1. עסקינן בתביעה ותביעה שכנגד, הנובעות מתאונת דרכים שארעה ביום 10.9.07, כפי שיפורט להלן.

2. התביעה העיקרית הוגשה ביום 22.10.08 על סך של 22,428 ₪, והתביעה שכנגד הוגשה ביום 14.12.08 על סך של 10,128 ₪.

3. התובע בתביעה העיקרית והנתבע שכנגד (להלן: "התובע") היה הבעלים והנהג של רכב מסוג מיצובישי בעל מספר רישוי 95-249-02 (להלן: "המיצובישי").

4. הנתבעת והתובעת שכנגד 2 (להלן: "הנתבעת") היתה ביום התאונה נהגת של רכב מסוג פיאט בעל מספר רישוי 78-223-05 (להלן: "הפיאט").

5. התובע שכנגד 1, מר קעדאן אשרף, היה הבעלים של הפיאט במועד התאונה.

נסיבות התאונה הנטענות והכרעה בהן

6. התאונה ארעה בכביש פנימי בבאקה אל גרביה בעיקול, כאשר התובע נוסע מכיוון מזרח לכיוון מערב, והתובעת (שבכיוון נסיעתה היתה עליה - עדותה עמ' 17 לפרו' ש' 13-14) נהגה בכיוון הנגדי.

7. המחלוקת בין הצדדים מי סטה לעבר נסיעתו של השני במהלך הנסיעה בכביש.

8. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית (ת/1) וציין כי הנתבעת היא זו שסטתה לנתיב נסיעתו, ואילו הנתבעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה וציינה בדיוק את ההיפך (ראה נ/2).

9. עד ראיה לתאונה, שנסע יחד עם התובע ברכב, מר אבו מוך אחמד, תמך בתצהיר עדותו הראשית (ת/3) בגרסת התובע, כי הנתבעת היא שסטתה לכיוון נתיב הנסיעה של התובע.

10. גם בחקירותיהם הנגדיות חזרו הצדדים ועד הראיה על הגרסה האמורה.

11. יחד עם זאת, בחקירתו הנגדית ציין התובע כי מימין לנתיב נסיעתו חנו רכבים (ולא חנו משני צידי הכביש כגרסת הנתבעת), ואף על פי כן זה לא הפריע לו במסלול נסיעתו (עמ' 12 לפרו' ש' 15-19).

עד הראיה מר אחמד אבו מוך גם העיד כי היו רכבים מצד ימין של הכביש, בכיוון נסיעתם, ולא היו רכבים בנתיב הנסיעה של הנתבעת (עמ' 14 לפרו' ש' 25-26).

עוד הוסיף וציין העד אחמד אבו מוך כי הרכבים שחנו מצד ימין הפריעו להם באותו יום, שכן הם לא היו יכולים לברוח מהתאונה (עמ' 14 לפרו' ש' 32).

12. הנתבעת בחקירתה הנגדית ציינה כי היו רכבים משני צידי הכביש (עמ' 17 לפרו' ש' 15). עוד ציינה הנתבעת בחקירתה הנגדית כי בעת ארוע התאונה היא נסעה במהירות של כ- 20 קמ"ש והיתה בעליה (עמ' 17 לפרו' ש' 12-14).

13. עוד טענו התובע והעד מטעמו בתצהיריהם כי בעת ארוע התאונה התעסקה הנתבעת עם ילדיה הקטנים שהיו ברכב (הם ישבו במושב האחורי והיא הסתובבה לעברם לאחור), ועקב כך סטתה מנתיב נסיעתה ואירעה התאונה.

הנתבעת, בחקירתה הנגדית, אישרה כי אכן שני ילדיה, בגילאים 3 ו- 6, היו ברכב, אך התאונה ארעה עקב סטייתו של התובע לעבר מסלול נסיעתה, כשהיא נותרה במסלול שלה (עמ' 16 לפרו' ש' 6-7; עמ' 17 לפרו' ש' 21-22).

14. נגד שני הנהגים, התובע והנתבעת, הוגש כתב אישום בביהמ"ש לתעבורה בחדרה. התובע זוכה בדינו עפ"י הכרעת דין מיום 9.1.12 (ת/2), ואילו דינה של הנתבעת טרם הוכרע.

15. הכרעת הדין בעניינו של התובע הוגשה לי וסומנה ת/2, אך כידוע לא ניתן להסתמך על פס"ד פלילי מזכה במשפט אזרחי, שכן בסעיף 42א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, נקבע שרק ממצאים ומסקנות שנקבעו בפס"ד מרשיע במשפט פלילי (ולא בפס"ד מזכה) יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם.

ראה לעניין זה:

עת"מ (י-ם) 692/02, מחצבות בית מאיר בע"מ נ' המועצה האזורית מטה יהודה (סעיף 14 לפסה"ד - פורסם במאגר נבו).

ת"א (ראשל"צ) 7167/01, החברה למשק וכלכלה בשלטון המקומי בע"מ נ' טרייד סנטרל בע"מ (פורסם במאגר נבו).

16. משכך, אינני יכול להסתמך על זיכויו של התובע לצורך הסקת מסקנות כלשהן בתיק זה. יחד עם זאת, מהכרעת הדין עולה כי קיים תיק משטרה בנדון, ואף יש דו"ח בוחן ומסקנותיו לעניין נסיבות התאונה.

תמוה בעיניי מדוע אף אחד מהצדדים לא טרח להגיש לי כראיה את תיק המשטרה במלואו, לרבות דו"ח הבוחן, ואף אחד מהצדדים אף לא זימן מי מהשוטרים או מהבוחנים המעורבים בחקירת התאונה למתן עדות בתיק זה.

מחדל אי הבאת תיק המשטרה ו/או העדת השוטרים ו/או הבוחנים המעורבים בחקירת התאונה, רובץ לפתחם של שני הצדדים, מכח הכלל שבפסיקה הקובע לאמור כי צד שנמנע מלהביא עד רלבנטי בהעדר הסבר אמין וסביר, מעורר מדרך הטבע את החשד שיש דברים בגו וכי נמנע מהבאתו לעדות כי הוא חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. לשון אחרת, מחדל זה פועל לחובתו, ויש בו בכדי לתמוך בגירסת הצד היריב. על כן, ביהמ"ש רשאי להסיק מאי הזמנת עד רלבנטי כאמור, מסקנות מחמירות וקיצוניות נגד מי שנמנע מהבאת העד. לעניין זה ראה: יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1649.

17. כל שנותרתי זה עדות התובע ועד מטעמו (חברו - ועל כן אני נזהר בבחינת עדותו), מול עדותה של הנתבעת, כשכל צד טוען לסטיית הצד האחר כגורם לתאונה.

18. בנסיבות אלה שוכנעתי לקבוע כי האחריות לגרימת התאונה רובצת לפתחם של שני הצדדים בחלקים שווים. היינו - כל צד סטה במעט לעבר נתיב הנסיעה של הצד האחר, ועקב כך נגרמה התאונה.

חיזוק למסקנת סטיית התובע לעבר נתיב נסיעת הנתבעת - אני מוצא בעובדה כי העיד שחנו רכבים בימין הדרך בנתיב נסיעתו, באופן שניתן להסיק כי הדבר הפריע לו לשמור על נסיעה בימין הדרך, למרות הכחשתו עובדה זו, שכן אפילו העד מטעם התובע העיד כי הרכבים שחנו בימין הדרך הפריעו לתובע בנסיעה (סעיף 11 לעיל).

חיזוק למסקנת סטיית הנתבעת לעבר נתיב נסיעת התובע - אני מוצא באפשרות כי היתה עסוקה בילדיה, כעדות התובע והעד אחמד, ולנוכח עדותה כי גם בצד שלה היו רכבים מימין הכביש (עובדה כי סביר שהפריעה לה בשמירת ימין הדרך).

19. לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי האחריות לגרימת התאונה רובצת לפתחם של שני הצדדים בחלקים שווים.

נזקי התובע המוכחים

20. נזקי התובע המוכחים הם כדלקמן:

א. נזק ישיר למיצובישי - סך של 7,415 ₪, בהתאם לדו"ח השמאי אבו חוסיין חוסאם, נכון ליום 17.10.07, מועד עריכת השמאות.

ב. סך של 709 ₪ שכ"ט שמאי בהתאם לטופס חיוב שכ"ט שצורף כנספח ג' לכתב התביעה, נכון ליום 17.10.07.

21. לא הוכחו לי רכיבי התביעה הבאים:

א. ירידת ערך בשיעור של 1,500 ₪.

השמאי מטעם התובע ציין כי ערך המיצובישי עובר לארוע התאונה, הוא 15,000 ₪.

התובע העיד כי מכר את רכבו כשנה לאחר התאונה במחיר של 15,500 ₪ (עמ' 12 לפרו' ש' 31-32).

משכך, לא נגרם לתובע בפועל כל נזק של ירידת ערך.

ב. הנחת העדר תביעות בשיעור של 2,000 ₪, שכן התובע לא הוכיח כי חברת הביטוח הגדילה לו את הפרמיה שנה לאחר התאונה.

התובע גם לא צירף כל מסמך מחברת הביטוח אודות הפסד הנחה זאת.

מעבר לכך, התובע גם לא ידע להסביר בעדותו כלל מהי הנחת העדר תביעות, וממילא גם לא הוכיח אותה (עמ' 13 לפרו' ש' 4-6).

ג. התובע גם לא הוכיח כל אובדן ו/או הפסד הכנסה, הנובעים מהתאונה, ולכן לא הוכיח נזק נטען זה בשיעור של 2,500 ₪.

ד. התובע גם לא זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש, שכן עפ"י מסקנתי דלעיל גם הוא אחראי לתאונה בשיעור אחריות זהה לזה של הנתבעת.

22. לסיכום ייאמר כי נזקי התובע המוכחים הנובעים מהתאונה הינם בשיעור כולל של 8,124 ₪ (ראה סעיף 20 לעיל) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 17.10.07.

נזקי התובעים שכנגד

23. טוענים התובעים שכנגד כי כתוצאה מהתאונה רכבם הוכרז כ"אובדן גמור" (טוטלוס), אך לא צירפו חוו"ד שמאי להוכחת טענתם זו, הגם שמדובר בטענה שבמומחיות המחייבת חוו"ד מומחה (שמאי רכב).

טענתם נטענה בעלמא והם ביקשו פיצוי בגין ערך הפיאט עפ"י מחירון השמאי יצחק לוי, שצילום מהמחירון שלו צורף לנ/2.

24. בנסיבות אלה יש לומר כי התובעים שכנגד לא הוכיחו לי כדלקמן:

א. כי רכבם הוכרז כרכב ב"אובדן גמור", בהעדר חוו"ד שמאי (קביעת "אובדן גמור" לרכב לאחר התאונה מחייבת חוו"ד שמאי רכב).

ב. את שווי רכבם עובר ליום התאונה.

אין די בצירוף המחירון של יצחק לוי, שכן יש מרכיבים נוספים לערך הרכב, ובהם מספר בעלויות, מספר קילומטראז', זהויות בעלים קודמים ועוד, דוגמת תחשיב ערך הרכב שערך השמאי מטעם התובע וחוות דעתו.

גם לצורך כך יש לצרף חוו"ד שמאי, ואת זאת לא עשו התובעים שכנגד.

25. בנסיבות אלה סבורני כי התובעים לא הוכיחו את הנזק לרכבם או את ערך רכבם, ולא ניתן לפסוק להם פיצוי בנדון.

26. התובעים שכנגד צירפו חשבונית של גרר (גולן כרסנטי שרותי רכב) בגין גרירת רכבם לאחר התאונה בתאריך 19.9.07, על סך של 628 ₪.

זהו נזק מוכח.

27. התובעים שכנגד גם תבעו פיצוי בגין עוגמת נפש, אובדן זמן ונסיעות בשיעור של 1,000 ₪, אולם לא ראיתי לנכון לפסוק זאת להם לנוכח אחריותה של הנתבעת (התובעת שכנגד 2) לתאונה באותו שיעור כמו של התובע.

28. לאור כל אלה אני קובע כי הנזק המוכח של התובעים שכנגד הוא 628 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 19.9.07.

סוף דבר

29. משאחריותם של הצדדים לתאונה שווה, כל צד זכאי לקבל 50% מנזקו המוכח שנגרם בתאונה.

30. משכך:

בתביעה העיקרית אני מחייב הנתבעת לשלם לתובע 50% מדמי נזקו המוכח (המצוין בסעיף 22 לעיל), אשר הוא סכום של 4,062 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 17.10.07 ועד ליום מתן פסה"ד.

בתביעה שכנגד אני מחייב הנתבע שכנגד לשלם לתובע שכנגד מס' 2 (מר קעדאן אשרף, הבעלים של הפיאט) 50% מדמי נזקו המוכח (המצוין בסעיף 26 לעיל), אשר הוא סכום של 314 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 19.9.07 ועד ליום מתן פסה"ד.

31. כל סכום מהסכומים דלעיל שפסקתי בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד, ישולמו תוך 30 ימים מיום מתן פסה"ד. סכום שלא ישולם במועדו, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום מתן פסה"ד ועד ליום התשלום המלא בפועל.

32. אין צו להוצאות לנוכח אחריותם השווה של הנהגים, הצדדים בתובענה זו, בגרימת התאונה.

33. המזכירות תעביר פס"ד זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ג, 14 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.