בפניי בקשה ל"הכריז על סיום הפסילה בתיק".

המבקש עותר בבקשתו להכריז על הפסילה שהוטלה עליו במסגרת גזר הדין מיום 12.11.08 כבטלה וזאת לאור התיישנותה. לחילופין עותר המבקש לחשב את הפסילה מיום גזר הדין, היות שלטענתו מאז ועד היום לא אחז ברישיון נהיגה ולא נהג.

לאחר שעיינתי בקשה, בצרופותיה ובגזר הדין בתיק נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת מן הטעמים הבאים:

1. אין בסמכותו של בית משפט לתעבורה להידרש לטענת התיישנות על עונש שהוטל, למעט כשהמדובר בשאלה אגבית שהתעוררה אגב שאלת אשמתו של הנאשם בתי ק (ר' עפ"ת 11965-11-16 מ"י נ' ליאור דהן [פורסם בנבו], להלן: "עניין דהן").
2. עונש של פסילת רישיון נהיגה אינו מתיישן שכן הוחל בביצועו עם מתן גזר הדין (ר' עניין דהן).
3. עונש הפסילה בתיק זה הוטל ביום 12.11.08, מאז ועד היום טרם חלפו 10 שנים שהם תקופת ההתיישנות הנדרשת בעבירות מסוג עוון (כל עבירות התעבורה, למעט עבירות הפשע).

גם הבקשה החלופית לחישוב הפסילה דינה להידחות.

בהתאם להלכת ג'אבר (בש"פ 9075/12), הסמכות לחישוב מניין ימי הפסילה נתונה לרשות הרישוי ולא לבית המשפט, כך שבקשת המבקש מבית המשפט להורות כי מניין ימי הפסילה יחל מיום מתן גזר הדין דינה להידחות; ולו מטעם זה בלבד.

יחד עם זאת, המזכירות תנפיק למבקש אישור על הפקדת רישיון, ליום הגשת הבקשה (5.7.18), וזאת בהתאם להוראת סעיף 42(ג)(1) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961, בשילוב עם הוראות תקנה 557 לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961.

לאור העובדה כי המבקש לא הפקיד את רישיונו או תצהיר בדבר היעדר רישיון עד ליום הגשת הבקשה, ברי כי אישור ההפקדה צריך להיות מוצא מיום הגשת התצהיר, קרי יום הגשת הבקשה.

אשר על כן הבקשה נדחית, בכפוף לכך שהמזכירות נפיק למבקש אישור הפקדת רישיון מיום הגשת הבקשה. חישוב הפסילה ייעשה על ידי רשות הרישוי, לה הסמכות בעניין וזאת על פי הכללים הקבועים בחוק ובמצטבר לכל פסילה אחרת, אם קיימת.

ניתנה היום, כ"ה תמוז תשע"ח, 08 יולי 2018, בהעדר הצדדים.