע לגובה הקנס.

אני מפנה לנספח א' עמ' 3, אני מפנה לשורה כי הוסכם כי הושת קנס גבוה לשיקול דעת ביהמ"ש וזאת כאשר ביהמ"ש ייקח בחשבון כי המדינה ויתרה על חילוט הרכב.

אני מפנה לפסק הדין עצמו.

בשלב הטיעונים לעונש בדברי התובעת, מופיע בעמ' 6 כאשר יש פירוט לגבי סוג הרכב, שם המאשימה הצהירה כי בכוונתה לחלט על הרכב. והיה ברור לצדדים שזה יגולם בקנס גבוה. להזכיר שווי הרכב שהמדינה ויתרה על חילוטו במסגרת הסדר הטיעון האמור וההסכמה בגדר ההסדר לקנס גבוה – היה 60,000 ₪.

נתון נוסף שגם חברי הסכים לו בבימ"ש קמא הינו שהמאסר קצר יותר יחסית למדיניות הענישה בעבירות שהורשע בהן הנאשם.

היה ברור לכולם שרכיב שמאזן את תקופת המאסר הקצרה הינו רכיב הקנס.

עו"ד ג'וליאן:

אני מפנה לדבריי שלי בעמ' 7 לפרוט', משורה 5 והלאה. אני אומר שעצם זה שהמאשימה ויתרה על חילוט הרכב הואיל ואי אפשר היה לחלט את הרכב, כי הרכב היה שייך לצד שלישי. על פי הראיות שהיו בתיק הסוכן אמר שהוא נפגש עם הנאשם, רכב נדיר טויוטה לבנה. אין מס ר.ש., כאשר באו לעצרו לקחו את הרכב של אחיו. לכן אני לא הסכמתי בשלב של המו"מ לחילוט הרכב. אמרתי גם שאי אפשר לחלט אותו במילא.

ביהמ"ש אמר תעזבו את החילוט ותשאירו לי את הקנס.

<#2#>

פסק דין

המערער הורשע בבית משפט השלום בבאר שבע על פי הודאתו בכתב האישום המתוקן שהוגש נגדו וזאת בעבירות של סחר בסמים מסוכנים, קשירת קשר לפשע, נהיגת רכב מנועי ללא רישיון וללא פוליסת ביטוח.

בית משפט השלום כיבד הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים בגדרו יעתרו הצדדים לעונש מאסר בפועל של 14 חודשים, לקנס כספי גבוה ולמאסר על תנאי.

בגזר הדין הושתו על המערער 14 חודשי מאסר בפועל, קנס בסך 25,000 ₪ או חמישה חודשי מאסר תמורתו, מאסר מותנה וכן פסילת רישיון לשנתיים.

כמו הופעל מאסר על תנאי של חודשיים, אולם בחופף לתקופת המאסר בפועל של 14 חודשים.

בפנינו ערעור המערער לעניין רכיב הקנס.

לטענת הסנגור המלומד מדובר בסכום הבולט בגובהו לעומת רכיב זה של עונשי קנס בעבירות דומות ומשמעותו בעניין המערער דנן הינה כי עקב מצבו הכלכלי הוא לא יוכל לשלם את הקנס ולכן יצטברו חמישה חודשי מאסר נוספים, חלף הקנס, לעונש המאסר של 14 חודשים שהוטל עליו.

לאחר ששמענו טענות ב"כ הצדדים ועיינו בנימוקי הערעור, בפרוטוקול בית המשפט קמא ובגזר הדין, לא מצאנו מקום לשנות בעניין רכיב זה של הקנס.

ראשית, בגדרו של הסדר הטיעון הוסכם כי אחד מרכיבי הענישה יהיה "קנס גבוה" על פי שיקול דעת בית המשפט.

שנית, במהלך הטיעונים לעונש הודיעה המדינה כי היא מסכימה להצעת בית המשפט לוותר על דרישתה לחילוט הרכב, בשווי 60,000 ₪, שבו בוצעו העבירות, אולם היא מבקשת כי עניין זה יקבל ביטוי בגובה הקנס.

שלישית, עבירת הסמים שבה הורשע המערער הינה מכירת 100 גרם חשיש תמורת 2,600 ₪ - כשברור שמאחורי עבירה זו עומד בין היתר שיקול בצע הכסף.

בהינתן מכלול הנסיבות הנ"ל ובראש ובראשונה הסדר הטיעון והסכמת המדינה לחזור בה מבקשת חילוט הרכב (ששווי היה 60,000 ₪) תוך בקשה כי גם נושא זה יהיה שיקול בקביעת גובה הקנס – לאור כל אלו – לא מצאנו מקום לשנות מרכיב הקנס שבגזר הדין.

אשר על כן, אנו דוחים את הערעור.

<#3#>

ניתן והודע היום כ"א כסלו תשע"ג, 05/12/2012 במעמד הנוכחים.