בפסק דין שניתן על ידי ביום 27.12.2012 הוריתי על הפסקת התובענה, וזאת לאחר שהצדדים לא התייצבו לישיבת קדם משפט שהייתה קבועה לאותו מועד. בפסק הדין נקבע עוד, כי הליכי המל"ל טרם הסתיימו וכי אין מקום להשאיר את התיק תלוי ועומד עד סיום הליכים אלה.

הנתבעים הגישו בקשה לביטול פסק הדין ולקביעת התיק להוכחות. לטענתם, מטעם הנתבעת מס' 1 הוגשה בקשה מוסכמת לדחיית מועד הדיון וב"כ הנתבעים היה סמוך ובטוח שהדיון יידחה. משלא התקבלה החלטה בבקשה ניסה ב"כ הנתבעת 1 להשיג את ב"כ התובע טלפונית אך ללא הצלחה. מכל הטעמים הלוו מבקשים הנתבעים לדחות את הבקשה.

בהחלטה מיום 9.1.2013 קבעתי כי התובע יגיש תגובה לבקשה תוך 20 יום מקבלתה. עד היום לא הוגשה תגובה מטעם התובע, אך גם לא הוצג על ידי הנתבעים אישור מסירה המעיד על מסירת הבקשה לתובע, כך שאין לדעת אם הוא קיבל עותק ממנה ואם לאו.

מכל מקום, לאחר שעיינתי בבקשה ובפסק הדין, לא שוכנעתי כי יש מקום לביטול פסק הדין. כאמור, בפסק הדין הוריתי על הפסקת התובענה וקבעתי כי כל ההליכים שהתנהלו בתיק זה, לרבות ההחלטה בבקשה להבאת ראיית לסתור שניתנה על ידי, יחייבו את הצדדים בכל הליך שיוגש בקשר לפרשה נשוא התביעה. על כן, הפסקת התובענה לא גרמה ולא תגרום לנתבעים כל נזק ולא ברור לי מדוע הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה דווקא על ידם, מלבד הרצון לזכות ביתרון דיוני לא צודק בכך שהתיק ייקבע להוכחות בטרם מיצה התובע את זכויותיו במל"ל.

יתרה מכך, הליכי המל"ל טרם הסתיימו לאחר שהתובע פתח בהליכי החמרת מצב. במצב דברים זה, קביעת התיק להוכחות עלולה להביא למצב שבו פסק הדין יינתן על סמך קביעה שגויה של המל"ל שכן קביעת המל"ל יכולה להשתנות במסגרת הליכי החמרת המצב בהם נוקט התובע.

אשר על כן, הנני מורה על דחיית הבקשה.

משלא הוגשה תגובה מטעם התובע, אינני עושה צו להוצאות.

המזכירות תסגור את התיק.

ניתנה היום, כ"ח אייר תשע"ג, 08 מאי 2013, בהעדר הצדדים.