1. בקשת המבקשים לעיכוב הליכים בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק הבוררות") היא הבקשה שלפני.

לנוחיות יכונו הצדדים כפי מעמדם בתובענה – באופן שמגישי הבקשה לעיכוב הליכים (הם המשיבים בהמרצת הפתיחה) יכונו "משיבים" ואילו המבקשים בתובענה (הם המשיבים בבקשה) יכונו "המבקשים".

2. עניינו של ההליך דנא, הפרה נטענת של הסכם בין הצדדים, על ידי המשיבים.

ביום 23.1.13 התקיים בפני דיון שבסופו קבעתי כדלהלן:

"לאחר שניסיתי זמן ארוך לקדם את הסוגיה שבמחלוקת בדרך פרקטית ולא עלה בידי לעשות כך, ומאחר שבהתאם לחוזה בין הצדדים, קיים סעיף בוררות, אני מאפשרת למשיבים להגיש בקשה תוך 10 ימים בנושא העברת המחלוקת לבוררות. המשיבים יעבירו את הבקשה ישירות למבקשת, שתגיב תוך 10 ימים וזכות תשובה – 5 ימים.

הבקשות והתגובות במסירה אישית.

התיק יובא אליי למתן החלטה ביום 21/2/13, או במועד שבו יהיו התגובות כולן, לפי המוקדם.

רשמתי לפניי את הסכמת הצדדים, כי ככל שאקבל את בקשת המשיבים להעביר הסכסוך לבוררות, מימון ניהול הבוררות תחולק שווה בשווה בין הצדדים, וזאת עד החלטת הבורר."

3. בהתאם להחלטה הגישו המשיבים את הבקשה דנא, היא בקשה לעיכוב הליכים בשל קיומה של תניית בוררות בסעיף 20 להסכם הצדדים, שזו לשונו:

"בכל מקרה של מחלוקת כלשהי בנוגע לביצועו ו/או קיומו ו/או הפרתו של חוזה זה על ידי מי מהצדדים ו/או הנציגות, יובא הדבר להכרעתו של בורר דן יחיד אשר הכרעתו תחייב את הצדדים לכל דבר וענין.....".

4. המבקשים התנגדו לבקשה ממספר טעמים ובכלל זה טענו כי הבקשה לא הוגשה בהזדמנות הראשונה, כי המשיבים לא הוכיחו שהם "מעוניינים בקיום הדיון בבוררות", כי הבקשה לעיכוב ההליכים הוגשה בחוסר תום לב וכי התנאים לקיום הבוררות שנקבעו בהסכם, לא התקיימו.

5. עיינתי בטענות המבקשים ולא מצאתי בהן ממש וממילא לא מצאתי בהן נימוק ממשי שלא לעכב ההליכים מחמת תניית הבוררות אותה מצאתי תקפה, ומשכך אני מקבלת את הבקשה שהגישו המשיבים.

6. אין מחלוקת כי ההסכם כולל את תניית הבוררות כמצוטט בסעיף 3 לעיל.

במסגרת התובענה טוענים המבקשים כי המשיבים הפרו את ההסכם הפרה יסודית ועותרים למתן סעד הצהרתי כי המשיבים הפרו את ההסכם הפרה יסודית ומבקשים סעדים נוספים בגין ההפרה הנטענת.

7. הטענה כי המשיבים הפרו את ההסכם הפרה יסודית היא בגדר הנושאים לגביהם נקבע בהסכם כי יידונו בבוררות, קרי, ההפרה הנטענת היא אחד הנושאים שיש להעביר לבוררות כאמור במפורש בתניית הבוררות – שכן היא מהווה "מחלוקת כלשהי בנוגע לביצועו ו/או קיומו ו/או הפרתו" של ההסכם, ומכאן שלא מצאתי ממש בטענת המבקשים כי הבקשה לעיכוב ההליכים הוגשה בחוסר תום לב, לאור הסכמות מפורשות של הצדדים שעוגנו בהסכם ביניהם.

גם אין ממש בטענת המבקשים כי "הסכם השיתוף התנה את קיומה של הבוררות בכך שהצדדים יקיימו את מלוא התחייבויותיהם.." וכי מאחר שהמשיבים לא מילאו התחייבויותיהם בהסכם (היא אחת המחלוקות שיש לברר), לא ניתן לקיים את הבוררות.

8. תחילה לציין, כי אין ההסכם כולל תנאי המתנה את קיומה של הבוררות בקיום מקביל של מלוא התחייבויות הצדדים.

ההסכם קובע במפורש כי בירור טענות הצדדים (לרבות השאלה אם צד מילא את התחייבויותיו) יעשה במקביל לקיום התחייבויותיהם (לרבות התחייבויות כספיות) זאת כדי לא לעכב את המשך הבנייה אך אין הוא מתנה את קיום הבוררות בקיום התחייבויות הצדדים על פי ההסכם, שאלה שכאמור לעצמה מצויה במחלוקת.

לא רק זאת אלא שהלכה היא כי גם במקרה בו פקע הסכם בין הצדדים מחמת הפרתו או מחמת שלא התקיים תנאי מתלה בהסכם אין פירוש הדבר שתוקף תניית הבוררות שבהסכם פוקע או לא נכנס לתוקף מחמת ההתלייה.

9. כך כבוד השופט דנציגר ברע"א 4986/08 TYCO BUILDING SERVI ES נ' אלבקס וידאו בע"מ ( 12.4.10):

"32. פעמים לא מעטות מתעוררת שאלה בדבר תוקפה של תניית בוררות המופיעה בתוך הסכם כללי שפקע תוקפו. פקיעת תוקפו של ההסכם הכללי עשויה להתרחש בנסיבות שונות. כך, למשל, יכול ההסכם הכללי לפקוע בנסיבות שבהן ההסכם הופר ובוטל. במקרה כזה, לא יפקע תוקפה של תניית הבוררות, שהרי יש להניח שתניית הבוררות נועדה בדיוק למקרה כזה, שבו ההתדיינות נוגעת להפרת החוזה (ראו: אוטולנגי, עמ' 242; עמ' 257-256)...".

ברע"א 4986/08 הנ"ל הוסיף כבוד השופט דנציגר כי האמור לעיל יפה גם ביחס לתניית בוררות בהסכם מותנה וכי "תניית הבוררות עשויה להמשיך ולהתקיים, גם אם ההסכם כולו בטל:

"וזאת מכוח שילובם של שני עקרונות: ראשית, יכולת ההפרדה בין סעיפי ההסכם (כלל "העיפרון הכחול") כקבוע בסעיף 19 לחוק החוזים אשר מוחל גם על הסכם על תנאי מכוח סעיף 31 לחוק החוזים; שנית, הסכמת הצדדים - בין מראש ובין בדיעבד - כי הבורר אכן מוסמך לדון בשאלת תוקפו של החוזה. קרי, לשיטתי אין הבדל בין מצב שבו מדובר בהסכם בלתי חוקי שעולה טענה לבטלותו לבין הסכם על תנאי שעולה טענה כי הוא בטל בשל אי התקיימות התנאי. בזה גם בזה, הבטלות היא יחסית, ואין בה בהכרח כדי לפגוע בתוקפה של תניית בוררות...".

כך גם דברי כבוד השופט עמית ברע"א 4986/08 הנ"ל:

"חופש החוזים מאפשר אפוא לצדדים ליצור מנגנון שייכנס לפעולה כאשר השתבשה התכלית הראשונית של החוזה. כאשר בתניית בוררות עסקינן, איני רואה נפקה מינה אם החוזה הסתיים עקב ביטולו בעקבות הפרה או בשל אי התקיימות תנאי מתלה או בשל התקיימות תנאי מפסיק. תניית הבוררות שואבת את חיותה מרצונם המוקדם של הצדדים להסדיר סכסוך שעלול להיווצר בשל אי התקיימות התנאי המתלה, כמו טענה של אחד הצדדים כלפי משנהו כי סיכל את התנאי המתלה (סעיף 28 לחוק החוזים [חלק כללי], התשל"ג-1973), או כדי להסדיר את חיובי המשנה הנובעים מאי התקיימות התנאי, כמו חובת ההשבה. כך בכלל, וכך בפרט מקום בו קבעו הצדדים במפורש, כמו במקרה דנן, כי תניית הבוררות תחול גם על כל סוגיה הנוגעת לתוקפו של החוזה."

10. בהתאם להלכה, שתמציתה הובאה לעיל, ובהתאם לנסיבות העניין שלפני, בהן נקבע בהסכם באופן מפורש כי עניינים כדוגמת המחלוקת נשוא ההליך יתבררו במסגרת הליך של בוררות, ראיתי להורות כי המחלוקת נשוא ההליך תתברר במסגרת בוררות, אני נעתרת לבקשה ומעכבת את ההליכים בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות.

11. ראיתי להוסיף כי מסקנתי זו מתיישבת עם המדיניות השיפוטית הנוהגת כי מניעת קיומה של בוררות במקרים שהצדדים הביעו הסכמתם המוקדמת (בטרם התגלעו מחלוקות) להסדיר את הסכסוכים ביניהם בדרך של בוררות תהא במקרים חריגים בלבד.

כך כבוד השופטת פרוקצ'יה ברע"א 6233/02 אקסטל בע"מ נ' קאלמא ווי תעשיה, שיווק אלומיניום זכוכית ופרזול בע"מ (4.2.04):

"(א) שיטת המשפט במקומנו מייחסת חשיבות רבה למוסד הבוררות כמערכת חילופית להכרעה שיפוטית בסכסוכים בין בעלי דין. יתרונות הבוררות רבים הם הן בהיבט הפרט והן בהיבט הכלל. הבוררות מקדמת אינטרס ציבורי כללי ומשרתת אינטרס פרטי של בעלי הדין ונותנת ביטוי לרצונם. היא מקילה על העומס בבתי המשפט ומאפשרת הכרעה במחלוקות במסגרת שנבחרה על ידי הצדדים, הכפופה לעקרונות בסיסיים הקבועים בדין, ונתונה לביקורת שיפוטית. המדיניות השיפוטית המושרשת מבקשת לקדם את מנגנון הבוררות המוסכמת בגבולות הדין ולמנוע את קיומה במקרים חריגים בלבד."

12. לאור האמור אני נעתרת לבקשה, לאחר שהגעתי למסקנה כי הצדדים הסכימו ביניהם להעביר המחלוקות ביניהם, ככל שיתעוררו, לבירור בפני בורר ומשכך אני מעכבת את ההליכים בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות.

ניתנה היום, כ"ד ניסן תשע"ג, 04 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.