<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד אורית קליינפלד

הנאשמים בעצמם
ב"כ הנאשם 1 עו"ד ר'אסם ג'בארה

ב"כ הנאשם 2 עו"ד ליעד ידין

פרוטוקול

ב"כ המאשימה:

הגענו להסדר טיעון, לפיו כתב האישום יתוקן (מוגש כתב אישום מתוקן בשנית – מתקבל ומסומן במ/1), הנאשמים יודו בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית, יורשעו.

לעניין העונש – בעניינו של נאשם 2 - הוסכם כי נעתור במשותף למע"ת. המאשימה תעתור גם לקנס וב"כ הנאשמים יעתרו להתחייבות בלבד בנוסף למע"ת.

לגבי נאשם 1 – מוסכם כי הנאשם יצרף ת"פ (כ"ס) 27826-08-13 שקבוע בפני כב' השופט פרייז ליום 7.10.14.

לענין העונש בעניינו של נאשם 1 – מוסכם כי הצדדים יעתרו במשותף להטלת מע"ת לצד קנס כספי שהתביעה תבקש שיהא משמעותי, ההגנה תבקש שיהיה סמלי וכן פסילת רישיון נהיגה בפועל.

מגישה את כתב האישום נשוא ת"פ 27826-08-13 - מתקבל ומסומן במ/2.

ב"כ הנאשם 1:

מאשר את דברי ב"כ המאשימה. הקראתי לנאשם את כתב האישום המתוקן בשנית וכן את כתב האישום נשוא תיק הצירוף, הסברתי לו את תוכנם והנאשם מודה במיוחס לו. הנאשם יודע שבית המשפט אינו כבול להסדר הטיעון.

הנאשם 1:

אני מאשר את הדברים ומודה במיוחס לי בכתב האישום המתוקן בשנית וכן מודה במיוחס לי בכתב האישום נשוא תיק הצירוף.

אני יודע שבית המשפט אינו כבול להסדר הטיעון.

ב"כ הנאשם 2:

מאשר את דברי ב"כ המאשימה. הקראתי לנאשם את כתב האישום המתוקן בשנית, הסברתי לו את תוכנו והנאשם מודה במיוחס לו. הנאשם יודע שבית המשפט אינו כבול להסדר הטיעון.

הנאשם 2:

אני מאשר את הדברים ומודה במיוחס לי בכתב האישום המתוקן בשנית.

אני יודע שבית המשפט אינו כבול להסדר הטיעון.

<#3#>

הכרעת דין

1. על יסוד הודאתו של הנאשם 1 בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית, אני מרשיע אותו בעבירה של איומים, בניגוד לסע' 192 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

2. על יסוד הודאתו של הנאשם 1 בעובדות כתב האישום נשוא ת"פ (כ"ס) 27826-08-13, אני מרשיע אותו בעבירות של החזקת סם לצריכה עצמית, בניגוד לסע' 7(א)+7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 + סע' 29(ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977; וכן החזקת כלים בניגוד לסע' 10 לפקודת הסמים.

3. על יסוד הודאתו של הנאשם 2 בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית, אני מרשיע אותו בעבירה של איומים, בניגוד לסע' 192 לחוק העונשין, תשל"ז – 197.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ' אלול תשע"ד, 15/09/2014 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה טוענת לעונש:

לגבי התיק העיקרי – הנאשמים הודו והורשעו בכך שביום 26.2.12 שעה 12:13 הגיעו למשרד המתלונן עו"ד וכוס נכסים אשר מתוקף תפקידו מטפל בהריסת חלקי מבנים השייכים לאביהם של הנאשמים, ואיימו לפגוע בגופו.

בהמשך, באותו היום, ובזמן שהנאשמים הובאו לתחנת המשטרה בטייבה כדי לחקור את האירוע המתואר, המשיך הנאשם 2 לאיים על המתלונן, אף בנוכחות שוטר, כמתואר בעובדות כתב האישום המתוקן בשנית.

המאשימה הציגה לבימ"ש הסדר טיעון שחלקו מוסכם וחלקו פתוח.

ההסדר מקל עם הנאשמים כאשר נלקחו בחשבון לקולא העובדות הבאות:

מדובר באירוע ישן יחסית מפברואר 2012, הנאשמים הודו וחסכו בזמן שיפוטי יקר וכתב האישום צומצם באופן משמעותי וזאת על על רקע קושי ראייתי.

הנאשם 1 יליד 1993, ללא עבר פלילי, הנאשם 2 יליד 1970, בעל עבר פלילי ישן עבירות מהשנים 93-95, יחד עם זאת, מדובר בעבירות בבסיסן טבועה אלימות ותוקפנות, חבלה במזיד ברכב, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, היזק לרכוש ותקיפה סתם.

אבקש להדגיש בפני בימ"ש כי עבירת האיומים ובפרט כלי עורכי דין, כונסי נכסים, אשר מצרפים לאיום כלפי גופם, פוגעת באינטרס החברה להגן על שלוות נפשו של הפרט מפני מעשי הפחדה והקנטה שלא כדין. אינטרס נוסף בתוך עבירת האיומים נוגע לחופש הפעולה והבחירה של הפרט. במקרה שלפנינו, מדובר בניסיון בוטה למנוע מהמתלונן מלבצע את תפקידו כידו הארוכה של שלטון החוק. גם תחנת המשטרה ונוכחותו של שוטר לא היוו בלם לנאשם 2 ולא פסק מלאיים על המתלונן בפגיעה בגופו. לא קשה לתאר את השפעתם הקשה של דברי הנאשמים על המתלונן ופגיעה בתחושת הבטחון של המתלונן שעה שמבצע תפקידו על פי חוק.

אבקש לא להסתפק בענישה צופה פני עתיד אלא להשית על הנאשמים גם ענישה קונקרטית, מוחשית וקנס משמעותי מרתיע.

ב"כ הנאשם 1 טוען לעונש:

הנאשם בן 21, אין לו כל עבר פלילי, בחור צעיר, הודה היום בשני כתבי אישום ולקח אחריות על המעשה. מדובר בעבירה מפברואר 2012, עבירה של איומים. החלק שלו בכתב האישום הוא מינורי יחסית לנאשם 2 שהוא אחיו. הוא לא לקח חלק מהאירועים במשטרה. הוא נעדר עבר פלילי.

לגבי האישום השני שצירפנו היום – הנאשם הודה ולקח אחריות.

נרקם ביני ובין התובעת הסדר שהוצג לבימ"ש והסכמנו על פסילה בפועל, מע"ת, קנס כספי, כאשר התובעת טענה לקנס משמעותי ואני הצגתי לבית המשפט את גזר דינו של נאשם 4 באותו תיק שחלקו יותר חמור מזה של הנאשם שאני מייצג, הנאשם 2, הוא בלע את הסמים, בהתחלה יוחסה לו עבירה של השמדת ראיות אך כתב האישום תוקן ובית המשפט גזר עליו שמה מע"ת. בן 6 חודשים וקנס בסך 2,000 ₪, אבקש שהקנס במקרה שלנו יהיה יותר מידתי, הוא ישב במושב האחורי באותו אירוע ואני חושב שנאשם 4 הוא בעל הרכב או הנהג ולכן חלקו יותר גדול ולכן אבקש לגזור עליו קנס מידתי לאור אחריותו וקבלת האחריות ולאור חלוף הזמן מאז שתי העבירות וגם לא נפתחו לו כל תיקים מאז האירוע. מגיש את גזה"ד של נאשם 4:

ב"כ נאשם 2 טוען לעונש:

אבקש לכבד את ההסדר תוך שבית המשפט יאמץ את עמדת ההגנה מהנימוקים הבאים:

אני מפנה לכתב האישום, חברתי הפנתה לאישום הראשון שאין ספק שמדובר באיום ברף הכי נמוך, לא מדובר באיום קונקרטי, בית המשפט מכיר את נוסחי האיום האחרים שהמאשימה טוענת שהם ברף גבוה, פה מדובר ברף הנמוך ביותר.

חברתי ציינה שבהמשך בתחנת המשטרה הוא איים עליו בשנית, זה לא מדויק, בית המשפט יראה את עובדות כתב האישום, הוא אמר לו, ההתייחסות היא כחלק מאותו ויכוח שפרץ ביניהם בתחנת המשטרה.

לגבי עבר פלילי , חברתי הציגה עבר פלילי, מדובר סה"כ בשלוש הרשעות קודמות שאיני מקל בהם ראש, העבירות הן ישנות מאד, אמנם הן לא נמחקו אך הן התיישנו לפני כעשור ומשכך בית המשפט צריך לקחת זאת בחשבון.

זה התיק היחיד שתלוי ועומד נגדו, מדובר בעבירה שבוצעה לפני כשנתיים וחצי. כפי שציינה חברתי כתב האישום תוקן משמעותית לקולא על רקע אותו קושי ראייתי ומשתוקן כתב האישום הנאשם לקח אחריות באופן מידי וחסך זמן שיפוטי יקר והעדת עדים.

אני לא יודע למה המאשימה בחרה שלא לציין בכתב האישום שמדובר בשני נאשמים שהם אחים, לא מדובר במי מהם שהלך וגייס איזה בריון צד ג' על מנת להפחיד את אותו עו"ד. עוד איני מבין מדוע לא צוין ששני הנאשמים והמתלונן הם בני דודים, האבא של אותו כונס עו"ד והאבא של הנאשמים הם אחים.

ברור לבית המשפט שעורכי דין נמנעים מלעסוק בתיקים משפחתיים ולו מהסיבות האלה, כאן לצערי שיקול זה לא נלקח בחשבון וישנם משקעים כבדים, אמנם לא היו אירועים נוספים אך הנאשם 2 מוסר לי שהוא מרגיש רדוף על ידו.

אני יכול לומר שיש הליך אזרחי אחר שהמתלונן תובע את הנאשם בבית המשפט, הוא מרגיש רדוף על ידו, ואני אומר שלא בלב קל הסכים הנאשם להסדר הטיעון מתוך חשש מפני יום המחרת ועכשיו הוא חושש שיש לו תנאי ומאיזה שימוש יעשה המתלונן באותו תנאי? אבקש להורות על תנאי מידתי לאור כל הנתונים האלה שיש לקחת בחשבון, לאור העובדה שהמאשימה מבקשת בעניינו של האחר מע"ת וקנס בצירוף תיקים וברור שצריכה להיות אבחנה ביניהם ואבקש שהיא תהיה בדמות ההתחייבות.

מאחר וקיימות אמוציות במשפחה סביב התיק הזה ברור שקנס לא ישרת שום אינטרס ציבורי, ודאי לא בגין עבירה שבוצעה לפני שנתיים וחצי ובמיוחד כשלא היה לה כל המשך, מדובר בבני משפחה שמתראים אפילו בשכונה ולא היה שום ניסיון לאיים בשנית או חלילה לממש את אותו איום, המאשימה לא תשיג שום אינטרס ציבורי בהטלת קנס, ההיפך הוא הנכון ולכן אבקש להימנע מהטלת הקנס ולהסתפק בהתחייבות.

הנאשם 1:

אין לי מה להוסיף.

הנאשם 2:

אין לי מה להוסיף.

<#5#>

גזר דין

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם, ובמסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירה של איומים, בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין תשל"ז – 1977.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן בשנית, במועד הרלוונטי לכתב האישום שימש מאזן דעאס (להלן: "המתלונן") ככונס נכסים להריסת חלקי מבנים השייך לאביהם של הנאשמים.

ביום 26.2.12, על רקע טיפולו של המתלונן בנכסי אבי הנאשמים, איימו הנאשמים על המתלונן כי יפגעו בגופו.

באותו היום, או מאוחר יותר, בתחנת המשטרה, אמר נאשם 2 למתלונן: "אני אזיין אותך", בנוכחות שוטר.

נאשם 1 צירף תיק נוסף (ת "פ (כ"ס) 27826-08-13). מעובדות כתב האישום בתיק זה עולה, כי ביום 2.9.12 ברכב חונה בטירה ישב נאשם 2 במושב האחורי והשתמש בצוותא חדא עם אחרים בסם מסוכן מסוג חשיש וכן החזיק יחד עם אחרים בכלי המיועד לעישון סמים. באותן נסיבות החזיק נאשם 2 בתחתוניו סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 7.28 גרם נטו, שלא כדין.

במהלך הדיון הוצג בפניי הסדר טיעון, במסגרתו מתבקש בית המשפט להטיל על הנאשמים את העונשים הבאים:

לגבי נאשם מס' 1 – עותרים הצדדים להטלת מאסר על תנאי, קנס כספי ופסילת רישיון נהיגה בפועל. התביעה מבקשת להשית על נאשם 1 קנס משמעותי ואילו בא כוחו מבקש להסתפק בקנס סמלי.

לגבי נאשם מס' 2 – עותרים הצדדים להטלת מאסר על תנאי. התביעה מבקשת להשית על הנאשם קנס כספי ואילו הסנגור מבקש להסתפק בהתחייבות.

הנאשמים חטאו בעבירה חמורה של איומים כלפי מי שממלא תפקידו על פי חוק. מעשיהם עלול לפגוע בתפקודם של משרתי הציבור ועלול להניעם מלבצע את תפקידם השלטוני כהלכה. מדובר בדברי איום שהופנו כלפי המתלונן בשל טיפולו ככונס נכסים להריסת חלק ממבנים השייך לאביהם של הנאשמים.

יש להדגיש, לחומרא, את פועלו של נאשם 2, אשר בתחנת המשטרה פנה למתלונן באמירה שיכולה להתפרש כאיום, וזאת בנוכחות שוטר – נסיבה, שכאמור, מהווה התנהגות חמורה בתוך תחנת משטרה.

הוסף לכך, את כתב האישום הנוסף שצרף נאשם מס' 1, שעניינו החזקת סם מסוכן ושימוש בו בתוך רכב חונה, בצוותא חדא עם אחרים.

הצדדים הציגו בפניי את נימוקיהם להסדר הטיעון המוצע, כדלקמן:

מדובר בשני אירועים ישנים שאירעו במהלך שנת 2012.

נאשם 1 הינו צעיר, יליד 1993, נעדר עבר פלילי מכל סוג ומין שהוא.

נאשם 2 אמנם בעל עבר פלילי, ואולם הרשעותיו הקודמות הינן בגין עבירות שבוצעו בשנת 1995 ו- 1993.

מדובר בעבירות שהתיישנו, גם אם לא נמחקו מגיליון הרישום הפלילי.

ב"כ המאשימה הטעימה כי הסדר הטיעון הושג בשל קושי ראייתי בו נתקלה המאשימה, והדגישה את תיקון כתב האישום המתוקן בשנית לעומת כתב האישום המקורי ואת העובדות שנכללו בו לעומת כתב האישום הקודם.

עוד מבקשים לקחת בחשבון הצדדים את העובדה כי הנאשמים הודו במיוחס להם, חסכו מזמנו של בית המשפט ומזמנם של העדים, נטלו אחריות, חרף העובדה שבין הנאשמים למתלונן משקעים כבדים, וחרף העובדה, כפי שהטעים ב"כ נאשם 2, שמתקיימים הליכים אזרחיים מקבילים בין נאשם 2 לבין המתלונן.

ב"כ נאשם 1 אף הדגיש את חלקו הקטן יותר של נאשם 1 בכתב האישום המתוקן בשנית, באופן שהאמירה המיוחסת לנאשם 2 בתחנת המשטרה לא מיוחסת למרשו.

לאחר שנתתי דעתי להסדר הטיעון שהוצג בפני, באתי לכלל מסקנה כי הסדר הטיעון הינו ראוי ומאוזן ועל כן אאמצו.

היות והעונש המוצע אינו כולל ענישה נוספת מלבד הטלת מאסר על תנאי, ולאור הצורך באיזון בין רכיבי הענישה, לא ראיתי לנכון להימנע מהטלת קנס על נאשם מס' 2, ואולם הקנס שבדעתי להטיל על הנאשם יהיה מידתי.

היות ונאשם 1 השתמש בסם בתוך רכב, אף אם חנה בצד הדרך, בצוותא חדא עם אחרים, הרי שיש אף להטיל פסילה בפועל לגבי נאשם זה.

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:

נאשם 1

1. מאסר על תנאי בן 4 חודשים למשך 3 שנים מהיום, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת איומים כפי שהורשע בתיק זה.
2. מאסר על תנאי בן 3 חודשים למשך 3 שנים מהיום, והתנאי הוא שלא יעבור עבירה בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים.
3. קנס בסך 3,000 ₪, או ­­15 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-6 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, החל מיום 1.10.14 ובכל 1 לכל חודש עוקב. לא ישולם תשלום אחד במועדו – תעמוד כל היתרה לפירעון מידי.

ניתן להעביר סך של 1,500 ₪ על חשבון הקנס, אשר מופקדים בתיק שצורף, 28726-08-13.

ד. פסילת רישיון נהיגה בפועל מלהחזיק ו/או מלקבל לתקופה של 3 חודשים מהיום.

הנאשם יצהיר כי אין בידו רישיון נהיגה.

נאשם 2:

א. מאסר על תנאי בן 4 חודשים למשך 3 שנים מהיום, והתנאי הוא שלא יעבור עבירת איומים כפי שהורשע בתיק זה.

ב. קנס בסך 2,000 ₪, או ­­10 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם בתוך 30 יום מהיום.

ניתן צו להשמדת המוצגים בתיק הסמים.

זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בלוד בתוך 45 ימים מהיום.

<#6#>

ניתנה והודעה היום כ' אלול תשע"ד, 15/09/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי חגית גבאי