בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בעפולה (כב' השופטת ת' נסים-שי) מיום 23.10.2012

1. המשיב חב למועצה המקומית רמת ישי (להלן המועצה) סך 13,398 ₪. בשנת 2009 פתחה המועצה תיק הוצאה לפועל לגביית החוב, אליו ניתוספו שכר טרחת עו"ד בסך של 16,063 ש"ח. זמן קצר אחר כך שילם המשיב למועצה, באמצעות המבקשת, המשמשת באת כוחה של המועצה, סך 13,398 ₪. חרף זאת לא הופחת סכום זה מסכום החוב שבתיק ההוצאה לפועל.

2. בשנת 2011, ומשלא שולם מלוא החוב, נקטה המועצה, במסגרת תיק ההוצאה לפועל הנ"ל, הליכי גביה נגד המשיב, הליכים שלא הביאו לגביית כל סכום שהוא.

3. סמוך לאחר מכן פרע המשיב את חובו למועצה, על ידי תשלום סך 20,637 ₪ (כיוון שחובו למועצה הלך ותפח במרוצת השנים הללו).

4. בתביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת הוא טען, כי הסכים עם המועצה, כי עם תשלום סך 13,398 ₪ ייפרע מלוא חובו כלפיה, והיא התחייבה לסגור את תיק ההוצאה לפועל בעקבות התשלום.

ועוד טען המשיב בתביעתו, כי נקיטת הליכי הגבייה היא בבחינת מעשה רשלני של המבקשת, מעשה שגרם לו נזק, כיוון שחשבונו הוגבל, הוא נאלץ ללוות כספים, ועוד כיו"ב.

5. כב' השופטת קמא לא קיבלה את טענת המשיב, לפיה הסכימה המועצה, כי עם תשלום סך 13,398 ₪ ייפרע חובו, ותיק ההוצאה לפועל ייסגר. חרף זאת היא קיבלה את התביעה וחייבה את המבקשת בפיצויו של המשיב בסך של 7,000 ₪. את מסקנתה זו היא סמכה על שני אדנים. האחד –המבקשת לא פעלה להפחית את סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל חרף התשלום. והשני (שבעיני השופטת קמא הוא העיקר) – למועצה לא היתה זכות לנקוט בהליכי גבייה בתיק ההוצאה לפועל על מנת לגבות חובות אחרים, שלגביה לא הוגשה תביעה (ולא ניתן פסק דין). נראה, כי דברים אלה של השופטת קמא מכוונים לחובות שנצברו למשיב לאחר שנפתח תיק ההוצאה לפועל, ולתשלום סך 20,637 ₪ ששילם המשיב לשם פרעון מלוא חובו.

6. על פסק דין זה מלינה המבקשת, בבקשת רשות ערעור שהניחה לפניי.

7. לאחר שעיינתי בכלל החומר שהונח לפניי, ושמעתי את טענות בעלי הדין על פה, ראיתי לקבל את הבקשה, לראות בה כאילו הוגש ערעור על פי הרשות, ולקבל את הערעור. אלה טעמיי:

8. אין חולק, כי המבקשת כשלה בכך שלא פעלה להפחתת סכום החוב שבתיק ההוצאה לפועל. אלא שבכך היא לא הסבה כל נזק שהוא למשיב, שכן לאחר ששילם סך 13,398 ₪ לא נפרע מלוא החוב, ועל יתרת החוב היה בידיה לנקוט בהליכי גבייה. הליכים אלה כללו עיקולים אצל בנקים וכד', וכן עיקול ברישום אצל המשיב. לא סכום החוב שבבסיס העיקולים הוא שהסב נזק למשיב, כי אם עצם הטלת העיקולים. משנמצא, כי עיקולים אלה הוטלו כדין, אין לראות במבקשת אחראית לנזק שנגרם בעקבותיהם, לפי שטוען לו המשיב.

9. בטרם סיום אציין, כי מסקנתה של השופטת קמא, לפיה אין בידי המועצה לגבות באמצעות תיק ההוצאה לפועל כספים עבור חובות אחרים (לגביהם לא ניתן פסק דין), אינה מבוססת, כיוון שהעיקולים הוטלו על מנת לגבות את החוב בתיק ההוצאה לפועל, ולא כל חוב אחר. ככל שדבריה מכוונים לתשלום סך סך 20,637 ₪ ששילם המשיב למועצה כדי לפרוע את מלוא חובו, תשלום זה נעשה לאחר שננקטו הליכי הגבייה, ואין לתשלום זה דבר וחצי דבר עם הנזק שגרמו הליכי הגבייה, שכוונו לחוב, שעדיין נותר, בתיק ההוצאה לפועל.

10. סיכומם של דברים, גם אם לא הופחת הסכום שבתיק ההוצאה לפועל, עדיין נותר בו חוב, שעל בסיסו רשאית היתה המועצה לנקוט פעולות גביה. לכן הבקשה להטלת העיקולים לא לקתה בכל פגם, ומכאן שהמבקשת לא התרשלה כלפי המשיב, ואין היא חבה בגין הנזק שנגרם לו, לפי טענתו, כתוצאה מהטלת העיקולים.

11. סוף דבר הנני מקבל את הערעור ומבטל את פסק דינו של בית המשפט קמא. המשיב ישלם למבקשת הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪.

ניתן היום, י"ג טבת תשע"ג, 26 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.