הבקשה נידחת.

ההלכה המשפטית קבעה כי על מי שמבקש ביטול פסק דין שניתן בהעדרו להצביע על קיומו של הצדק סביר להיעדרות מן הדיון או להראות שקיים חשש ממשי לקיומו של עוות דין. לעניין זה ראו רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מדינת ישראל, וכן פסיקות רבות נוספות.

יפים לענייננו גם הדברים שנאמרו ברע"פ 8065/10 ויאצ'סלב מלייב נגד מ"י:

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם אין לאפשר ניצול זכות זו שלא לטובה. על המבקש לבטל פסק הדין שניתן בהיעדר, להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין"

אציין כי זימון נשלח כדין למבקש וחזר כלא נדרש, לאור נימוקי הבקשה לא הוכח בפני שהדבר אינו באשמת הנאשם.

יתרה מכך, הנאשם בבקשתו כלל לא כפר באשמתו, העונש שהוטל על המבקש הנו מתון ביותר ביחס לעברו התעבורתי מכביד ולכן איני רואה כל עיוות דין בנושא,

סוף דבר כאמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י' אדר תשע"ג, 20 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.