בפניי תביעה כספית שסבה סביב ביצוע עבודות קבלניות וסביב הסכם מכר דירה בנצרת.

נתוני רקע:

1. התובע הינו עוסק מורשה לעבודות שיפוצים, ניקיון ופוליש (להלן:"התובע").

הנתבעת 1, חברת מפרם בע"מ, הינה חברה העוסקת בייזום עבודות בנייה ופיתוח (להלן: "הנתבעת").

הנתבעת מס' 2, חברת י.ת. – אחסנה בינוי ופיתוח בע"מ (להלן: "חב' אחסנה ובינוי"), הינה קבלן המשנה לעבודות בניין ופיתוח מטעם הנתבעת.

2. אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום 14.9.2003 נחתם בין התובע לבין הנתבעת הסכם לרכישת דירה, הידועה כדירה 3 בבניין 8 במתחם 6492 גוש 16533 בשכונת שנלר בנצרת (להלן: "הדירה"). בהתאם למוסכם, התמורה בגין הדירה עמדה על סך של 525,000 ₪ כולל מע"מ.

עיקר טענות התובע:

3. על פי הנטען בכתב התביעה, בין הצדדים סוכם כי מלוא התמורה עבור הדירה תשולם בדרך של קיזוז מהסכומים שעל הנתבעות יהיה לשלם לתובע בגין עבודות הפוליש והניקיון שהוא יבצע עבורן בפרויקטים שונים.

4. לטענת התובע, הנתבעות התחייבו לספק לו עבודות שוטפות של ניקיון ופוליש לביצוע באופן שיתאפשר לו לשלם את מלוא התמורה של הדירה. כמו כן, התובע ביצע מעת לעת עבודות שונות עבור הנתבעות לפי הזמנתן ובהתאם לכך הגיש להן חשבוניות על סך של 267,447 ₪, אך משום מה סכומים אלה לא קוזזו כלל ממחיר הדירה, עד שביום 23.1.2006 קיבל לתדהמתו דרישה מהנתבעת לתשלום יתרת התמורה שלא סולקה לצורך מסירת הדירה.

התובע הוסיף, כי חרף הבטחת הנתבעות לספק לו עבודה באופן שוטף, הן חדלו מלהזרים לו עבודות ניקיון ופוליש כפי הבטחתן, ולפיכך יש לראות בנתבעת כמי שהפרה את המוסכם ביניהם הפרה יסודית.

5. בתביעתו שלפניי עותר התובע לאכיפת ההסכם תוך זקיפת התשלומים המגיעים לו בגין עבודתו על חשבון התמורה המוסכמת, ולחילופין לפצותו בשווי העבודות שבצע, להשיב לו סכום המקדמה ששולמה בסך של 8,000 ₪, ולחייב את הנתבעת בתשלום פיצויים מוסכמים בגין הפרת ההסכם הפרה יסודית בסך של 52,500 ₪, ולאלה להוסיף פיצויים בגין עוגמת נפש, כך שהסכום הכולל לתשלום יעמוד על 580,487 ₪.

6. אשר ליחסים שבין הנתבעות לבין עצמן טוען התובע, כי הוא לא הכיר את חב' אחסנה ובינוי טרם החתימה על ההסכם, וכי הנתבעת היא זו שהפנתה אותו אליה והיא זו שהתחייבה לשלם לו עלות העבודות אשר ביצע עבור חב' אחסנה ובינוי.

לעניין זה ביקש התובע להבהיר, כי בכל הקשור לביצוע העבודות וביצוע ההסכם, הנתבעת לא ביקשה להפריד בין התחייבויותיה היא כלפיו לבין ההתחייבויות של חב' אחסנה ובינוי, ומקום שהנתבעת ראתה כי יש להפריד בין החיובים היא עשתה כן מפורשות במסגרת ההסכם, כגון בסעיף 3.2 להסכם.

לפיכך טוען התובע, כי הנתבעת חבה בתשלום עלות העבודות שביצע, בין אם בוצעו עבורה ובין אם בוצעו עבור חב' אחסנה ובינוי.

עיקר טענות הנתבעת:

7. הנתבעת בתורה אינה מכחישה את הטענה, כי התובע רשאי היה לשלם את התמורה בגין הדירה באמצעות קיזוז חובות הנתבעות לתובע בגין עבודות שביצע, אך טוענת שהקיזוז אמור היה להתבצע בכפוף להצגת חשבוניות מטעם התובע ואישורן ע"י גורם מוסמך מטעם חב' אחסנה ובינוי – ואישורים כאלה לא צורפו על ידי התובע.

ואולם, הנתבעת מעולם לא התחייבה לספק לתובע עבודה המגיעה לכדי מלוא סכום תמורת הדירה, ולראיה, לוח הזמנים לתשלום התמורה שנקבע בסעיף 2.2 לנספח א' להסכם ללא קשר לביצוע עבודות על ידו, כאשר במעמד מסירת הדירה אמור התובע לשלם יתרת התמורה במדיה ותהא כזאת.

8. מעבר לכך טוענת הנתבעת, כי כל ששולם על ידי התובע על חשבון התמורה המוסכמת היה סכום של 19,369.42 ₪ ששולמו לו בשיקים על ידי חב' אחסנה ובינוי בגין עבודות שאושרו, והתובע הסב את השיקים לטובת הנתבעת.

לפיכך טוענת הנתבעת, כי התובע הוא זה אשר הפר את ההסכם הפרה יסודית, שכן פרט לסכום הנ"ל הוא לא שילם את מלוא התמורה המתחייבת לפי ההסכם.

9. לסיום טוענת הנתבעת, כי בעקבות מחדליו של התובע נגרמו לה נזקים רבים כיוון שהדירה עומדת עדיין ריקה ולא מאוכלסת, בעוד שהתמורה בגינה טרם שולמה. בנוסף לכך טוענת הנתבעת, כי מאחר שהתובע הפר את ההסכם הפרה יסודית היא זכאית לפיצוי בגובה הפיצוי המוסכם, כמפורט בהסכם.

דיון והכרעה:

10. אקדים ואעיר, כי חב' אחסנה ובינוי, היא הנתבעת 2, לא הגישה כתב הגנה משום שכתב התביעה לא נמסר לה, ולכן הדיון בפסק הדין יתמקד רק בתובע ובנתבעת.

11. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, האחד מטעם התובע, והשני מטעם מר גדעון לוי, מנהל הנתבעת.

הצדדים ויתרו על חקירת המצהירים והסכימו כי יינתן פסק דין מנומק ללא חקירת עדים ועל סמך החומר שקיים בתיק.

12. מתוך הטענות אשר פורטו לעיל ניכר כי קיימות מספר מחלוקות מהותיות בין הצדדים. על מנת לפשט את הדיון במחלוקות אלו אדון בהן באופן נפרד ואפתח בשאלה, האם רשאי היה התובע לשלם את התמורה שלא באמצעות כסף אלא באמצעות קיזוז שכר העבודה המגיע לו מהנתבעות.

הדרך שנקבעה לתשלום התמורה:

13. כפי שציינתי מקודם, אחת המחלוקות העיקריות שהתגלעו בין הצדדים נוגעת לשאלה, האם רשאי היה התובע לשלם את מלוא התמורה של הדירה באמצעות קיזוז שכר העבודה המגיע או שיגיע לו מאת הנתבעות בגין עבודותיו כקבלן ניקיון ופוליש, ומתוקף כך, האם הנתבעת התחייבה להזמין ממנו עבודות בהיקף שיתאים לכיסוי מלוא התמורה?

14. בטרם אגש לבירור המחלוקת אבקש להפנות להוראות הרלוונטיות לענייננו מתוך ההסכם. בסעיף 7.1 להסכם נקבע, כי תמורת הדירה וכל התחייבויות הנתבעת בהסכם, מתחייב התובע לשלם לנתבעת את מחיר הדירה כמפורט בנספח א' להסכם. עוד צויין בסעיף 7.3 להסכם, כי תנאי התשלום ומועדי התשלום הנקובים בנספח א' הינם תנאים יסודיים של ההסכם.

ואכן, נספח א' להסכם מסדיר את תנאי התשלום. בסעיף 2.1 לנספח נקבע, כי: "התמורה תשולם ע"י קיזוזים של הסך השווה ל- 100% מחובותיהן של חברת מפרם בע"מ וחברת י.ת. בע"מ לרוכש.....מכל חשבון אשר יאושר ע"י מפרם ו/או חברת י.ת. בע"מ".

15. בהקשר זה אזכיר, כי התובע מבסס את עמדתו ביחס לשאלה שבמחלוקת על האמור בסעיף המצוטט לעיל מתוך הנספח להסכם, שלפי שיטתו מזכה אותו בתשולם מלוא התמורה מתוך חובות הנתבעות כלפיו.

עמדה זו דינה להידחות. למקרא הסעיף ניתן להבין בבירור שהשיעור המלא של 100% מתייחס להיקף הקיזוזים מתוך הסכומים המגיעים לתובע בגין עבודותיו, ולא להיקף התמורה של הדירה. במלים אחרות, אין כאן קביעה שהתובע רשאי לשלם את מלוא התמורה על דרך הקיזוז, וכל שנאמר הוא שאם התובע יהיה זכאי לתשלום סכום כלשהו מאת הנתבעות בגין עבודותיו, כי אז מחוייבת הנתבעת לזקוף את מלוא הסכום המגיע לו (100% מהסכום) על חשבון התמורה.

16. מסקנה זו מתיישבת היטב עם העובדה, כי בסעיף 2.2 לנספח נקבע שבכל מקרה על התובע לשלם את מלוא התשלומים לנתבעת "לא פחות מהשיעורים באחוזים ממחיר הדירה הקבועים בתוספת תקנות המכר (דירות, הבטחת השקעות של רוכשי דירות)(סייג לתשלומים על חשבון מחיר הדירה), תשל"ה-1975 והתלויים בהתקדמות הבניה, ובכל מקרה שיעמדו לזכות הרוכש בעקבות הזיכויים כאמור בסעיף 2.1 לעיל, סכומים הנופלים מהסכומים הקבועים בתקנות, ישלם הרוכש את ההפרש ובהתאם לתקנות" (ההדגשה שלי – ג'.ט.).

הנה כי כן, בסעיף 2.2 הנ"ל ישנה התייחסות מפורשת לאפשרות כי הסכומים להם יהיה התובע זכאי בגין עבודתו לא יגיעו לכדי הסכומים שהוא צריך לשלם בהתאם ללוח הזמנים, וכי במקרה כזה התובע יצטרך לשלם את ההפרש בכסף מכיסו.

17. ואם לא די בכך, הרי שבסעיף 2.3 לנספח להסכם נקבע, כי: "במעמד וכנגד קבלת המסירה בדירה תשולם יתרת החוב במידה ותהיה כזאת" (ההדגשה שלי – ג'.ט.), ללמדנו, כי הצדדים היו ערים לאפשרות כי שכר העבודה שהתובע יהיה זכאי לו בגין עבודותיו עשוי שלא לכסות את מלוא התמורה של הדירה, ובמקרה כזה הוא יצטרך לשלם את ההפרש מכיסו.

18. אשר על כן אני דוחה טענת התובע כי הוא רשאי היה לשלם את מלוא התמורה באמצעות קיזוז הסכומים להם יהיה זכאי בגין עבודותיו.

מתוקף כך אני דוחה גם את טענתו של התובע, לפיה על הנתבעת היה לספק לו עבודות לביצוע בסכומים שיתאימו להיקף התמורה שנקבעה בהסכם – טענה שממילא אינה נתמכת בראיה כלשהי ואינה מתיישבת עם לשון ההסכם והנספח לו.

19. על יסוד האמור לעיל, אני דוחה את התביעה בקשר לסעד האכיפה של ההסכם.

התביעה לתשלום חוב לפי החשבוניות והזמנות העבודה:

20. התובע צירף חשבוניות והזמנות עבודה בסכום כולל של 267,447 ₪ אשר בוצעו בפועל על ידו במועדים שונים אך לא קבל כל תשלום בגינן. התובע הוסיף בתצהירו פירוט של האתרים בהם בוצעה כל עבודה ועבודה.

התובע עותר לחייב את הנתבעת בתשלום כל הסכום הנ"ל.

לעומת זאת טוענת הנתבעת, כי אין לאשר תשלום כלשהו עפ"י המסמכים שצורפו משום שלא אושרו על ידי הגורמים המוסמכים בחב' אחסנה ובינוי, כמתחייב מההסכם.

21. לאחר ששקלתי טענות הצדדים בנדון נחה דעתי לקבל את עמדת התובע ולהעדיפה על עמדת הנתבעת.

אסביר – אומנם התובע לא הציג אשור כלשהו מטעם חב' אחסנה ובינוי בקשר לחשבוניות שבנדון, ואולם יש לזכור שהצורך באשור כאמור מתייחס לעסקה בגין רכישת הדירה, ומבלי שנטען לפניי שהוא חל גם על מערכת היחסים העסקית הקשורה לביצוע העבודות הקבלניות.

22. מכל מקום, וזה העיקר, טענותיה של הנתבעת בנדון הן לקוניות למדי ואינן מתמודדות עם טענות התובע לגופן או עם המסמכים שצרף. כך למשל, הנתבעת לא טרחה לציין אילו מבין העבודות המפורטות בחשבוניות הן עבודות שכלל לא בוצעו, או אילו מבין העבודות התגלו כעבודות לקויות, ומה היקף הליקוי.

תהיות אלו מקבלות משנה תוקף לאור העובדה כי הנתבעת עצמה טענה במסגרת הליך אחר לחלוטין, כי התובע (שהיה שם צד ג' עפ"י ההודעה שהוגשה נגדו על ידי הנתבעת), ביצע עבודות מסוג העבודות המפורטות בחשבוניות.

23. יתרה מזו, התנהגות הנתבעת מחזקת את טענת התובע כי ביצע עבורה ועבור חב' אחסנה ובינוי עבודות שונות לאורך זמן. זאת מכיוון שהנתבעת לא דרשה מהתובע תשלום כלשהו על חשבון התמורה עד לשנת 2006 אף שההסכם נחתם בחודש 09/2003, ובמשך תקופה זו לא הודיעה לו אודות ביטול ההסכם, ללמדנו, שאף היא ראתה בעבודות המבוצעות על ידי התובע בתקופה זו כתשלום צפוי על חשבון התמורה.

24. לא זו אף זאת, הנתבעת לא הגישה תצהירים של הגורמים המוסמכים או בעלי המקצוע הרלוונטיים אצלה או אצל חב' אחסנה ובינוי, על מנת להתמודד עם טענות התובע לגבי העבודות שהוא טוען כי ביצע לפי החשבוניות המצורפות, והסתפקה בהגשת תצהירו של מר לוי שהכחיש את טענות התובע בנדון, אף שהעובדות לא היו ידועות לו באופן אישי אלא רק למיטב ידיעתו.

25. אגב כך אבקש להוסיף, כי איני רואה כל הצדקה משפטית או עובדתית להפריד בין חובותיה של חב' אחסנה ובינוי כלפי התובע, לבין הנתבעת. הגם שמדובר בשתי חברות שונות, אין להתעלם מהעובדה כי אפילו בהסכם המכר הסכימה הנתבעת לראות בחובותיה של חב' אחסנה ובינוי כלפי התובע כאל חובות שלה כלפיו, שאם נאמר אחרת, הכיצד ניתן יהיה להסביר את הסכמתה של הנתבעת בסעיף 2.1 לנספח להסכם לזקוף את מלוא החובות של חב' אחסנה ובינוי כלפי התובע על חשבון התמורה?

כך או כך, ניכר מתוך נוסח ההסכם, שכאשר ביקשה הנתבעת להפריד בין חובותיה או זכויותיה היא לאלה של חב' אחסנה ובינוי, היא ציינה זאת מפורשות, כגון בסעיף 3.2 להסכם, ולא כך הוא המצב בקשר להזמנות העבודה שהופנו לתובע ותשלום התמורה בגינן.

בהקשר זה מעניין לגלות, כי עפ"י כתבי הטענות שצורפו על ידי התובע מתוך ההליך האחר שבו הוא נתבע כצד ג', מתברר כי הנתבעת וחב' אחסנה ובינוי אשר נתבעו יחד באותו תיק, ניהלו את הגנתן במשותף, משל היו גוף אחד.

אשר על כן אני קובעת כי התובע זכאי לתשלום הסכומים המגיעים לו בהתאם לחשבוניות שצורפו על ידו, אף אם מדובר בעבודות שבוצעו עפ"י הזמנתה של חב' אחסנה ובינוי.

26. יחד עם זאת, אין בידי לכלול בגדר הסכומים להם זכאי התובע את הסכומים הנקובים בשלוש הזמנות עבודה שצורפו על ידו בסכום כולל של 61,000 ₪ (20,000 ₪, 34,000 ₪ ו-7,000 ₪). זאת משום שלא מדובר בהזמנת עבודה של הנתבעת או מי מטעמה, אלא בהזמנת עבודה של התובע עצמו. יתרה מזאת, בחינה של מכלול המסמכים מעלה כי קיימת סבירות גבוהה שחלק מהחשבוניות (שלוש במספר) הן חשבוניות שמתייחסות להזמנות העבודה הנ"ל, בהיותן חשבוניות על סכום קרוב לסכום הנקוב בהזמנות ומתאריכים סמוכים לתאריך הוצאת ההזמנות.

אשר על כן ועל מנת למנוע מצב של תשלום כפל, אין בידי לאשר לתובע את הסך הנ"ל של 61,000 ₪.

27. הוא הדין ביחס לסכום שהנתבעת מאשרת כי שולם כבר על חשבון התמורה של הדירה בגין עבודות שבוצעו לחב' אחסנה ובינוי בסך של 19,369 ₪. זאת מכיוון שהתובע אינו מבהיר, האם סכום זה כלול בתוך הסכום הנתבע בגין החשבוניות, אם לאו. ומכאן שמחמת הספק שמא יורה בית המשפט על תשלום כפול, יש לנכות את הסכום הנ"ל מהסכום שהתובע זכאי לו.

28. על יסוד כל המפורט לעיל, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים המגיעים לו בגין עבודותיו השונות בסכום של 187,078 ₪ בערכי קרן (לפי החישוב הבא: 267,447 ₪ מינוס 61,000 ₪ מינוס 19,369 ₪).

על מנת להקל על ביצוע החישובים הכרוכים בחישוב התוספת בגין הפרשי הצמדה וריבית כחוק, אני קובעת שתוספת זו תעשה ביחס לסכום של 187,078 ₪ החל ממועד החשבונית האחרונה, מתאריך 25.7.2006 ועד היום.

פיצויים מוסכמים בגין הפרת ההסכם:

29. כל אחד מהצדדים טען שיש לחייב את האחר בתשלום פיצויים מוסכמים בשל הפרת ההסכם הפרה יסודית.

טענה זו דינה להידחות באופן הדדי, הן ביחס לתובע והן ביחס לנתבעת, שכן שני הצדדים הפרו את ההסכם: התובע, משום שלא שילם את מלוא התמורה המתחייבת ממו עבור הדירה; והנתבעת, משום שלא זקפה לזכות התובע על חשבון התמורה של הדירה את הסכומים המגיעים לו בגין עבודותיו, כאמור לעיל.

השבת המקדמה ששולמה במעמד החתימה על ההסכם:

30. לטענת התובע, במעמד החתימה על ההסכם הוא שילם לנתבעות סכום של 8,000 ₪ המהווים עלות עבודות ניקיון ופוליש שבוצעו עבוד הנתבעת ביישוב שלומית.

מעיון בזכרון הדברים שנחתם קודם לחתימת ההסכם ניתן להיווכח כי סכום זה אכן שולם בתור 'דמי רישום'. ואולם, מאחר שלפי גרסת התובע עצמו מדובר בסכום זיכוי בגין עבודה שביצע, לא ניתן לשלול את האפשרות המסתברת, כי סכום זה נכלל כבר בחשבוניות שאישרתי לתשלום, ולכן אני נמנעת מחיוב הנתבעת לשלם סכום זה.

עוגמת נפש הוצאות אחרות:

31. התובע טוען, כי נגרמו לו הוצאות ועוגמת נפש אותן הוא מעריך בסך של 70,000 ₪.

לאחר ששקלתי מכלול הנסיבות, לא מצאתי הצדקה לחייב את הנתבעת בפיצוי התובע עבור ראש נזק זה.

נזקים עקיפים בגין אובדן רווח:

32. לטענת התובע בעקבות התקשרותו עם הנתבעות והסתמכותו על הבטחתן לספק לו עבודות בהיקף נרחב, הוא לא הסכים לקבל הצעות עבודה אחרות, וכפועל יוצא מכך נגרממו לו הפסדי רווח והוצאות בשל העסקת עובדים ורכישת ציוד, בסכום מוערך של 30,000 ₪.

התובע לא הוכיח כי נגרם לו הפסד בשיעור הנטען, ובכלל. אזכיר גם, שטענתו בדבר התחייבות הנתבעת לספק לו עבודות רחבות היקף, נדחתה לגופה.

לפיכך אינני מקבלת את טענותיו של התובע בנדון.

אחרית דבר:

33. לאור ההפרה של ההסכם, יש לראות בו כמבוטל ומתוקף כך איני מורה על אכיפתו.

34. נוכח כך ועל בסיס כל הנימוקים אשר פורטו לעיל, אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סכום של 187,078 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד החשבונית האחרונה, מתאריך 25.7.2006 ועד היום.

לסכום הנ"ל יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% כולל מע"מ, והחזר אגרה ששולמה כשהיא משוערכת נכון להיום.

35. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא כל סכום שלא ישולם במועדו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"א סיוון תשע"ד, 09 יוני 2014, בהעדר הצדדים.