1. התובע, רופא שיניים במקצועו, הגיש תביעה כנגד הנתבע, צורף ומעצב תכשיטים, במסגרתה הוא מבקש כי הנתבע ישיב לו חצי ק"ג זהב 24 קראט שמסר לו, לטענתו, לצורך הכנת תכשיטים עבור אשתו, או לחילופין לחייבו בתשלום שווי הזהב.

רקע עובדתי

1. במסגרת היחסים שנרקמו בין הצדדים עובר להגשת התביעה, התובע העביר לנתבע זהב לא מזוקק, אותו קיבל מאביו ובמסגרת עבודתו כרופא שיניים, כאשר הנתבע דאג לזיקוק הזהב ולעיתים אף עיצב ממנו תכשיטים בהתאם לדרישת התובע.
2. כשנתיים עובר להגשת תביעה, פנה התובע לנתבע בבקשה שיכין תכשיטים עבור אשתו, ולאחר שהנתבע נאות לבקשתו, מסר לו התובע זהב עבור הכנת התכשיטים. קיימת מחלוקת בשאלה מהן כמויות הזהב שהועברו לנתבע, מתי אלו הועברו ומהי כמות הזהב שנותרה בידי הנתבע.

גרסאות הצדדים

1. בכתב התביעה טען התובע כי בתחילת חודש ינואר 2011 הוא מסר לנתבע 200 גרם זהב 24 קראט, ובהמשך מסר לנתבע 300 גרם זהב 24 קראט נוספים כחומר גלם להכנת צמידים עבור אשתו. בכתב התשובה ביקש התובע להעמיד את הדברים על דיוקם ותיאר בפירוט את משקלי הזהב הלא מזוקק שהעביר לנתבע במספר הזדמנויות שונות ואת משקלי הזהב שקיבל בחזרה לאחר זיקוקו על ידי הנתבע.
2. בתצהיר חזר התובע על הפירוט בכתב התשובה והצהיר כי העביר לנתבע זהב באופן הבא: בפעם ראשונה, העביר לו לוחית זהב דנטאלי לא מזוקק במשקל של 264 גרם (147 בלוחיות זהב ו- 117 גרם זהב לא מעובד) וכעבור מספר ימים השיב לו הנתבע 168.4 גרם זהב מזוקק ואת יתר הזהב (95.6 גרם) השאיר אצלו. בפעם השנייה, כשבוע לאחר מכן, העביר לנתבע זהב לא מזוקק במשקל של 104.48 גרם מהם קיבל בחזרה לאחר מספר ימים 78.36 גרם זהב מזוקק, כך שנותר אצל הנתבע 26.12 גרם מהזהב לאחר הזיקוק. בפעם השלישית, התובע מסר לנתבע זהב לא מזוקק במשקל של 120 גרם לצורך זיקוקו, כאשר לטענתו, סוכם ביניהם כי את הכמות הזו ישאיר הנתבע בחזקתו ובנוסף לכך ימסור לו התובע את כל הזהב המזוקק מהפעמיים הראשונות לצורך הכנת התכשיטים.
3. בנוסף לכמויות שפורטו לעיל, התובע הצהיר כי העביר לנתבע מטיל זהב מזוקק החתום בסימן "999" במשקל של 100 גרם לצורך עיצוב תליון, ולאחר מכן, בסמוך למועד הפריצה לביתו של הנתבע, מסר לנתבע זהב לא מזוקק במשקל של 84 גרם על מנת שיזקקו ויעצבו כצמיד עבור אשתו.

1. סך כל הזהב שהועבר לנתבע הוערך על ידי התובע במשקל של כ- חצי ק"ג זהב, ששוויו הכולל הועמד על סך של 26,350$.
2. התובע הצהיר כי פנה לנתבע בסביבות חודש מרץ 2011 בבקשה לקבל ממנו את התכשיטים שהזמין, אך הנתבע השיב לו כי אין לו זמן לכך בשל לחץ בעבודה. בהמשך פנה התובע בשנית לנתבע, אולם גם פניה זו העלתה חרס. בשלב זה, פנה התובע לנתבע בדרישה שישיב לו את הזהב, ולטענתו הנתבע הסכים לכך, אולם ציין כי עליו להביאו מהמפעל בו הוא עובד. משלא הושב הזהב לתובע, פנה פעם נוספת לנתבע בחודש אפריל 2012 ושב על בקשתו לקבל את הזהב בחזרה, והנתבע השיב לו כי הזהב מוחזק בכספת במקום עבודתו ושבכוונתו להכין לו את התכשיטים עד ליום הולדתה של אשתו בתחילת חודש מאי 2012.
3. בהמשך לכך, מתאר התובע כי להפתעתו הרבה, פנה אליו הנתבע בחודש מאי 2012 והודיעו כי לא יוכל לעמוד בהתחייבויותיו כלפיו מאחר והייתה פריצה לביתו וכל הזהב שהיה בביתו נגנב. התובע שאל את הנתבע כיצד הגיע הזהב שלו לביתו והנתבע השיב לו כי הוא לקח את הזהב הביתה כדי לעבוד עליו. בשלב זה, פנה התובע מספר פעמים לנתבע בדרישה כי ישיב לו את חצי ק"ג הזהב שמסר לו, או לחילופין כי ישלם לו את שווי הזהב, אך הנתבע לא נענה לדרישותיו, ומכאן תביעתו זו.
4. הנתבע, המועסק כשכיר בחברה לייצור תכשיטים "YVEL", הכחיש את טענות התובע לרבות את הנסיבות במסגרתן מסר לו התובע כמויות של זהב לא מזוקק עבור ייצור התכשיטים. הנתבע טען כי נהג מעת לעת לבצע עבודות עבור התובע, וזאת ללא כל תמורה, שכן, התובע הבטיח לו כי יקדם את עסקיו באמצעות קשריו העסקיים בענף התכשיטים והיהלומים.
5. הנתבע הצהיר כי בסמוך למועד הפריצה לביתו, ביום 21.11.11, קיבל מהתובע זהב לא מעובד במשקל של כ- 10 גרם, במטרה לאסוף עבורו כמות מינימאלית של זהב עד שתצטבר כמות שתהיה כדאית לזיקוק. לפיכך, הוא הצהיר, בערב הפריצה לביתו היו ברשותו אותם 10 גרם של זהב ובנוסף כתרי זהב ושברי כתרים אותם החזיק בסטודיו שלו. הנתבע טען כי בטרם הפריצה סיפק לתובע את כל הפריטים שהזמין בעבר, ולא נותרו ברשותו עבודות או חומרים שמסר לו התובע, למעט הזהב והכתרים שפורטו לעיל. לאור זאת, טען הנתבע כי מתוך כל הרכוש שנגנב ממנו היו רק 10 גרם זהב שייכים לתובע, ועל כן נדהם לקבל את מכתב הדרישה מאת התובע להשבת חצי ק"ג זהב.
6. הנתבע הצהיר כי בניגוד לטענת התובע, הוא זיקק זהב עבור התובע רק פעם אחת. לטענתו, הזהב המזוקק הוחזר לתובע, והתובע לא מסר לו אותו חזרה על מנת שיכין ממנו תכשיטים.
7. באשר לתמורה שקיבל הנתבע עבור עבודתו, קיימת מחלוקת בין הצדדים באופן זה שהתובע טוען כי הנתבע קיבל תמורה, בין אם בזהב שהנתבע לקח לעצמו מתוך כמויות הזהב שנמסרו לו על ידי התובע, ובין אם בטיפולי שיניים שהתובע ביצע לו ולבני משפחתו, במסגרת עבודתו כרופא שיניים. הנתבע מנגד טוען כאמור, כי לא קיבל כל תמורה בגין שירותיו לתובע, וכי מעולם לא לקח לעצמו חלק מהזהב שנמסר לו לצורך הכנת התכשיטים. בהקשר זה יוער כבר עתה, כי הצדדים לא הניחו תשתית ראייתית בנוגע לטענות אלו, ומשהנתבע הודיע בקדם המשפט שהתקיים ביום 17.10.2013, כי הוא לא חולק על אחריותו להשבת הזהב שנגנב (עמ' 1 שורה 25) ממילא טענותיו להעדר תמורה הנוגעות לדיני השומרים (ראו סעיף 16 לכתב ההגנה) אינן רלוונטיות עוד.
8. ביום 11.11.13 נתקבל אישור מטעם ב"כ התובע כי כתרי הזהב ושברי הכתרים שנותרו אצל הנתבע הוחזרו לתובע. כן הוגש תיק החקירה מהמשטרה אודות הפריצה לביתו של הנתבע מיום 21.11.11, בו מתועדת תלונתו של הנתבע כי נגנבו ממנו מחשב נייד, תכשיטי זהב עם יהלומים, יהלומים בשווי חצי מיליון ₪ וזהב בשיווי מיליון ₪.

הראיות

1. התובע, פירט בתצהירו כאמור את גרסתו לשרשרת האירועים במסגרתם העביר זהב לנתבע, ואף הוסיף כי אשתו הייתה מעורבת בכל נושא הזמנת התכשיטים מאת הנתבע, וכן הייתה עדה למספר שיחות טלפון שהתקיימו בין השניים במהלכן ביקש מהנתבע את הזהב בחזרה, מאחר והוא לא סיפק לו את התכשיטים, אך הנתבע התחמק מהשבתו.
2. בהתאם לכך, הוגש תצהיר של אשת התובע, הגב' רונית גולד-מגן, אשר הצהירה כי התובע הודיע לה כי הוא מתכנן לתת לה תכשיטים במתנה, ולשם כך פנה לנתבע כדי שיעצב את אותם התכשיטים. כמו-כן, היא ציינה כי התובע הודיע לה שהוא עתיד להעביר לנתבע זהב לצורך זיקוקו ולאחר מכן עיצוב תכשיטים ממנו, וכי הייתה עדה למספר שיחות טלפוניות בהן הנתבע השיב לתובע בתשובות מתחמקות לעניין מועד מסירת התכשיטים. לבסוף הצהירה גב' גולד-מגן כי התובע עדכן אותה כי פנה לנתבע בבקשה שישיב לו את הזהב, אך בקשתו לא נענתה.
3. במסגרת ראיותיו צירף התובע צילום של שקית בה, לטענתו, מסר לנתבע חלק מהזהב עליה נכתב בכתב ידו של הנתבע משקל של "78.36 גרם פיין".

1. הנתבע הגיש תצהיר מטעמו בו שטח את גרסתו לאירוע כאמור, זאת בנוסף לתעודת המשלוח עבור זיקוק הזהב מיום 22.7.10 .
2. בעקבות צו שהוצא ביום 27.4.14 הוגש מכתב מטעם קבוצת YVEL לפיו, לאחר בדיקה בספרי החברה ומנהל רצפת הייצור בתקופה המבוקשת, לא ידוע לה על זיקוק שנערך לנתבע על ידי המפעל או על ידי הספקים החיצוניים באמצעות המפעל. כמו-כן, הוגש העתק של תעודת משלוח מיום 22.7.10 מטעם חברת סעידוף קומפני בע"מ על שם הנתבע עבור זיקוק זהב.
3. בשלב זה, ביקש הנתבע להגיש ראיה חדשה נוספת, שעניינה משקלו וערכו של הצמיד מהסוג שהתובע ביקש ממנו להכין עבור אשתו, אשר לשיטתו היא הכרחית וחיונית לבירור המחלוקת וחקר האמת. הסיבה לבקשה, נעוצה בעדותו של התובע בקדם המשפט שהתקיים ביום 17.10.13, שם העיד (עמ' 1 שו' 12) "כשהבאתי לו את הזהב בפעם האחרונה ביקשתי ממנו לעשות מזהב שהבאתי לו צמיד 24 קראט מזהב והצמיד אמור היה להראות עם פס רחב של זהב כמו סרגל מקופל כמו בתוכנית של אהרוני. מדובר בצמיד דומה לצמיד שיש לאהרוני בתוכנית", ובהמשך העיד (עמ' 3 שו' 23)- "כל המשקל שהעברתי לו בפעמים האחרונות המתוארות בכתב התשובה היו אמורים להספיק על למנת להכין את הצמיד שביקשתי שיכין, עבה. בכתב התשובה ציינתי גם תליון אך התליון הוא ישן". באי כוח הצדדים אשרו בתום עדותו של הנתבע כי "מוסכם עלינו כי כל הכמות שהועברה הועברה על מנת להכין צמיד אחד" (עמ' 3 שו' 28).
4. לנוכח עדות זו, ביקש הנתבע להציג ראיות למשקלו את הצמיד של ישראל אהרוני (המוכר כמגיש תכניות בישול בטלוויזיה), על מנת לצמצם את יריעת המחלוקת.
5. התובע התנגד לבקשה זו וציין כי הנתבע מנסה ליצור רושם מוטעה לפיו כל הזהב שהעביר לנתבע, קרי, כל הזהב שאת השבתו מבקש בתביעה זו, מסר לנתבע לצורך הכנת צמיד אחד בלבד, אך לא כך הדבר. התובע ביקש להבהיר כי כוונתו הייתה לומר שהזהב שהעביר לתובע בפעם האחרונה, במשקל של 84 גרם, הוא הזהב שנועד להכנת הצמיד, ולא כל הזהב שהועבר לו, שכן התובע ביקש מהנתבע שיכין לאשתו בנוסף לצמיד גם שרשרת ותליון ממטיל הזהב שהעביר לו בהזדמנות אחרת. לטענות אלו אשוב בהמשך.
6. התובע מצדו ביקש לאחר קיום ישיבת ההוכחות ביום 6.1.15, לצרף כראיה משלימה לטיעוניו שישה פתקים בהם לטענתו רשם לעצמו את משקלי הזהב שהעביר לנתבע בכל אחת מהפעמים, כפי שהצהיר ופירט בעדותו.
7. הנתבע בתגובתו טען כי מדובר במקצה שיפורים ראייתי מטעם התובע, וכן הביע תמיהה באשר למועד הגשת הראיה, שכן דובר על שלב מאוחר של ההליך ומבלי שהתובע סיפק הסבר סביר לשיהוי בהגשת ראיה זו. הנתבע התנגד עקרונית לבקשת התובע, מאחר והפתקים אינם ברורים וקריאים, אך השאיר את נושא קבילותם ומשקלם הראייתי לשיקול בית המשפט.
8. יצוין, כי בתיק בית המשפט מצוי מסמך בו מציין התובע כי הגיש לבית המשפט את הפתקים המקוריים (על גבי המסמך מוטבעת חותמת "נתקבל" של בית המשפט) ואולם, הפתקים אינם מצויים בתיק בית המשפט ולא עלה בידי לאתרם. עם זאת, משהנתבע לא ביקש לבצע בהם בדיקה מדעית וטענותיו לגבי מהימנותם נוגעות למועד שבו הוגשו, לסתירות בעדות התובע ולתוכנם, אין בהיעדרם של הפתקים המקוריים כדי לשנות לענייננו.
9. לטענות בנוגע לחומר שהוגש בקשר למשקל הצמיד ולפתקים אשוב בהמשך.

דיון

1. השאלה העיקרית הדורשת הכרעה היא מהי כמות הזהב השייכת לתובע ואשר לטענת הנתבע נגנבה בעת הפריצה לביתו.
2. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ושמעתי את העדים, הגעתי למסקנה כי התובע לא הצליח להוכיח במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי כי נותרו בידי הנתבע כמויות הזהב שלהן הוא טוען. אבאר מסקנתי.
3. התובע עותר לקבל חזרה מהנתבע חצי ק"ג זהב או לחילופין את שוויו, אשר לטענתו מסר לו בתחילת חודש ינואר 2011. הנתבע בעדותו הודה כי זיקק עבור התובע כמות לא מבוטלת של זהב, אך לשיטתו מדובר בתקופה מוקדמת יותר, בהתאם לחשבונית הזיקוק שהציג מיום 22.7.10, וכי השיב לתובע את כל הזהב המזוקק למעט 10 גרם.
4. התובע מבקש להוכיח את המשקלים המדויקים שהעביר לנתבע על סמך פתקים בהם לטענתו תיעד בזמן אמת את משקלי הזהב שמסר לנתבע. קיומם של הפתקים נתגלה לראשונה במהלך דיון ההוכחות, בעקבות שאלת בית המשפט כשנדרש להשיב כיצד זכר לציין בכתב התשובה ובתצהיר באופן מדויק את משקלי הזהב שהעביר לתובע.
5. ראשית אציין, כי העובדה שהתובע הגיש ראיה מהותית שכזו, התומכת בטענתו המרכזית אודות משקלי הזהב שהעביר לנתבע, בשלב כה מתקדם של ההליך, לאחר קיום דיון הוכחות, מעלה תהיות באשר למהימנותה של ראיה זו.
6. שנית, לגופם של דברים, מעיון בפתקים עולה כי התובע לא ציין את התאריכים המדויקים בהם כתב כל פתק, וכן לא ציין פרטים מזהים כלשהם המאפיינים את הזהב שהעביר לנתבע בכל אחת מן הפעמים. אמנם בפתק מס' 1 מצוין באופן סתמי התאריך "1.2011", ובפתק מס' 3 מצוין "הוחזר לשרון 2011" ויש בכך לכאורה כדי לתמוך בטענת התובע להעברת הזהב בחודש ינואר 2011 ולהחזרת הזהב לנתבע. ואולם, דווקא תיעוד זה מעלה תהיות לגבי אמינותו. הדעת נותנת כי במקום שבו אדם טורח לציין מועדים של העברת זהב על מנת להתחקות אחר ההעברות השונות וההחזרות, הוא יציין מועד מדויק של היום והחודש וכן יפרט מתי הועברה ומתי הוחזרה הכמות המפורטת, במיוחד כאשר הטענה היא כי כל הפעולות נעשו בחודש ינואר. אי רישום פרטים אלו על הפתקים מעורר קושי שעה שבית המשפט נדרש להכריע במהימנות גרסת התובע, רבת הפרטים, אודות מספר הזדמנויות בהן העביר זהב לנתבע, על סמך פתקים אלו בלבד.
7. בנוסף, הסתירות בעדותו בכל הנוגע לעצם התיעוד, פוגמות אף הן במהימנות גרסתו. כך, בתחילת עדותו ציין כי הוא לא נהג לתעד את העברות הזהב לנתבע כיוון שלא תיאר לעצמו כי זה "יהפוך את עורו" (עמ' 9 שו' 24), בהמשך, לשאלת בית המשפט כיצד הוא זוכר במדויק את המשקלים שהעביר בכל פעם (במיוחד כשמדובר במספרים עגולים) ציין כי "היה פתק שהיה כתוב כל מה שעשיתי עם הזהב שלקחתי מאבי והוא נעלם לי סמוך למותו עם כל הדברים שהיו בכספת" (עמ' 17 שו' 24) ולבסוף, התובע לא הציג פתק אחד כפי שתיאר בדיון, אלא הגיש מספר פתקים. יוער, כי ככל שכוונת התובע היא כי הפתקים שאותם הגיש הם נוספים לפתק הבודד שאליו התכוון בדיון, הרי שאז יש לזקוף לחובתו את אי הגשת הפתק האחר והתהיות לגבי המועד שבו הוגשו הפתקים האחרים, רק גוברות.
8. בכל הנוגע לכמויות המפורטות בפתקים, יוער כי אין בהם כדי לשלול את גרסת הנתבע. הנתבע מאשר כי התובע אכן העביר לו כמויות של זהב לא מזוקק על מנת שיזקקם. הנתבע צרף לתצהירו תיעוד לפיו זיקק משקל של 386 גרם והוא מודה כי ביצע זאת עבור התובע. הכמויות שמפרט התובע בסעיפים 8-9 לתצהירו תואמות בקירוב את הכמות שזוקקה על ידי הנתבע, אלא שהנתבע טוען כי זיקקם בחודש יולי 2010 והחזירם לתובע. כפועל יוצא אין בפתקים שהציג התובע כדי לשלול את גרסת הנתבע לעניין זה.
9. כך גם בנוגע לתיאור שנתן התובע בחקירתו בקשר לתיעוד של הוצאת הזהב מן הכספת שבבנק. התובע תיאר כי כשהיה נדרש לבצע העברות של הזהב לנתבע או שאביו היה צריך להעביר לו זהב הם היו הולכים לכספת בבנק, מוציאים את הזהב ומעבירים לכספת שהייתה לו בבית (עמ' 12 שו' 1-6). התובע נשאל האם לתהליך בבנק ישנה פרוצדורה כלשהי, ועל כך השיב: "אני מניח שכן. יש. בוודאי שיש". כשנשאל מדוע לא צירף את הניירת כדי להוכיח את תביעתו השיב: "לא חשבתי על זה. לא תייגתי כמה זמן אני הולך או כמה זמן אבי הולך ומה הוא מוציא ומה הוא עושה עם זה. שהוא היה מביא לי זהב לא שאלתי אותו. בתביעה הבאה כנראה שאדע מה לעשות".
10. הקושי בקבלת גרסת התובע עולה גם מן הגרסאות השונות שהעלה בכל הנוגע לפרטי התכשיטים שהזמין מאת הנתבע ושבעבורם העביר לטענתו חצי ק"ג זהב. בעוד שבכתב התביעה מציין התובע כי הזמין מאת הנתבע "צמידים" בלשון רבים (סעיפים 5, 7, 8 לכתב התביעה), בכתב התשובה הוא מציין כי תחילה העביר זהב עבור הכנת "תכשיטים" (סעיף 5.4 לכתב התשובה), ובהמשך העביר זהב נוסף להכנת "תליון לצוואר" (סעיף 5.5 לכתב התשובה) וזהב נוסף להכנת "צמיד" בלשון יחיד (סעיף 5.6 לכתב התשובה). ולבסוף בקדם המשפט שהתקיים ביום 17.10.2013 (כפי שצוטט לעיל), העיד התובע כי "כל המשקל שהעברתי לו בפעמים האחרונות המתוארות בכתב התשובה היו אמורים להספיק על למנת להכין את הצמיד שביקשתי שיכין, עבה. בכתב התשובה ציינתי גם תליון אך התליון הוא ישן" (עמ'3 שו' 23).
11. באשר לציטוט האחרון, התובע ביקש להבהיר בטענותיו, כי התכוון רק להעברת הזהב בפעם האחרונה, בכמות של 84 גרם שנועדה לטענתו לצמיד אחד, וכי הוא ביקש כי הנתבע יכין לו גם שרשרת ותליון מזהב שהעביר בהזדמנות אחרת. בהקשר זה יוער, כי עדות התובע בעניין הזהב נתנה לשם הבהרת הסתירות שבכתבי טענותיו ועל פני הדברים, וכך התרשמתי בעת שהעיד בפני, התובע התכוון והפנה בתשובתו לכל "הפעמים האחרונות" המתוארות בכתב התשובה ולא רק לפעם האחרונה. גם האישור שנתנו לכך באי כוח הצדדים מאשר את הרושם שנוצר בעת שמיעת העדות "מוסכם עלינו כי כל הכמות שהועברה הועברה על מנת להכין צמיד אחד" (עמ' 3 שו' 28). יחד עם זאת, נכונה אני להניח לטובת התובע, אם כי אני מטילה בכך ספק, כי ניסח את הדברים באופן לא מדויק, וכי כוונתו בקשר לצמיד הייתה רק להעברת הזהב בפעם האחרונה, שתיאר בסעיף 5.6 לכתב התשובה, וכי בהמשך עדותו הוא מתייחס לתליון כדרישה ישנה, שתוארה בסעיף 5.5. לכתב התשובה, לעומת העברת הזהב האחרונה שתוארה בסעיף 5.6.
12. ואולם, אף אם אניח הנחות אלו לטובת התובע, עדיין יש לתמוה על הגרסאות השונות בכתב התביעה ובכתב התשובה, כמו על נקודות נוספות שפירט בעדותו. כך, לא ברור לשם מה העביר התובע זהב נוסף בשיעור של 84 גרם להכנת הצמיד אם לטענתו, מטיל הזהב נועד להכנת תליון ושרשרת, וממילא הייתה בידי הנתבע כמות זהב בשיעור של 246.76 גרם ועוד תוצר זיקוק הזהב מן כמות של 120 גרם שהעביר לטענתו לנתבע כמפורט בסעיף 10 לתצהיר. גרסתו המבולבלת מאוד של התובע באשר לפריטי התכשיטים שביקש ביחס לכמויות הזהב שהעביר מעלה ספקות רבים לגבי מהימנות גרסתו. גם התיאור בתצהיר התובע לפיו מחודש מרץ 2011 ואילך פנה מספר פעמים אל הנתבע על מנת שיעביר לו את התכשיטים אך זה לא מסר לו את התכשיטים כמוסכם, אינה מתיישבת עם כך שהעביר לנתבע את הכמות הנוספת של ה- 84 גרם סמוך למועד הפריצה, שאירעה כשבעה חודשים לאחר מכן.

1. נוסף על האמור, המסקנה לפיה לא עלה בידי התובע להוכיח את גרסתו עולה גם מן הראיות האובייקטיביות שהציג הנתבע. התובע טען בתצהירו כי מסר לנתבע זהב לזיקוק בשלוש פעימות, במהלך חודש ינואר 2011, בשתי פעימות (סעיפים 8 ו-9 לתצהיר) ופעם נוספת המתוארת בסעיף 10 לתצהיר. הנתבע לעומת זאת הצהיר, כי זיקק עבור התובע רק פעם אחת במהלך חודש יולי 2010 וצרף קבלה להוכחת טענתו. בהסכמת הצדדים הוצא צו כנגד חברת סעידוב קומפני בע"מ (שם זיקק הנתבע את הזהב) וכנגד החברה לייצור תכשיטים "YVEL" שם הועסק הנתבע, לפיו עליהם להמציא לבית המשפט תיעוד בקשר לזיקוק שהתבקש על ידי הנתבע בין התאריכים 1.1.2010 ועד 1.12.2011. מטעם חברת סעידוב קומפני בע"מ, הוצגה תעודת משלוח מחודש יולי 2010, ומטעם המעסיק נמסר כי לא ידוע על זיקוק שנעשה במפעל עבור הנתבע. בנסיבות אלו, כאשר התובע לא הציג כל ראיה אובייקטיבית אחרת להוכחת גרסתו, אין בידי לקבלה.
2. לעניין צילום השקית שצירף התובע במסגרת ראיותיו (נספח 2 לתצהיר התובע), העיד התובע כי זו שקית שקיבל מהנתבע לאחר שזיקק עבורו את הזהב, וכי הוא צירף אותה על מנת להוכיח שהיה ביניהם קשר של העברת זהב והשבתו בצורת זהב מזוקק (עמ' 12 שו' 19). ואולם, אין בכך כדי לסייע בהעדפת גרסה אחת על האחרת, שכן אין חולק כי הועברה כמות של זהב וכי הנתבע החזירה לאחר הזיקוק לתובע. השאלה היא אם לאחר מכן התובע שב והחזירה לנתבע לשם הכנת תכשיטים ואם כן, איזו כמות הושבה.
3. הנתבע נשאל לגבי הנסיבות במסגרתן מסר לו התובע את הזהב לשם זיקוקו, והוא ציין כי התובע העביר לו את הזהב ב-4 פעמים עד שהצטברה כמות מספקת של זהב לצורך זיקוקו, ואז הוא הלך עם זהב במשקל של 386 לחברת סעידוב קומפני בע"מ כדי לזקקו והשיב לתובע 253.45 גרם, כפי שמופיע בתעודת המשלוח (עמ' 27 שו' 8).
4. באשר לנסיבות החזרת הזהב המזוקק לתובע, הנתבע תיאר בעדותו כי התובע הגיע למקום עבודתו בתלפיות ובמעמד זה מסר לו את כל הזהב (עמ' 27 שו' 13). הנתבע ציין כי ההעברה בוצעה ביום בו קיבל את הזהב המזוקק בחזרה מחברת סעידוב קומפני בע"מ או ביום למחרת (עמ' 29 שו' 8), וכי הזהב הושב לתובע בפחים, כפי שהוא קיבל אותו מהמזקק בצורה גולמית (עמ' 28 שו' 28). בחקירתו על ידי ב"כ התובע ציין הנתבע כי את הזהב המזוקק שהתקבל במשקל של כ- 253 גרם העביר לתובע בהתאם לבקשתו בשתי שקיות, כשבאחת 175 גרם והיתרה (78.36) בשקית השנייה. זו בעצם השקית אותה הציג התובע בבית המשפט, ולכן הנתבע הצהיר כי אמורה להיות ברשות התובע השקית השנייה ובה יתרת הזהב המזוקק שמסר לו בחזרה (עמ' 32 שו' 23-25).
5. גרסתו של הנתבע בעניין זיקוק הזהב והחזרתו, בפעם אחת, הייתה קוהרנטית וסדורה, היא נתמכת כאמור בראיות חיצוניות ולכן לא מצאתי להעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבע. התובע ציין בסיכומיו כי קיימת סתירה בעדות הנתבע בכל הנוגע לאופן החזרת הזהב, פעם בשקיות ופעם בפחים, ואולם בעניין זה מקובל עלי ההסבר שסיפק הנתבע בסיכומיו לפיו המונח "פחים" מתייחס ל"פחי זהב" ולא לכלי קיבול. יוער, כי הנתבע צירף לסיכומיו צילום שלטענתו הוא של פחי זהב והתובע ביקש להוציאם בהיותם ראיה חדשה, אולם, ההסבר שנתן הנתבע למונח "פחים" מתיישב עם עדותו גם ללא קשר לצילומים שהוגשו ולכן אין צורך להידרש לבקשת התובע בעניין זה.
6. המסקנה העולה מן האמור היא, כי לא הונחה תשתית מספקת להעדפת גרסתו של התובע על פני גרסת הנתבע בכל הנוגע למועד העברת הזהב לזיקוק, מועד החזרתו, והכמות שנותרה בסופו של יום בידי הנתבע.
7. עם זאת, בחינת גרסתו של הנתבע כפי שתפורט להלן, מעלה אף היא תהיות רבות שיש בהן להטיל ספק בגרסתו בכל הנוגע לכמות הזהב שנותרה בידו ערב הפריצה, ואשר הייתה שייכת לתובע.
8. כאמור, בעקבות הפריצה לבית הנתבע, הגיש הנתבע תלונה במשטרה במסגרתה פירט את הרכוש שנגנב ממנו. מהודעתו במשטרה עולה כי דיווח על גניבה של זהב בשווי מיליון ₪, יהלומים בשווי כחצי מיליון ₪, מחשב נייד תכשיטים ושרשראות, ובהמשך ציין כי התכשיטים שנגנבו שייכים לו, ללא קשר לעבודתו. בסוף ההודעה, נשאל האם יש משהו מיוחד בזהב או בתכשיטים ועל כך השיב: "הטבעת אירוסים של אשתי זהב לבן עם יהלומים ואבן ספיר משובצת במרכז, וחלק הזהב היה אונקיה שמוטבע עליה סמל של שוויץ, ורשום 999" (מתוך הודעת הנתבע במשטרה מיום 21.11.11 שו' 24).
9. כפי שצוין לעיל, התובע הצהיר כי העביר לנתבע מטיל זהב חתום "999" 24 קראט, במשקל 100 גרם. מנגד, הנתבע הכחיש כי קיבל אי פעם מהתובע מטיל זהב (עמ' 22 שו' 7) ועמד על דעתו כי מדובר במטיל שהוא רכש בעצמו (עמ' 24 שו' 32).
10. הנתבע נשאל בחקירתו למי היו שייכים הזהב והתכשיטים שנגנבו ממנו, ובתשובתו ציין כי חלק מהרכוש היה פרטי שלו וחלק של לקוחותיו. בהמשך פירט כי חלק מהתכשיטים שנגנבו היו ירושה מאמו, שרשרת של חברה של אשתו ועוד צמיד. הנתבע נדרש על ידי בית המשפט לפרט מהם אותם תכשיטים שאת שווים העריך במשטרה בכמיליון וחצי ₪ ועל כך השיב: "תכשיט החצי מיליון שקל הוא בצד של היהלומים חוץ מזה היו תכשיטים בשווי של מיליון ₪ מזהב ואני מפרט: טבעות, תליונים, טבעת נישואים של אשתי, טבעת אירוסים של אשתי (עמ' 22 שו' 31). בהמשך כאשר התבקש לפרט כמה פריטים בדיוק נגנבו, הוא ציין כי היו ברשותו טבעת נישואים וטבעת אירוסין של אשתו, 2-3 טבעות שאמו השאירה לו, מספר שרשראות ארוכות מרוקאיות, 100 גרם זהב כל אחת, שאת שווין הגולמי העריך ב- 3,200 $ כל אחת (עמ' 23 שו' 1-13). לטענתו, כל הפירוט הנ"ל של תכשיטי הזהב מגיע לשווי של מיליון ₪.
11. הגם ששווים של תכשיטים הינו עניין שבמומחיות, אני מתקשה לקבל את גרסת הנתבע באשר לשווים של התכשיטים שנגנבו וזאת גם אם אניח כי שוויין של השרשראות המרוקאיות גבוה משוויי הזהב הגולמי, כטענת הנתבע, ולכן אין בידי לקבל את גרסת הנתבע בכל הנוגע לפרטי הזהב ולכמות הזהב שנגנבה. לכך יש להוסיף את הסתירות בעדות הנתבע בכל הנוגע לכמות הזהב שנמסרה לו על ידי התובע להכנת הצמיד. בעוד שבתצהיר הנתבע תיאר כי ערב הפריצה היו בידיו "10 גרם לערך בביתי ובנוסף כתרי זהב ושברי כתרים בסטודיו שלי" (סעיף 7 לתצהיר), בחקירתו שינה את הגרסה וטען כי עשרת הגרמים כוללים את הכתרים שכבר נמסרו לתובע במהלך ניהול ההליך (עמ' 22 שו' 2).
12. גם גרסתו הראשונית של הנתבע, במכתב ששלח בא כוחו לתובע ביום 27.12.2012 (נספח 2 לכתב התביעה), מחזקת את התהיות באשר לגרסת הנתבע. בגרסתו הראשונית הנתבע מציין כי בעת הפריצה נגנבו ממנו חומרי גלם של לקוחות (סעיף 12 למכתב) ועל אף שבחקירתו הוא חוזר על כך שחלק מן הזהב שנגנב הוא של לקוחות (עמ' 22 שו' 24), הוא לא הביאם לעדות, והפירוט שהוא נותן בעדותו בקשר לזהב שנגנב אינו מתייחס כלל לחומרי גלם של לקוחות אלא רק לשרשרת של חברה של אשתו (עמ' 22 שו' 26). בהמשך כאשר נשאל איזו עבודה הביא לעשות בבית הוא מציין כי התכוון לעבוד בבית רק על מטיל הזהב, ששייך על פי טענתו לו עצמו ולא ללקוחות, אך סרב לענות באופן ענייני על השאלה, איזו עבודה התכוון לעשות עם המטיל. לסירוב זה ומשמעותו, אשוב בהרחבה בהמשך.
13. זאת ועוד, גרסתו הראשונית של הנתבע במכתב הנ"ל, בה הוא טוען כי "לא ברור מאיפה בדה מרשך את המשקלים האמורים במכתבך" וכי הוא סיפק לתובע את "מירב הפריטים" שהתבקשו על ידו (סעיף 16 למכתב) מחזקת אף היא את המסקנה לפיה, גרסת הנתבע בכל הנוגע למשקל הזהב שנותר בידו אינה מהימנה. כפי שצוין לעיל, הנתבע ציין בחקירתו כי נותרו בידו 10 גרמים של זהב בלבד, לשם הכנת צמיד, לאחר שתצטבר כמות מספקת לשם הכנתו (עמ' 25 שו' 23-30). הדעת נותנת כי לו כך היו פני הדברים, ולו אכן הייתה נותרת בידו כמות מזערית של זהב שאין בה די להכנת התכשיט שהוזמן, הדבר היה בא לידי ביטוי בגרסה הראשונית במכתב הנ"ל ולא רק במהלך ניהול ההליך.
14. מסקנת הדברים היא כי גרסת הנתבע בכל הנוגע לכמות הזהב של התובע שנותרה בידו עובר לפריצה אינה מהימנה עלי.
15. סיכומם של דברים עד כה הוא כי מן הצד האחד, התובע לא הוכיח כי ערב הפריצה נותרה בידי הנתבע כמות של חצי ק"ג זהב, ומן הצד השני אני דוחה את גרסתו של הנתבע לפיה ערב הפריצה נותרה בידו כמות מזערית של 10 גרם זהב בלבד, השייכת לתובע.
16. עם זאת, בחינת הראיות, הביאה אותי למסקנה כי הוכח במאזן ההסתברויות הנדרש במשפט האזרחי כי מטיל הזהב שהזכיר הנתבע בחקירתו במשטרה, הוא מטיל הזהב שהתובע טוען שהעביר לנתבע. אסביר.
17. הנתבע פרט בהודעתו במשטרה כחלק מחומרי הגלם שנגנבו, מטיל זהב. התובע ציין בכתב התשובה כי העביר לנתבע מטיל זהב חתום, ולא הוכח כי התובע עיין בתיק המשטרה קודם להגשת כתב התשובה (תיק המשטרה הוזמן ביום 17.10.2013 וכתב התשובה הוגש ביום 9.1.2013)
18. הנתבע ציין בהודעתו במשטרה כי הביא עמו זהב מן העבודה "כדי לעבוד בבית" (שו' 6) ובעדותו בפניי ציין כי הביא איתו רק את מטיל הזהב (השייך לו לטענתו) כדי לעבוד עליו בבית (עמ' 24 שו' 24). ואולם, וכאן העיקר, כאשר נשאל איזו עבודה התכוון לעשות עם המטיל הוא ענה בהיסוס ובאופן מתחמק ביותר. הנתבע ענה בזלזול גמור לשאלה העיקרית שהיה בה כדי לבסס את טענתו לפיה מטיל הזהב שייך לו, וענה תוך כדי תנועת ביטול "רציתי לעשות מהמטיל טבעת לאשתי". התשובה נתנה בטון שלא השתמע לשני פנים וכוונתו כאילו אומרת "אני לא מעוניין לענות ולכן אני זורק סתם תשובה". היה ברור מטון הדיבור כי לא נתנה תשובה עניינית לשאלה חשובה זו. בעניין זה אפנה לעמ' 25 שו' 15 בפרוטוקול הדיון, שם מתאר ב"כ התובע את תשובת הנתבע כך "אבקש לרשום לפרוטוקול תיאור שלי את התנועה שעשה הנתבע כאשר שאלתי אותו מה התכוון לעשות עם המטיל, הוא היסס ועשה תנועה של "שיהיה"". אני שותפה באופן מלא לתיאור זה של ב"כ התובע.
19. יוער בהקשר זה כי נתתי דעתי לכך שזיהוי המטיל החתום ב- "999" בתצהיר התובע נעשה לאחר שהוגש תיק המשטרה שם מופיע לראשונה התיאור "999" ואילו בכתב התשובה בו מפורט המטיל לראשונה על ידי התובע, לא מצוין התיאור "999". אולם, הנתבע הסביר בעצמו (בקדם המשפט שהתקיים ביום 27.4.14 עמ' 6 שו' 10) כי מדובר בסימן המוטבע בזהב גולמי ולכן אין בהעדרו של התיאור "999" במסגרת כתב התשובה כדי לפגום בגרסת התובע לפיה עובר לפריצה הוא העביר לנתבע מטיל זהב במשקל 100 גרם, במיוחד כאשר כבר בכתב התשובה צויין כי מדובר במטיל זהב חתום.

פיצוי

1. משקבעתי כי מטיל הזהב שהיה בידי הנתבע עובר לפריצה, הוא מטיל הזהב שעליו הצהיר התובע בסעיף 11 לתצהירו אותו מסר לנתבע, ומשהנתבע אינו מכחיש כי עליו לפצות של התובע בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מן הפריצה (עמ' 1 שו' 25), על הנתבע לשלם לתובע את שוויו של מטיל הזהב.
2. הצדדים לא הציגו ראיות לגבי שוויו של מטיל זהב במשקל 100 גרם ואולם, אין מחלוקת מהותית בעניין זה. בהתאם להערכת התובע, שוויו של חצי ק"ג זהב בעת הגשת התביעה עמד על כ- 98,000 ₪ (196 ₪ לגרם אחד) ובהתאם להערכת הנתבע שווים של 10 גרמים של זהב הוא כ - 2,000 ₪ (200 ₪ לגרם אחד) (עמ' 30 שו' 13). אשר על כן אני פוסקת כי הנתבע ישלם לתובע פיצוי בסך של 20,000 ₪. סכום זה נכון ליום הגשת התביעה.
3. בנסיבות העניין, ומשחלק ניכר מגרסאות שני הצדדים לא התקבל, כל צו יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ה אלול תשע"ה, 09 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.