התביעה בפני היא בגין גרימת נזק למכונית מסוג יונדאי, מס' רישוי 5224763 (להלן: "מכונית היונדאי"), בה נהג התובע בתאונת דרכים אשר אירעה ביום 2.3.12, בשעה 20:00 או בסמוך לכך, בכביש העוקף דלית אל כרמל.

לטענת התובע הגיע קרוב לתחנת דלק, הנמצאת משמאל הדרך. הנתבע נסע במהירות איטית ולכן התובע החליט לעקפו, לאחר שבדק כי אין כלי רכב באים ממולו והמקום מותר לעקיפה. הנתבע, עם תחילת העקיפה, פנה באופן פתאומי לכיוון התובע ופגע במכוניתו.

הנזק אשר נגרם למכונית בה נהג התובע מסתכם ב- 15,491 ₪ על פי חוות דעת שמאי אשר צורפה לכתב התביעה.

הנתבע הגיש כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד. הנתבע נהג במכונית מסוג פולקסווגן פולו, מס' רישוי 24-0750-71 (להלן: "מכונית הפולו").

הנתבע טען, כי האחריות לתאונה ותוצאותיה מוטלת על התובע אשר נהג בחוסר זהירות ורשלנות. לטענתו, נסיבות התאונה שונות לגמרי, דהיינו – אכן הנתבע ביקש לפנות לתחנת הדלק ונסע במהירות נמוכה בין 10 ל- 15 קמ"ש. הוא עצר את מכוניתו, אותת על כוונתו לפנות שמאלה, הסתכל במראות, הן המראה הפנימית והן המראה השמאלית, הוא לא ראה כל כלי רכב, לא בנתיב הנגדי ולא בנתיב השמאלי לצידו, אך הבחין כי שיירת מכוניות נוסעת אחריו.

מיד כאשר החל לפנות לכיוון התחנה וחלק ממכוניתו כבר היה בתוך הכניסה לתחנת הדלק, שמע קול חריקת בלמים, הרגיש חבטה עזה במכוניתו בצידה השמאלי, חבטה אשר העיפה את רכבו ועם זאת הבחין כי הרכב שפגע בו נגרר יחד איתו.

ל"מכונית הפולו " נגרמו נזקים אשר הוערכו ע"י השמאי אשר חוות דעתו צורפה לתביעה שכנגד, ב- 8,201 ₪. נזק זה תובע התובע שכנגד מן הנתבע שכנגד בתוספת חשבון שכ"ט השמאי בסך 800 ₪.

הצדדים העידו בעצמם וחזרו על תוכן תצהיריהם (ת/1 ו- נ/1), וכן הוגשו חוות דעת השמאי, התמונות המתארות את הנזק, תמונות המקום.

מטעם התובע העידו חבריו אשר נסעו איתו במכונית:

מר חסין יזאן, אשר ישב ליד התובע. בעת התאונה למר יאזן לא היה רישיון נהיגה. הוא עצמו לא זכר מה היה, אלא שמע את הרעש. הוא רק ידע שהתובע רצה לעקוף את הרכב שלפניהם ותו לא.

לעומת זאת על פי תצהירו (ת/2) "מכונית הפולו" הוא שהתנגש ב"מכונית היונדאי" ושני כלי הרכב נגררו לצד שמאל.

העד יזאן סימן את מקום עצירת המכוניות בכניסה לתחנת הדלק (נ/2).

עד נוסף מטעם התובע היה מר פיראס חלבי אשר ישב במושב האחורי מצד ימין. גם הוא זכר רק שהיה "בום" ותו לא. האמור בתצהירו ת/3 הוא התרשמות בדיעבד ו"הבנה" כי "מכונית הפולו" רצתה לפנות לתחנת הדלק והיא זו שפגעה ב"מכונית היונדאי".

עד מטעם ההגנה היה מר באסם חלבי אשר ביקש לצאת מתחנת הדלק. העד מר באסם חלבי הסתכל ימינה לכיוון הנתיב בו רצה לנסוע, ראה רכב היוצא מתוך שיירה ועוקף אותה, הוא הבחין בסכנה וחזר אחורה שאלמלא כן הוא עצמו היה נפגע. מר חלבי הבחין בנתבע שהוא מאותת ומתחיל לפנות שמאלה, כאשר רכב התובע התחיל את העקיפה "נכנס בו וזרק אותו למעלה". (ישיבה מיום 6.4.14, עמ' 20, שורות 15-16).

לדעתו, רכב התובע נסע מאוד מהר, כדבריו: "לעקוף שלושה רכבים ולתת מכה זאת לרכב השני ולזרוק אותו זה לא לנסוע 50 ולא 60". (ישיבה מיום 6.4.14, עמ' 21, שורות 6-7).

עד נוסף מטעם הנתבע היה מר עמיד חלבי אשר עבד אותה תקופה בתחנת הדלק. הוא עצמו שמע את המכה אך לא ראה את התאונה, אלא ראה היכן נעצרו כלי הרכב. מר עמיד חלבי שרטט את מקום עצירתם הסופית של שני כלי הרכב בכניסה לתחנה (נ/6/א).

ב"כ התובע ביקש לקבל את גרסת התובע כנכונה, ולקבוע כי התובע עקף את מכונית הפולו במקום בו מותר היה לו לעקוף, אין מדובר בצומת. התובע נסע במהירות סבירה והנתבע הוא זה שפנה שמאלה מבלי לאותת באופן פתאומי וכך ארעה התאונה.

ב"כ התובע מצביע על כך כי למרות שברכבו של הנתבע היו עוד נוסעים הוא לא הביא איש מהם להעיד לטובתו ואילו התובע הביא שני נוסעים אשר נסעו איתו ברכב וחיזקו את גרסתו.

ב"כ התובע סבור כי תמונות הנזק של שני כלי הרכב מצביעות על כך כי גרסתו של התובע נכונה, שאלמלא כן היה צריך להיות נזק נקודתי על חלקו הקדמי של רכב התובע ולא כפי שנראה לכל צד ימין.

אין גם לקבל את גרסת עד ההגנה, מר באסם חלבי, שכן הוא היה צריך להסתכל שמאלה ולא ימינה, כפי שהעיד והעובדה שהספיק לחזור אחורה על מנת להימנע מהתנגשות איננה עולה בקנה אחד עם טענתו כי התובע נסע במהירות מופרזת.

ב"כ הנתבע טען מנגד בסיכומיו כי מוטב היה לתביעה זו לולא הוגשה, שכן התובע הוא זה אשר ביצע עקיפה מסוכנת בצומת, ונהיגה רשלנית זו היא שהביאה לתאונה.

העדים מטעם התובע למעשה לא ראו את התאונה, אלא רק שמעו "בום" ולכן עדותו של התובע נשארה עדות יחידה של בעל דין. התובע היה נהג חדש אשר היה זקוק למלווה בזמן התאונה ולא היה כך. טענתו כי מי שנסע לידו היה בעל רישיון נהיגה התבררה כלא נכונה.

עדי התביעה, שהם חבריו של התובע, סתרו זה את זה. לעומת זאת, העדים מטעם ההגנה, שהם עדים ניטרליים, אישרו את גרסת ההגנה, הן לגבי מקום עצירת כלי הרכב והן לגבי העקיפה המסוכנת.

באשר למיקום הנזקים, אילו היתה נכונה גרסת התובע, ניתן היה לראות פגיעה רק בפינה השמאלית של רכב הנתבע, אך למעשה יש פגיעה לאורך דופן שמאל ברכב הנתבע ובדופן ימין ברכב התובע כאשר הפגיעה מתחילה בפינה הקדמית-ימנית, כפי שעולה מדו"ח השמאי ומהתמונות.

מיקום הפגיעות יכול להתיישב רק עם גרסת הנתבע ולא גרסת התובע.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועדיהם ועיינתי בחומר הראיות, המסקנה היא, כי האחריות לתאונה מוטלת על התובע. אני מאמינה לנתבע כי האט מהירות נסיעתו עד כדי כמעט עצירה ואותת על כוונתו לפנות שמאלה.

התובע עקף רכב אחר בצורה מסוכנת, גם אם אין המקום מהווה צומת על פי ההגדרה בתקנות. התובע על פי גרסתו ראה שהנתבע נוסע במהירות מאוד איטית היה עליו להבחין באיתות ובוודאי לא לצאת מן השורה ולעקוף במקום שהוא דמוי צומת, מקום בו יש פנייה לתחנת דלק. אסור היה לתובע לנסות לעקוף את רכב הנתבע, גם אם הוא נסע לאט מבלי לחשוב אם הוא רוצה לפנות שמאלה או לא.

אין לקבל את הטענה המתחכמת של התובע כי לא מדובר בצומת ואין תמרור של צומת. התובע ידע שיש כניסה לתחנת הדלק וברגע שישנה השתלבות של שני כבישים מדובר בצומת בה יש להתנהג ביתר זהירות, גם אם לא היתה תקנה כזו.

אכן מוטב היה לולא הוגשה תביעה זו.

לא למותר לציין כי התובע ניסה להתחכם בעדותו כפי שעולה מפרוטוקול הדיון וניכר היה כי נוכחותו של אביו, בעל הרכב, בכל הדיונים היא בעלת משקל רב.

העדים מטעם התובע לא סייעו בעדו, שכן למעשה לא ראו את התאונה.

לעומת זאת, עדי הנתבע, שהינם עדים ניטרליים, לא חבריו של הנתבע, ולא הוכח כי יש להם אינטרס כלשהו בתוצאות הדיון, העידו עדות כנה, הגיונית וסבירה ואני מקבלת את עדותם התומכת בעדותו של הנתבע.

על כן, הנני דוחה את התביעה העיקרית.

באשר לתביעה שכנגד:

לנתבע ישנה רשלנות תורמת במידה מסוימת, אך מזערית, שכן היה עליו לפני הפנייה שוב להסתכל שמאלה, שהרי גם אם התובע נסע במהירות רבה, הוא לא "צנח מן השמיים".

בנסיבות אלו, אני מקבלת את התביעה שכנגד כך שהתובע (הנתבע שכנגד) – מר סאלח נעים סאלח, ישלם לנתבע (התובע שכנגד) – מר עמרי ווהבי, סך של 8,000 ₪.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה שכנגד ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, ט' תמוז תשע"ד, 07 יולי 2014, בהעדר הצדדים.