לפניי בקשה לביטול פסילה מנהלית שהוטלה על המבקש על ידי קצין משטרה בתאריך 08.11.12 וזאת למשך 30 ימים.

1. על פי כתב האישום בתאריך 08.11.12 בשעה 22:37 נהג המבקש ברכב במהירות של 159 קמ"ש (לאחר הפחתה), מקום בו המהירות המרבית המותרת היא 110 קמ"ש. במועד זה נהג המבקש ברכב ללא רישיון רכב תקף, כאשר רישיון הרכב פקע 11 חודשים קודם לכן.
2. ב"כ המבקש טען כנגד קיומן של ראיות לכאורה כיוון שלא נרשם מיקום מדויק של ביצוע בדיקת התאום ולא נרשם אם הסתיימה בצורה תקינה. לדבריו, הרכב אינו שייך למבקש והוא לא ידע שרישיון הרכב לא בתוקף. הסנגור ציין כי נהיגת המבקש לא היוותה סיכון שכן נהג במהירות של 9 קמ"ש בלבד מעל ברירת המשפט, בכביש רחב בו מותרת נהיגה במהירות של 110 קמ"ש, והוסיף כי גם עברו התעבורתי של המבקש אינו משקף מסוכנות ובמקרים חמורים יותר הוחזר רישיון נהיגה כשמדובר בעבר תעבורתי קל.
3. ב"כ המשיבה התנגד לבקשה, טען כי קיימות ראיות לכאורה, הפנה לתגובת המבקש לפיה נהג במהירות כיון שאיחר לעבודה והוסיף כי מסוכנות המבקש נלמדת מעברו התעבורתי, מהמהירות הגבוהה בה נהג ומן העובדה שרישיון הרכב פקע ב-12/11.
4. לאחר עיון בחומר החקירה, הגעתי למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש בכתב האישום:

א) תגובות המבקש בדו"ח "הזמנה לדין וכתב אישום" ובשימוע מהוות "ראשית הודיה" ואף ניתן בהן מניע לביצוע העבירה של נהיגה במהירות מופרזת:

במסגרת דו"ח הזמנה לדין וכתב אישום, נרשמה תגובת המבקש: "אני ממהר לעבודה. אני לא יודע על כמה הייתי נוסע. אין לי מה להוסיף".

במהלך השימוע טען המבקש: "אני פשוט מיהרתי לעבודה. לא באמת שמתי לב שאני נוסע בכזאת מהירות".

ב) מדו"ח נסיבות המקרה ומנספח א' לדו"ח הנ"ל עולה כי השוטר עמד סטטי והפעיל מכשיר ממל"ז מכיסא הנהג, כאשר המנוע דולק והחלון פתוח. רכב המבקש הגיע מצפון לדרום בנתיב שמאלי מתוך 3 נתיבים והיה בודד לחלוטין בכביש, בתנועה מתקרבת לעבר הניידת. היה קו ראיה נקי מהפרעות פיזיות, רכב המטרה לא היה מוסתר, נקודת הכיוון האדומה היתה מכוונת לאזור מרכז רכב המבקש כל העת, נשמר קשר עין רצוף עד לעצירת הרכב, לא ירד גשם או שלג, לא היה ערפל, קטע האכיפה היה מואר בתאורת רחוב לפחות 300 מטרים וטווח הגילוי תקין.

ג) מדו"ח נסיבות המקרה עולה כי לצד השוטר במושב הקדמי בניידת ישב מתנדב, אולם המתנדב לא רשם מזכר בתיק למרות שהיה נוכח בזירת האירוע. השוטר ציין כי המתנדב "היה מאבטח בלבד", אולם לא צוין שהמתנדב לא היה עד ראיה לאירוע ולא צוינה כל סיבה סבירה לאי רישום מזכר ע"י המתנדב.

הסנגור המלומד הפנה להכרעת הדין בתת"ע 3077-02-11 של בית המשפט השלום לתעבורה בקריית גת, הפנה לעובדה שב"טבלת התקינות" שבנספח א' לדו"ח השוטר לא צוינה תוצאת בדיקת התיאום וטען כי בהעדר רישום אודות תוצאות בדיקות התיאום, לא ניתן להוכיח את תקינות מכשיר המדידה ואת תוצאות המדידה.

יחד עם זאת, בשלב מקדמי זה בוחן בית המשפט קיומן של ראיות לכאורה בלבד. משקלו של החסר בבדיקות התקינות כמו גם השלכות העדרו של מזכר מטעם המתנדב, יקבעו במסגרת התיק העיקרי, לאחר שמיעת הראיות ובשים לב להתרשמות בית המשפט הדן מן העדים.

בבש"פ 6983/10 אדם קדוש נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים) נקבע כי לצורך הצגת ראיות לכאורה במסגרת הדיון בבקשה לביטול פסילה מנהלית, די באמרת המבקש בדו"ח המהווה "ראשית הודאה" בנהיגה מעל המהירות המותרת, בצירוף התרשמות השוטר רושם הדו"ח שהיה במקום.

הנה כי כן, קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס למבקש בכתב האישום.

1. נהיגה במהירות מופרזת הנה עבירה חמורה, המסכנת את ציבור המשתמשים בדרך ואשר לא אחת מהווה גורם לתאונות דרכים קשות.

עם זאת, מדובר במהירות של 9 קמ"ש מעל ברירת המשפט.

ב"כ המשיבה הדגיש כנסיבה מחמירה כי לא היה רישיון רכב תקף, אך בעת בחינת מסוכנות המבקש אין להתעלם מכך שהרכב אינו שייך למבקש וכי רישיון הרכב היה בין מסמכי הרכב, הגם שטרם שולם.

1. המבקש נוהג משנת 2003 ומאז צבר לחובתו 2 הרשעות תעבורה קודמות, שתיהן בעבירות קנס. עברו התעבורתי של המבקש אינו משקף מסוכנות.
2. המבקש עובד כסוכן מכירות ונזקק לרישיון הנהיגה לצורך פרנסתו.
3. לאחר ששקלתי את מהות העבירות, את עברו התעבורתי הדל של המבקש ואת השפעת הפסילה על פרנסתו, טרם משפט, הגעתי למסקנה כי יש לקצר את תקופת הפסילה המנהלית, וכי די ב"תקופת צינון" קצרה יותר כדי להשיג את תכלית הפסילה המנהלית.
4. החלטתי ניתנה אף בשים לב להחלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 3/2/11, במסגרת ע"ח 2558-02-11 כבהא נ' מדינת ישראל, שם קוצרה תקופת הפסילה המנהלית ל-20 ימים, הגם שמדובר היה בנסיבות חמורות מן המקרה שלפניי: במהירות של 59 קמ"ש מעל המותר ובעותר שלו 18 הרשעות קודמות.

סוף דבר, הנני מורה על קיצור תקופת הפסילה והעמדתה על 14 ימים מיום הפקדת הרישיון.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ז' כסלו תשע"ג, 21 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.