ראובן מסר שיק לשמעון. על השיק שנמסר לא היו חתימות כנדרש ועל כן הבנק לא היה רשאי לכבדו. בטעות כובד השיק על ידי הבנק ותמורתו שולמה לשמעון. לאחר שגילה הבנק כי השיק כובד בטעות, זיכה את חשבונו של ראובן בסכום השיק. האם זכאי הבנק לתבוע את השבת סכום השיק מראובן או שמעון, ואם כן ממי מהם. זו השאלה הטעונה הכרעה בתביעה זו.

רקע עובדתי

1. הנתבעת 1 הפעילה במועדים הרלבנטיים חשבון אצל התובע בסניף רמת בית שמש. הרכב החתימות הנדרש בחשבון הנתבעת 1 במועדים הרלבנטיים היה חותמת העמותה בצירוף שתי חתימות.
2. הנתבעת 1 משכה שיק לטובת הנתבעת 2 ע"ס 32,500 ₪, אשר זמן פרעונו 20.2.12, כשהוא חתום בחותמת העמותה בצירוף חתימה אחת בלבד (להלן: "השיק").
3. לגרסת הנתבעת 1, היא פנתה בתאריך הצגת השיק לפירעון לסניף הבנק ושאלה האם יש צורך לבטל את השיק, אשר נחתם שלא בהתאם לתנאי ניהול החשבון, או שאין צורך בכך, שכן השיק יוחזר מסיבה טכנית בשל העובדה כי לא נחתם בשתי חתימות. לטענת הנתבעת 1, נאמר לה כי השיק יוחזר מסיבה טכנית, וכי ניתן לשלוח בנוסף גם הוראת ביטול. לגרסתה, שלחה הנתבעת 1 הוראת ביטול של השיק באמצעות הפקסימיליה.
4. בדיקה שנערכה על ידי התובע העלתה, כי מסיבה כלשהי לא התקבלה הוראת ביטול השיק בסניף הבנק ומשכך לא נקלטה הוראת הביטול במערכת.
5. ביום 22.2.12 הוצג השיק לפירעון וכובד חרף הרכב החתימות החסר והוראת הביטול שלכאורה ניתנה. לפיכך, דרשה הנתבעת 1 מהתובע להשיב את סכום השיק בו חויב חשבונה. לאחר בירור הנסיבות, נענה התובע נענה לדרישת הנתבעת 1, וזיכה ביום 5.8.12 את חשבונה בסכום של 32,500 ש"ח.

טענות התובע

1. התובע טוען כי העובדה שזיכה את חשבון הנתבעת 1 מחמת טעות בכיבודו יוצרת זכות שיפוי כלפי הנתבעת 2 המחזיקה בכספים שלא כדין, לפי טענת הנתבעת 1, או לחילופין כנגד הנתבעת 1, זאת אם צודקת הנתבעת 2 בטענתה כי היא זכאית לסכומים נשוא השיק שכובד. לטענת התובע, זכותו להשבת הסכום ששולם בכפל עומדת לו מכוח עוולת הגזל או עשיית עושר ולא במשפט.

טענות הנתבעת 1

1. הנתבעת 1 טוענת, כי השיק ניתן לנתבעת 2 תמורת אירוח בנות סמינר בבית ההארחה של הנתבעת 2 בין התאריכים 17.2.12 ועד 18.2.12. תמורת האירוח התחייבה הנתבעת 1 לשלם לנתבעת 2 סך של 68,500 ₪. הנתבעת 1 העבירה לתובעת מקדמה בסך של 36,000 ₪ על חשבון התמורה.
2. לטענת הנתבעת 1, הפרה הנתבעת 2 הפרה את תנאי ההסכם, ואף ניצלה את כניסת השבת שעמדה בפתח והודיעה כי לא תספק את ארוחות השבת באם לא תשולם לידיה יתרת התמורה על-פי ההסכם. הרכזת החברתית, אשר ליוותה את האירוע מטעם הנתבעת 1, הגב' רות אלחדד, העבירה לנתבעת 2 את השיק נשוא התביעה, מבלי שידעה כי על השיק חתימה אחת בלבד.
3. ביום 21.2.12 נערכה פגישה בה השתתפו נציגי הנתבעת 1 והנתבעת 2. בישיבה זו העלתה הנתבעת 1 את טענותיה בנוגע לליקויים באירוח, והוסכם כי הנתבעת 2 תפצה את הנתבעת 1 בעבור הליקויים. הוסכם כי הנתבעת 1 תעביר לידי הנתבעת 2 סכום של 20,000 ₪, וכי הצדדים יקיימו דיון נוסף באשר ליתרת הסכום בסך של 12,500 ₪, לאחריו יגיעו הצדדים להחלטה סופית. ביום 22.2.12 העבירה הנתבעת 1 לנתבעת 2 סכום של 20,000 ₪, בהתאם לסיכום הדברים. אשר לשיק נשוא התביעה, סוכם בין הצדדים כי השיק לא יופקד בשנית. למרות זאת, הפקידה הנתבעת 2 ביום 22.2.12 את השיק ולמעשה קיבלה תמורה בסכום של 20,000 ₪ יותר מסכום התמורה עליו הוסכם, לו היתה נותנת שירות כמתחייב.
4. לפיכך, טוענת הנתבעת 1, כי הנתבעת 2 פעלה שלא כדין משהפקידה את השיק ועליה להשיב לתובע את סכום השיק שקיבלה שלא כדין. הנתבעת 1 נותרה חייבת לנתבעת 2, לכל היותר, סכום של 12,500 ₪, בהנחה שניתן שירות ראוי.
5. עוד טוענת הנתבעת 1, כי השיק כובד על ידי הבנק שלא כדין, שכן לא היו בו שתי חתימות כנדרש, והנתבעת 1 אף פנתה 1 לתובע והודיעה לו כי יש לבטל את השיק. בנסיבות אלה, פעל התובע כדין משזיכה את חשבון הנתבעת 1 בסכום השיק.

טענות הנתבעת 2

1. הנתבעת 2 טוענת כי ביום 22.2.12 הציגה את השיק נשוא התביעה לפירעון וביום 27.2.12 הוחזר השיק על ידי התובע.
2. בסופו של יום, הופקד השיק פעם נוספת על ידי הבנק הגובה וכובד, וחשבון הנתבעת 2 זוכה בסכום השיק, אשר הסתמכה על הסכום שהופקד לחשבונה. במהלך הזמן שחלף עד זיכוי השיק, לא התנגד התובע לזיכוי החשבון וכיבד את השיק. התובע התרשל משכיבד את השיק, ובשל כך אין לו אלא להלין על עצמו. התובע לא שלח מכתב לבנק הגובה שלא לזכות את החשבון לאחר הפקדתו בפעם השנייה, כיבד אותו ואף לא הציג מסמך לפיו ביקשה הנתבעת 1 לבטל את השיק, וכן לא הוכיח כי יש לכבד שיק הנושא שתי חתימות בלבד.
3. מכאן, שהתובע לא הציג עילת תביעה כנגד הנתבעת 2 ולא ברור על יסוד מה הוא תובע את הנתבעת 2, לאחר שהשיק כובד כדין.
4. הנתבעת 2 טוענת, כי עומדת לזכותה חזקת התמורה הקבועה בסעיף 29(א) לפקודת השטרות וכן חזקה כי השטר נמסר כדין על-פי סעיף 20(ג) לפקודת השטרות. הנתבעת 2 טוענת כי עמדה לה זכות בדין להציג את השיק לפירעון, שכן נתנה תמורה עבורו השיק ולפיכך, לא היתה פה קבלת ממון שלא כדין.
5. עוד טוענת הנתבעת 2 כי סיפקה לנתבעת 1 שירותי אירוח כנדרש, וכי הסכום הנוסף בסך של 20,000 ₪ ששולם לידה, הינו בעקבות ביטול הנחה שניתנה לנתבעת 1.

דיון והכרעה

1. אין מחלוקת כי התובע שילם פעמיים את סכום השיק. פעם אחת, כאשר כובד השיק ותמורתו שולמה לידי הנתבעת 2 ופעם שנייה, משהשיב את סכום השיק לידי הנתבעת 1 , הואיל וזה לא נשא שתי חתימות כנדרש.
2. השאלה שבמחלוקת הן: האם לתובע עילת תביעה כנגד מי מן הנתבעות, וממי רשאי התובע לגבות את סכום השיק ששולם פעמיים.
3. בטרם אדון בשאלות אלה אתייחס לנסיבות בהן זיכה התובע את חשבונה של הנתבעת 1 בסכום השיק.
4. מטופס פתיחת החשבון של הנתבעת אצל התובע (נספח א' לתצהיר התובע), עולה כי לצורך חיובה של הנתבעת 1, דרושות שתי חתימות. אין מחלוקת כי השיק נשוא התביעה נשא חתימה אחת בלבד ולא שתיים, ועל כן התובע לא היה רשאי לכבדו.
5. מר רון שפירא, מנהל סניף הבנק, העיד כי הואיל והוראת הביטול של השיק נשלחה באיחור לבנק הגובה, סירב הבנק הגובה לכבד את הוראת הביטול והשיק כובד בסופו של יום. כן הבהיר מר שפירא בעדותו, כי בשל טעות לא ניתנה במועד הוראה לבנק הגובה שלא לכבד את השיק.
6. עוד יצוין, כי מעדותה של הגב' אסתר גולדשטיין עולה, כי ביום 20.2.12 פנתה לתובע, הודיעה כי על השיק נשוא התביעה אין שתי חתימות ועל כן יש לבטלו. פקידת הבנק הודיעה לגב' גולדשטיין כי בנסיבות אלה אין צורך בביטול השיק וממילא לא יכובד. למען הסר ספק, הודיעה הנתבעת 1 לתובע, כי היא מבקשת שלא לכבד את השיק.
7. המסקנה העולה מעדויות אלה הינה, כי התובע פעל בטעות משכיבד את השיק, כאשר זה לא נשא שתי חתימות כנדרש, ועל כן בדין זיכה את חשבונה של הנתבעת 1 בסכום השיק.
8. טעותו של התובע אינה צריכה להוביל למסקנה כי עליו לשאת בתשלום סכום השיק, כפי שטוענת הנתבעת 2. אכן, התובע טעה משכיבד את השיק, אך אין פירושו של דבר כי עליו לשאת בתשלום סכומו. כך, אחת מן הנתבעות מחזיקה בכספים שלא כדין ועל כן עומדת לתובע זכות שיפוי כלפי אחת מן הנתבעות, וזאת מכח עשיית עושר ולא במשפט. שהרי או שהנתבעת 1 צריכה לשאת בתשלום השיק או שהנתבעת 2, אך בוודאי שלא התובע עצמו. עוד אוסיף, כי טענת הנתבעת 2, לפיה עומדת לה חזקת התמורה הקבועה בסעיף 29 לפקודת השטרות [נוסח חדש] אינה רלבנטית, שכן תביעת הבנק אינה בעילה שטרית, כי אם מכוח עשיית עושר ולא במשפט.
9. השאלה היא אם כן ממי זכאי התובע לקבל את כספו: האם מן הנתבעת 1 או מן הנתבעת 2.
10. לשם הכרעה בשאלה זו יש למעשה להכריע במחלוקת שבין הנתבעת 1 והנתבעת 2, הנוגעת לנסיבות בהן נמסר השיק לידי הנתבעת 2 וזכותה של הנתבעת 2 להפקיד את השיק.
11. אין מחלוקת כי השיק נמסר לנתבעת 2 תמורת שירותי אירוח אותם התחייבה לספק לנתבעת 1. כך הצדדים אינם חלוקים ביניהם כי התקשרו בהסכם לפיו תספק הנתבעת 2 לנתבעת 1 שירותי אירוח בבית ההארחה שבחזקתה במועדים 17.2.12 -18.2.12, תמורת תשלום סך של 68,500 ₪. אין גם מחלוקת כי הנתבעת 1 שילמה לנתבעת 2 מקדמה בסך של 36,000 ₪ ואת יתרת התשלום בסך של 32,500 ₪ מסרה לנתבעת 2 ביום 17.2.12, באמצעות השיק נשוא התביעה.
12. ואולם, הנתבעת 1 טוענת, כי היו ליקויים רבים בשירותי האירוח. בעניין זה העידה הגב' רות אלחדד, רכזת חברתית מטעם הנתבעת 1 (להלן: "רות"), כי ביום 17.2.12 הגיע עם בנות הסמינר לבית ההארחה של הנתבעת 2 וגילתה כי חלק מן המיטות ללא סדינים, הסדינים אינם נקיים, החדרים מלוכלכים ויש קורי עכביש על הקירות. חדרי אנשי הצוות היו מלוכלכים באופן מוגזם. בנוסף, החימום לא עבד כראוי, אחד מהחדרים היה ללא דלת וחלק מהחדים נטפו מים וכן חדר האוכל. רות העידה, כי הסתובבה משך 4 שעות בין החדרים ודאגה כי יוחלפו המצעים ויוסדר החימום. בנוסף גם האוכל שהוגש היה קר, העופות לא היו בהכשר הבד"ץ בהתאם למוסכם; הלחמניות לא היו בהשגחה מוכרת ולסעודת מלווה מלכה הוגשו שאריות מהסעודה השלישית.
13. עוד העידה רות, כי לאחר שראתה את מצב החדרים ביקשה להסדיר את יתרת התשלום במוצאי שבת, לאחר שהצדדים יערכו ביניהם התחשבנות לנוכח הליקויים. ואולם, מנהל הנתבעת 2 הודיע לה כי אם לא תמסור את השיק לפני כניסת השבת, לא יוגש אוכל. בנסיבות אלה ולאור הלחץ שהופעל עליה, לא נותרה לרות ברירה ועל כן מסרה למנהל הנתבעת 2 את השיק, וזאת מבלי ששמה לב כי חסרה בו חתימה נוספת.
14. עדותה של רות היתה מהימנה ולא נסתרה בחקירתה הנגדית או בראיה אחרת. מעדותה עולה, כי אכן נפלו פגמים בשירותי האירוח שסיפקה הנתבעת 1 לנתבעת 2 וכי בתום לב מסרה רות לידי מנהל הנתבעת 2 שיק שחסרה בו חתימה.
15. איני מקבלת את טענת הנתבעת 2, כי היה על הנתבעת 1 להגיע לבית ההארחה לפני מועד האירוח ולוודא כי הכל תקין. אכן, זכותה של הנתבעת 1 לבדוק את בית ההארחה טרם המועד, אך אין מחובת לעשות כן והדבר אינו פוטר את הנתבעת 2 מלספק שירותי הארחה תקינים.
16. לאור זאת, עולה השאלה מה היתה ההסכמה בין הנתבעות לעניין השיק נשוא התביעה והאם אכן הוסכם כי השיק לא יופקד.
17. הנתבעת 1 טוענת כי הוסכם בינה לבין הנתבעת 2 כי השיק נשוא התביעה לא יופקד, כי הנתבעת 1 תעביר לידי הנתבעת 2 סל של 20,000 ₪ ועל יתרת הסכום בסך של 12,500 ₪ יתדיינו הצדדים בנפרד.עוד טוענת הנתבעת 1, כי הודע לנתבעת 2 כי בשיק חסרה חתימה ועל כן אין להפקידו.
18. מנגד טוענת הנתבעת 2, כי מעולם לא הוסכם בין הצדדים כי השיק נשוא התביעה לא יופקד, וכי הסכום הנוסף בסך של 20,000 ₪ שולם לנתבעת 2 בגין ביטול ההנחה שהעניקה לנתבעת 1, וזאת הואיל והנתבעת 1 לא עמדה בתשלום במועדו.
19. מבין שתי גרסאות אלה, אני מעדיפה את גרסת הנתבעת 1. כך, גרסת הנתבעת 1 נתמכת בעובדה כי ביום 22.2.12 העבירה הנתבעת 1 לחשבונה של הנתבעת 2 סכום של 20,000 ₪ בהעברה בנקאית, עובדה שהוכחה במסמכים, מה שמעיד על כך שהצדדים סיכמו ביניהם כי השיק נשוא התביעה לא יופקד על ידי הנתבעת 2.
20. אמנם מנהל הנתבעת 2, מר משה אוירכמן, הכחיש בעדותו כי היה סיכום כאמור, אך עדותו היתה בלתי אמינה עלי ונתגלו בה סתירות רבות. כך, בחקירתו העיד מנהל הנתבעת 2, כי סוכם שהשיק ישולם למחרת היום, אך משנשאל מדוע למחרת הפקיד את השיק על אף סיכום הדברים, לא היה בפיו מענה. רק בהמשך חקירתו, העלה לפתע טענה חדשה כי הפקיד את השיק, לאחר שהנתבעת 1 הודיעה לו כי לא תעביר לו סכום כלשהו. בנוסף, משנשאל מנהל הנתבעת 2 איך הוא מסביר את העובדה שביום 22.2.12 הועבר לחשבון הנתבעת 1 סכום של 20,000 ₪, טען בתחילה כי לא היתה העברה כזו ומדובר בשקר (עמ' 16 ש' 21 -22 לפרוטוקול). ואולם, משהוצג למנהל הנתבעת 2 מסמך המלמד על העברה בנקאית לחשבון הנתבעת 2 ביום 22.2.12, טען כי ההעברה בוצעה לחשבון שבוע או שבועיים לאחר מכן. בעניין זה יצוין, כי טענת מנהל הנתבעת 2 כי ההעברה הבנקאית בוצעה בחלוף שבוע או שבועיים מיום שנפגש עם מנהל הנתבעת 1, אינה עולה בקנה אחד אף עם גרסתו כי נפגש עם מנהל הנתבעת 1 ביום 19.2.12, היינו שלושה ימים לפני ביצוע ההעברה הבנקאית.
21. זאת ועוד, בפי הנתבעת 2 לא היה הסבר מניח את הדעת מדוע קיבלה סך של 20,000 ש"ח יותר מסכום התמורה עליו הוסכם בין הצדדים.
22. טענת הנתבעת 2 כי הסכום של 20,000 ש"ח שולם בגין ביטול ההנחה, שכן הנתבעת לא עמדה בתנאי התשלום, אינה הגיונית ואינה סבירה, ונראה כי נולדה אך ורק משום שלא היה בפי הנתבעת הסבר אחר לתשלום זה.
23. כך, מהסכם ההתקשרות שהציגה הנתבעת 2, לא ברור כלל כי ניתנה הנחה, שכן בהסכם עצמו לא צוין כי ניתנה הנחה, אף כי יש סעיף מפורש בהסכם המיועד לציון סכום ההנחה. זאת ועוד, משנשאל מנהל הנתבעת 2 מהו סכום ההנחה שניתן לנתבעת 1 לא יכול היה להשיב.
24. עוד אוסיף כי גרסת הנתבעת 2 לפיה הסכום שולם לה בגין ביטול הנחה, אינה מתיישבת עם עדות מנהל הנתבעת 2. כך, מנהל הנתבעת 2 טען בעדותו כי מנהל הנתבעת 1 הודיע לו כי הוא מסרב להעביר לו את יתרת התמורה. אין זה מתקבל על הדעת כי הנתבעת 1 תסרב להעביר את יתרת התמורה בגין האירוח בסך של 32,500 ₪, ומנגד תשלם דווקא עבור ביטול ההנחה, כפי שטוענת הנתבעת 2.
25. לאור האמור, אני דוחה את טענת הנתבעת 2 כי סך של 20,000 ₪ נוספים שולמו לה על ידי הנתבעת 1 בגין ביטול הנחה, וקובעת כי הדדים אכן סיכמו ביניהם כי השיק נשוא התביעה לא יופקד על ידי הנתבעת 2, וכי הנתבעת 1 תעביר לנתבעת 2 את מלוא סכום השיק או חלקו.
26. משזו היתה הסכמת הצדדים, הנתבעת 2 פעלה שלא כדין משהפקידה ביום 22.2.12 את השיק לחשבונה, אף כי באותו יום הועבר לחשבונה סכום של 20,000 ₪. גם אם נכונה טענת הנתבעת 2 כי היה על הנתבעת 1 להעביר לחשבונה את מלוא סכום התמורה בסך של 32,500 ₪, הרי שמשהועבר לחשבונה סכום של 20,000 ₪, היה עלי לכבד את ההסכמה בין הצדדים, ולא להפקיד את השיק.
27. משהפקידה הנתבעת 2 את השיק בניגוד להסכמה בינה לבין הנתבעת 1, ומשידעה הנתבעת 2 על הפגם בשיק, אשר אינו נושא שתי חתימות כנדרש, פעלה שלא כדין. פעולה זו בצירוף טעותו של התובע הם שהביאו לכך, שהתובע הן שילם לנתבעת 2 את סכום השיק וכן נאלץ להשיב לתובעת 1 את סכום השיק אשר כיבד בטעות.
28. בנסיבות אלה, על הנתבעת 2 להשיב לידי התובע את מלוא סכום השיק, אשר הופקד על ידה שלא כדין, וזאת מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט.
29. אין באמור כדי למנוע מן הנתבעת 2 לדרוש מהנתבעת 1 את יתרת התמורה עבור שירותי האירוח בסך של 12,500 ₪, ככל שהיא סבורה כי קיים חוב כאמור.
30. לפיכך, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת 1, מקבלת את התביעה כנגד הנתבעת 2 ומחייבת אותה לשלם לתובע סך של 32,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 5.8.12 ועד התשלום בפועל. כן תישא הנתבעת 2 בהוצאות התובע בסכום של 842 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪. בנוסף תישא הנתבעת 2 בהוצאות הנתבעת 1 בסכום של 3,500 ₪.

ניתן היום, ח' כסלו תשע"ה, 30 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.