1. בפנינו ערעור על הכרעת הדין של בית משפט השלום בפתח-תקווה (כב' השופט מ. מזרחי) בת"פ 21926-10-11, מיום 19.9.12, שבה זיכה את המשיבים מן העבירות שיוחסו להם בכתב האישום.

2. נגד המשיבים, חברה קבלנית לעבודות עפר ופינוי אשפה (משיבה 1), בעל מרבית מניותיה ומנהלה (משיב 2), עובד מינהלי בכיר בחברה (משיב 3) ומנהל תחנת מעבר לפסולת יבשה שניהלה המשיבה 1 (להלן: "המשיבה") ליד קניון הדרים בנתניה, הוגש כתב אישום מתוקן שייחס להם עבירות של הפרת תנאים נוספים ברישיון עסק וניהול עסק ללא רישיון.

רישיון עסק מס' 1220 להובלת פסולת שניתן למשיבה ע"י המועצה האזורית עמק חפר, חייב אותה להעביר פסולת מעורבת ישירות מנקודת הפינוי שלה לטיפול או הטמנה באתרים שמיועדים לקליטתה ללא תחנות ביניים.

רישיון עסק 104663000 שניתן למשיבה ע"י עיריית נתניה אסר עליה להכניס לתחנת המעבר פסולת מעורבת שמכילה מרכיבים אורגניים רקבוביים (להלן: "פסולת מעורבת").

3. עפ"י הנטען בסעיפים 13-11 לכתב האישום המתוקן, במהלך התקופה בין 1.1.10 - 26.10.10 פינו המשיבים לתחנת המעבר פסולת גושית שנצברה בדחסניות בשוק בנתניה ואינה פסולת יבשה; בתאריך 26.10.10 פינתה משאית שבבעלות המשיבה חמש דחסניות שהכילו פסולת ביתית מהשוק בנתניה למכולה גדולה שהוצבה בתחנת המעבר ופונתה בלילה למפעל פסולת בקלנסאווה; בתאריך 27.10.10 בלילה פינתה משאית לתחנת המעבר דחסנית שהכילה פסולת ביתית רטובה מהשוק בנתניה ובאותו יום בבוקר פינתה משאית לתחנת המעבר דחסנית שהכילה פסולת ביתית מעורבת מקניון השרון בנתניה.

4. בסעיפים 14-15 לכתב האישום המתוקן נטען כדלקמן:

"14. במעשים ובמחדלים המתוארים בסעיף 11 לעיל, ניהלו הנאשמים הלכה למעשה, תחנת מעבר לפסולת בשטח פתוח הסמוך לקניון הדרים (בגוש 8234, חלקה 24) וזאת מבלי שהיה למי מהם רישיון עסק כנדרש, על גבי קרקע חשופה וללא תשתית מתאימה לשם כך.

15. במעשים ובמחדלים המתוארים בסעיפים 13-10 לעיל הפרו ו/או לא קיימו הנאשמים הן את תנאי רישיון העסק להובלה (בכך שלא העבירו את הפסולת המעורבת ישירות מנקודת הפינוי אל אתר המיועד ומאושר לקליטת פסולת מעורבת) והן את תנאי רישיון העסק לתחנת המעבר (בכך שהתירו כניסת פסולת מעורבת אשר הכילה מרכיבים אורגניים רקבוביים אל תחנת המעבר כהגדרתה לעיל), בלפחות ארבע מאות (400) מקרים שונים (ריבוי עבירות).

16. הנאשמים 4-2, גם מכוח תפקידיהם בנאשמת 1, אחראים לביצוע העבירות המתוארות לעיל, על ידה ו/או מי מטעמה".

5. בימ"ש קמא הביא בהכרעת דינו את דברי עדי המאשימה שהובאו בפניו, בעל-פה ובכתב, כאשר לאחר דברי כל עד הביא את המסקנות שהסיק מהם (ראה עמ' 53-5 להכרעת הדין). לאחר מכן הביא בימ"ש קמא את דברי המשיבים בהודעותיהם, שעלו בקנה אחד עם עדויותיהם בפניו (עמ' 63-54 להכרעת הדין), ואת דברי המשיבים בעדויותיהם בפניו שזכו לאמונו, שימשו בסיס לקביעת ממצאים ויחד עם ראיות מזכות נוספות הקימו למצער ספק שפועל לטובתם (ראה עמ' 72-64 להכרעת הדין).

6. בימ"ש קמא התייחס לכל אחד מארבעת האירועים שתוארו בסעיפים 14-11 לכתב האישום המתוקן וקבע שהמשיבים לא התכוונו לנהל תחנת מעבר וכי המכולה שהוצבה ליד קניון הדרים לא השתכללה לכדי תחנת מעבר מבחינת היקף הפעילות, נפח האשפה, אופי המכולה, העדר חיבור של קבע ומטרת המשיבים, ומשכך המשיבים לא ניהלו תחנת מעבר.

בסיכום הכרעת הדין קבע בימ"ש קמא:

"1. המאשימה הוכיחה, כי בתאריכים 26 ו – 27 באוקטובר 2010 הובילה משאית של נאשמת 1 אל תחנת המעבר פסולת שמקורה בשוק בנתניה, שבה אותרה כמות מסוימת של פסולת אסורה.

2. ואולם, אין לדעת, ברמת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי, מה הייתה אותה כמות אשפה אסורה והאם היא חרגה מהיקף של 5% שהיא חריגה מקובלת, מוכרת בתקנות.

3. בחומר הראיות קיים ספק מובנה, שמא לא חרגה במקרים אלו, כמות האשפה משיעור האשפה המותר – 5%.

4. המאשימה לא הוכיחה כי ב – 400 מקרים בוצעה הובלה של אשפה פסולה לתחנת המעבר. הדוח - ת/8, שעליו מסתמכת המאשימה מוכיח אחרת, ודווקא מלמד כי הנאשמים לא פעלו כן כשיטת פעולה.

5. יתירה מכך, אף אם הייתי מוכן לקבל את הטענה, שכמות האשפה בשני המועדים הייתה כמות גדולה וחריגה, האם משני מקרים בודדים אלו ניתן לגזור שיטת פעולה מונחת וסדורה ? האם משני מקרים אלו רשאי בית-המשפט להגיע, בפעולת כפל קסומה, לארבע מאות מקרים ? האם שני מקרים אלה, יכולים ללמד על מודעות, על תכנון, על דרך פעולה, על הנחייה של הנאשמים שכך יש לפעול ? תשובתי לשאלות אלו בשלילה.

6. המקרים החריגים שהוצגו בדוחות החוקרים אינם מכריעים את הכף למול עדותם האמינה של הנאשמים, שלפיה לא הייתה כאן מודעות או שיטת פעולה וכי אלו מקרים שבניגוד לנהלים ולכללים.

7. הראיות המזכות המובנות בתוך ראיות המאשימה – חלקן הוגשו בהסכמה בלא כל הסתייגות - אינן מאפשרות להוביל לתוצאה מרשיעה.

8. לא התקיימו יסודות העבירה ובפרט היסוד הנפשי.

9. אין די ביסוד נפשי של רשלנות להרשעה בעבירות אשר יוחסו לנאשמים.

10. בהעדר יסוד נפשי של מחשבה פלילית – מודעות – התוצאה שיש לזכות את הנאשמים".

מהלך הדיון בערעור ונימוקי הערעור

1. מלכתחילה היה הערעור מכוון כלפי זיכויים של המשיבים מכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן.

המערערת טענה כי בימ"ש קמא טעה כאשר קבע שלא הוכח כי המשיבים הכניסו לתחנת המעבר פסולת מעורבת ולא רק "פסולת יבשה", וזאת בניגוד לאיסור שהוטל עליהם ברישיון העסק שניתן להם ע"י עיריית נתניה (פרק ד' 1 להודעת הערעור). לטענת המערערת, בימ"ש קמא לא התייחס לטענתה לפיה המשיבים הפרו את תנאי רישיון העסק שניתן להם ע"י המועצה האזורית עמק חפר (ת/26) שאסר עליהם לבצע "עצירת ביניים" בתחנת המעבר, דהיינו, לרכז דחסניות של פסולת שפינו מהשוק בנתניה למכולה ליד קניון הדרים (פרק ד' 2 להודעת הערעור). עוד טעה בימ"ש קמא כאשר קבע שהמתקן שהפעילו המשיבים לא היה "תחנת מעבר" (פרק ד' 3 להודעת הערעור).

2. לאחר שעיינו בהכרעת הדין המזכה של בימ"ש קמא, בראיות בכתב ובעל-פה שהובאו בפניו, בהודעת הערעור ובתגובת ב"כ המשיבים לקראת הדיון שהתקיים בפנינו ביום 7.4.13, הסכים ב"כ המערערת להצעת ביהמ"ש לצמצם את היקף הערעור כך שיתייחס להפרת תנאי רישיון העסק בכך שהמשיבים הכניסו לתחנת המעבר ביום 27.10.10 בשעה 07:23 דחסנית שהכילה פסולת ביתית מעורבת שמקורה בקניון השרון בנתניה (להלן: "הארוע הרביעי") ולהפרת תנאי רישיון העסק ת/26 בכך שביצעו "עצירת ביניים" בתחנת המעבר (ראה דברי ב"כ המערערת בדיון ביום 30.4.13 ובדיון ביום 22.12.13).

בדיון שהתקיים ביום 22.12.13 הסכים ב"כ המערערת למחוק את הערעור כלפי משיב 4 מחוסר רלוונטיות.

3. המערערת טוענת בפרק ד(1) להודעת הערעור כי הוכיחה שהוכנסה פסולת מעורבת משוק נתניה ומקניון השרון לתחנת המעבר ובכך הפרו המשיבים את תנאי הרישיון. לטענתה, בימ"ש קמא טעה כשקבע שפעילות הסינון והמיון של הפסולת מחזקת את טענת המשיבים, שהוכנסה פסולת יבשה.

המערערת סומכת טענתה על דבריו של ציון דדוש, מנהל התפעול של קניון השרון, בהודעתו ת/24 ובעדותו ועל פלט הכניסות והשקילות של תחנת המעבר, ת/8.

4. המערערת טוענת בפרק ד(2) להודעת הערעור שבימ"ש קמא לא התייחס לטענה שהמשיבים הפרו את תנאי הרשיון ת/26 בכך שריכזו את הפסולת שאספו מהשוק בנתניה למכולה ליד קניון הדרים ובכך ביצעו "עצירת ביניים" אסורה לפי תנאי הרשיון ת/26. המערערת סומכת טענתה על דברי הנהג אלכסי קרסנוב בהודעתו ת/32 ועל דברי משיב 2 בהודעתו ת/1, כפי שמובאים בסעיף 56 להודעת הערעור.

תגובת ב"כ המשיבים

1. ב"כ המשיבים טוען בסעיפים 3-2 לתגובה בכתב, כי בימ"ש קמא בחן את הטענה באשר להכנסת פסולת מעורבת לתחנת המעבר וקבע על סמך עדויות עדי התביעה שהובאו בסעיף 3 לתגובה ועל סמך עדותה של גב' עשהאל, מרכזת תחום הטיפול בפסולת במחוז המרכז, לפיה אין פסול בהכנסת פסולת רטובה בהיקף של 5%, כי לא הוכח שהמשיבים הכניסו לאתר פסולת רטובה בנפח שמעל 5%.

2. ב"כ המשיבים מודה בסעיף 10 לתגובה בכתב, ובמהלך הדיונים בפנינו, שהמשיבים ביצעו "עצירת ביניים" של דחסניות שהוכנסו מקניון השרון אך טוען שתכלית העצירה היתה "ניקוי מדינת ישראל" בכך שקניון השרון לא יושאר במשך שעתיים ללא מכולה או דחסנית ועל מנת שהפסולת לא תושלך באותו זמן על גבי האדמה החשופה בקניון.

במהלך הדיון ביום 22/12/13 לא חזר בו ב"כ המשיבים מתגובה זו אך ביקש כי במידה שייקבע שבימ"ש קמא לא דן בטענה זו של הודעת הערעור, שהעניין יוחזר אליו להשלמת הכרעת הדין.

דיון והכרעה

1. עיון בהכרעת הדין המפורטת והמנומקת של בימ"ש קמא מעלה שהוא התייחס ארוכות ל"ארוע הרביעי", נושא פרק ד'(1) להודעת הערעור, ולא התעלם כלל ועיקר מדבריו של ציון דדוש, עליהם מסתמכת המערערת (ראה עמ' 84-76 להכרעת הדין וניתוח דבריו של דדוש בעמ' 28-27 להכרעת הדין).

2. בימ"ש קמא קבע שאין בדבריו של דדוש בהודעתו ת/24 ובעדותו כדי להפליל את המשיבים שכן הוא לא הצביע על בעיה כלשהי בעבודה עם המשיבה ותמך בדפוס הפעולה שנטען על ידי המשיבים, לפיו הופרדה פסולת יבשה מפסולת רטובה.

3. בימ"ש קמא התייחס גם להודעותיהם של הנהג קרסנוב ושל שלום חכמון, עובד עירית נתניה שאחראי על תפעול שוק נתניה, ולעדותה של גב' עשהאל וקבע שהמערערת לא הביאה ראיות נחרצות באשר למשקל המכולה, לא ערכה מדידות או שקילות מדגמיות ולא הוכיחה האם משקל הפסולת האסורה חרג בכל פעם מטווח 5% המותרים עפ"י הרשיון ת/26.

בימ"ש קמא קבע שהחוקרים שהעידו בפניו תיעדו את הממצאים באופן לקוי בכל הקשור להיקף הפסולת האסורה ולכן יש להעניק לממצאיהם משקל נמוך.

4. הקביעות הנ"ל, ששימשו בסיס לקביעת בימ"ש קמא שלא הוכח מעבר לספק סביר שהמשיבים הכניסו פסולת אסורה בהיקף של מעל 5% לתחנת המעבר, אף מבלי להתייחס לעניין היסוד הנפשי שנדרש לכך, הן קביעות עובדתיות שמבוססות על התרשמותו מדברי החוקרים והעדים האחרים שהעידו בפניו, לרבות מדברי דדוש, ומשכך הם לא משמשים נושא להתערבות ערכאת ערעור (ראה לאחרונה פסק דינו של כב' השופט דנציגר בע"פ 7590/11 פלוני נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 31/10/13, סעיפים 20-19 והפסיקה המצוטטת שם).

יצויין כי בדיון בפנינו אמר ב"כ המערערת כי אינו מערער על עניין ה- 5%.

5. לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערעור כלפי זיכוי המשיבים מהעבירה של הפרת תנאי רשיון בכל הקשור להכנסת פסולת מעורבת.

6. שונה המצב בכל הקשור לזיכוים של המשיבים מהעבירה של הפרת תנאי רשיון ע"י "עצירת ביניים", שכן עיון בהכרעת הדין מעלה שבימ"ש קמא, בכל הכבוד, לא התייחס לטענה זו, כפי שמסכים גם ב"כ המשיבים, מה גם שב"כ המשיבים הודה, כאמור, בדיון בפנינו, שאכן בוצעה עצירת ביניים כאמור בכתב האישום.

7. חרף האמור, איננו רואים כמוצדק להחזיר את הדיון לבימ"ש קמא על מנת שיכריע את הדין גם בטענה זו שכן מאז הארועים נושא הכרעת הדין חלפו למעלה מחמש שנים ודברי ב"כ המשיבים בענין זה בכתב ובע"פ, אשר עולים בקנה אחד עם דברי משיב 2 בחקירתו הראשית, כפי שהובאו בעמ' 69 להכרעת הדין, ושנמצאו מהימנים על בימ"ש קמא (ראה עמ' 72-71 להכרעת הדין), מהווים הודאה מפורשת בהפרת התנאי החד משמעי של הרשיון ת/26.

8. איננו מקלים ראש בתכלית שלשמה בוצעה "עצירת ביניים" של הדחסנית שהובאה מקניון השרון לתחנת המעבר, אך אין בה משום הגנה לעבירה של הפרת תנאי הרשיון ת/26, שבה הודו המשיבים באמצעות בא כוחם בפנינו.

9. לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור כלפי זיכוים של המשיבים 1-3 מעבירה של הפרת תנאי הרשיון ת/26 על ידי "עצירת ביניים" ומרשיעים אותם בעבירה זו.

אנו מחזירים את הדיון לבימ"ש קמא על מנת שישמע טיעונים לעונש ויגזור את הדין.

10. בהסכמת המערערת, אנו דוחים את הערעור כלפי משיב 4.

ניתן והודע היום כ"ז טבת תשע"ד, 30/12/2013 במעמד ב"כ הצדדים והמשיבים.