התביעה והתביעה שכנגד עניינן אחת, תאונה מיום 25.08.2012 בה מעורבים כלי הרכב של הצדדים בצומת מרומזר, עת שכל צד טוען כי רכבו נכנס לצומת בחסות אור ירוק ברמזור וכי רכב הצד האחר נכנס לצומת בניגוד לאור האדום ברמזור, וגרם לתאונה.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע במחלוקת ביניהם בתביעה ובתביעה שכנגד, על דרך הפשרה ומכוח סמכותו של בית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984. בהתאם לכך ולאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, בשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכב הגעתי לכלל דעה לקבל את גרסת נהג רכב התובעת לתאונה כמסתברת יותר, להטיל את מירב האחריות להתרחשותה על הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), ולחלק את האחריות לתאונה בין הנהגים המעורבים באופן הבא: הנתבע 1 - 80%; נהג רכב התובעת- 20%.

נהג רכב התובעת העיד עדות קוהרנטית וסדורה. התרשמתי מעדותו ומכנותה, נתתי בה אמון וראיתי להעדיפה על גרסת הנתבע בעדותו. גרסת נהג רכב התובעת בעדותו, לפיה התאונה ארעה עת שרכב התובעת החל בנסיעה בצומת בנתיב השמאלי לפנייה שמאלה ובחסות אור ירוק, לאחר שהיה בעצירה במופע אור אדום, הייתה אחידה גם לגרסתו בטופס ההודעה, ונתמכה בעדויות שנגבו במשטרה מנהג רכב התובעת ומאשתו, שנסעה עמו ברכב התובעת. מנגד גרסת הנתבע בעדותו לא הייתה אחידה לגרסתו בטופס ההודעה ובכתבי הטענות, בנוגע למהלך נסיעת רכב הנתבעים קודם לחציית הצומת. בעוד שלגרסת הנתבע בטופס ההודעה ובכתבי הטענות, קודם לחציית הצומת רכב הנתבעים עצר במופע אדום בנתיבו והחל בנסיעה איטית בצומת עם קבלת אור ירוק, לדברי הנתבע בעדותו הוא היה בנסיעה רציפה קודם שנכנס לצומת. בנוסף, בעדותו טען הנתבע כי התובע הגיע מנתיב הנסיעה המיועד לנסיעה בכיוון ישר ופנה שמאלה בצומת מנתיב שלישי. גרסה זו אין לה ביטוי בטופס ההודעה, בכתבי הטענות מטעם הנתבעים ובהודעה שנגבתה מהנתבע במשטרה.

יתרה מזו, הנתבע אישר בחקירתו כי הוא אינו חתום על טופס ההודעה שהוגש מטעם הנתבעים, וכי חתנו מילא את המסמך אולם הוא לא זוכר מה נכתב וכדבריו: "זה השם שלי והחתימה שלי וזה החתן שלי מילא את זה אבל אני לא זוכר בכלל מה הוא כתב... הוא לא הקריא לי לפני..." (עמ' 7 שו' 21-22). מכאן שלא ניתן להסתמך על טופס ההודעה של הנתבעים, וקיים קושי להסתמך גרסתו בעדותו - ארבע שנים לאחר התאונה.

זאת ועוד, גרסת נהג רכב התובעת לתאונה מסתברת עם מוקדי הנזק בכלי הרכב, יותר מגרסת הנתבע, אשר הוסיף וטען בעדותו שראה את רכב התובעת מגיח לצומת לאחר שרכב הנתבעים נכנס לצומת וחצה את מעבר החציה, אז הסיט את רכב הנתבעים מעט לשמאל ורכב התובעת התחכך ברכב הנתבעים. ראשית, גרסת הנתבע להסטת רכב הנתבעים לשמאל ולחיכוך בין הרכבים, הועלתה לראשונה בעדותו, ארבע שנים לאחר התאונה ואין לה זכר בטופס ההודעה וגם לא בעדות הנתבע במשטרה. שנית, מיקום וסוג הנזקים בכלי הרכב, אינו עולה בקנה אחד עם גרסה זו של הנתבע. אין מחלוקת שבעת התאונה רכב התובעת היה בתוך הצומת במהלך פנייה שמאלה, בעוד שרכב הנתבע נסע בצומת לכיוון נסיעה ישר. רכב התובעת ניזוק בצד ימין, ורכב הנתבעים ניזוק בחזית. בתמונות הנזק נראה רכב התובעת עם סימני מעיכה קשים במרכז דופן ימין של הרכב, ורכב נתבעים עם סימני מעיכה קשים של הפח בחזית. מיקום הנזקים בכלי הרכב, לצד מיקום זירת התאונה אליבא שני הנהגים - סמוך למרכז הצומת - אינו עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבע בעדותו, גרסה המחייבת סימני חיכוך ברכב הנתבעים ולא מעיכת הפח, ותומך בקבלת גרסת נהג רכב התובעת ובמסקנה שרכב התובעת החל בחציית הצומת קודם לרכב הנתבעת. גם לא ברור ההיגיון של הסטת הנתבע, על פי עדותו, את רכב הנתבעים שמאלה, בעת שלגרסת הנתבע רכב התובעת היה בעיצומה של פנייה שמאלה והצומת היה ריק.

לכך יש להוסיף כי הנתבעים לא הביאו לעדות עד ראייה ניטרלי אשר טענו כי בכוונתם להעיד. עד זה, שלא כמו אשתו של נהג רכב התובע שלא התייצבה לדיון בשל חוליה, לא מסר עדות במשטרה, ושמו אף לא נזכר בעדות הנתבע במשטרה ובטופס ההודעה.

עם זאת, זכות קדימה של רכב התובעת גם אם בחסות אור ירוק אינה מוחלטת. נהג רכב התובעת העיד כי לא היו כלי רכב בצומת, ומעדותו עולה כי מבטו היה לכיוון נסיעתו, שמאלה (עמ' 4 שו' 7). אף כי התאונה ארעה בשעת לילה, היה על נהג רכב התובעת במהלך חציית הצומת לפנייה שמאלה להסיט מבטו לצד ימין ולהבחין ברכב התובעת, ולפעול למניעת התאונה בצומת הריק ומכאן אחריותו בשיעור שקבעתי.

אשר על כן, בתביעה העיקרית, הנתבעים, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 27,735 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה, וכן את אגרת המשפט ששולמה, שכר עדים כפי שנפסק בדיון ושכ"ט עו"ד בשיעור של 11.7%.

בתביעה שכנגד, הנתבעת שכנגד (היא התובעת בתיק העיקרי) תשלם לתובע שכנגד (הוא הנתבע 1 בתיק העיקרי) סך של 2,533.2 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד מיום הגשת התביעה שכנגד, וכן את אגרת המשפט ששולמה, שכר העד כפי שנפסק בדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

הסכומים לעיל ישולמו תוך 30 יום.

ניתן היום, ח' אלול תשע"ו, 11 ספטמבר 2016, בהעדר הצדדים.