מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש עולה, ללא חולק, כי בתאריך 9.5.12, יום ד' בשבוע, בשעות הצהריים, רכש התובע, קשיש יליד 1926, שלושה זוגות משקפיים בחנותה של הנתבעת וחוייב בגינם במחיר כולל בסך של 5,879.12 ₪.

לטענת התובע, סוכם כי הזוג האחד של המשקפיים, בעל עדשות מולטיפוקל, יהא עבורו; הזוג השני עבור בתו והזוג השלישי ניתן לתובע בחינם, במסגרת מבצע.

בתו של התובע, שנכחה עם אביה בעת הקניה, העידה כי נאמר להם שסך הכל התשלום שיידרשו לשלם בגין כל שלושת זוגות המשקפיים יהיה 4,200 ₪, ורק בצאתם מן החנות – הסתבר לה כי חוייבו בסך של 5,879.12 ₪.

התובע ובתו חזרו לביתם והגיעו לכלל מסקנה כי הינם מבקשים לבטל את העיסקה כולה.

נכדתו של התובע, הגב' פנינה ברונשטיין (להלן: "הנכדה"), היא שטיפלה מטעמו של התובע בכל הקשור לביטול העיסקה והעידה בביהמ"ש על אשר ארע.

לדבריה של הנכדה, כבר למחרת הקניה, בתאריך 10.5.12, יום ה' בשבוע, התקשרה אל חנות הנתבעת וביקשה לבטל את העיסקה.

פקידת הנתבעת הודיעה לה כי הינה עסוקה עם לקוחות וכי על הנכדה לפנות לשירות הלקוחות של הנתבעת לצורך ביטול העיסקה.

בתאריך 13.5.12, יום א' בשבוע, התקשה הנכדה אל שירות הלקוחות והשאירה הודעה על רצונו של סבה בביטול העיסקה. היא אף שלחה לנתבעת מייל לעניין זה.

למחרת, התקשרה עובדת הנתבעת, בשם מלכי, אל הנכדה וזו מסרה לה על רצון התובע לבטל את העיסקה וכן מסרה נתונים על מצב עיניו של התובע.

סוכם כי הנכדה תמציא למנהל הסניף, יוסוף, אישור רפואי לעניין מצב עיניו של סבה ואילו היא, מלכי, תעצור את ייצור המשקפיים.

הנכדה המציאה את האישור המבוקש למנהל הסניף של הנתבעת בחיפה, כפי שהורתה לה מלכי, וזה אישר כי קיבל את החומר, אך לא ביטל את העיסקה.

עיקר טענות הגנתה של הנתבעת, כפי שפורטו על ידה בכתב ההגנה, הינן כי לא ניתן לקבוע שהתובע "טעה" בעת עריכת העיסקה הואיל והעדר כדאיות העיסקה מבחינתו של התובע אינו בבחינת טעות. כן טענה הנתבעת כי עומדת לה ההגבלה של זכות ביטול של טובין ש"יוצרו במיוחד עבור הצרכן, עפ"י מידות או דרישות מיוחדות", כנקבע בתקנה 2(א)(2) לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עיסקה) התשע"א-2010.

הטעם להגבלה זו שבזכות לביטול, ככל שהינו מתייחס לנתבעת, מצוי בסע' 9 לכתב הגנתה, שם נטען על ידה כי: "הנתבעת השקיעה שעות עבודה רבות וחומרי גלם בהתאמה אישית של המוצר ללקוח, בהתאם שעה שעיסקה תתבטל, ייגרמו נזקים מהותיים לנתבעת".

הנני נותנת אמון מלא ומוחלט בדברי עדותם של בתו של התובע ושל נכדתו, מה עוד שהעובדות עליהן העידו לא נסתרו כלל.

הנתבעת לא ביקשה להעיד מטעמה את מי שמכרה את המשקפיים לתובע, בנוכחות בתו, כדי שתוכל להתייחס לטענות התובע ובתו לעניין מחירם, כפי שסוכם עמם.

הנתבעת אף לא העיד מטעמה את העובדת מלכי, כדי שתתייחס לטענת הנכדה כי הסכימה לעצור את תהליך ייצור העדשות כדי לקבל מהנכדה תיעוד רפואי שהתבקש על ידה, תיעוד שאכן סופק ליוסוף, עפ"י הנחיותיה של מלכי.

הנני קובעת כי הוכח שנאמר לתובע ולבתו כי סה"כ התשלום בגין 3 זוגות המשקפיים יעמוד על הסך של 4,200 ₪, אך בפועל חוייב התובע בסך של 5,879.12 ₪.

הנני קובעת כי הסכמתו של התובע לביצוע העיסקה נעשתה על בסיס ידיעתו כי סה"כ המחיר בגין כל העיסקה יעמוד על הסך של 4,200 ₪ ואם בפועל מחיר העיסקה היה גבוה יותר, הרי שהסכמתו לעיסקה נעשתה על סמך טעות שלו בהבנת הסיכום ולא היתה זו טעות שלו בכדאיות העיסקה.

הנני קובעת אף כי נאמר לנכדתו של התובע כי ייצור המשקפיים יעוכב, לצורך קבלת תיעוד רפואי שמתייחס למצב עיניו של התובע.

זאת ועוד, לגירסת הנתבעת "נשלחה הזמנתה באון ליין" לחו"ל, דרך מערכת ממוחשבת וזאת לצורך ביצוע הזמנה מיידית.

בעדותה של הגב' מזיק, אישרה העדה כי מיד עם סיום הקניה, ממש באותה דקה בדיוק, נשלחת על ידן ההזמנה לביצוע העבודה בחו"ל.

משמע, בנסיבות אלה, אף פעם לא תהא אפשרות של ביטול עיסקה של רכישת משקפיים המצריכים התאמת עדשות לקונה.

כלומר, גם אם היו התובע ובתו חוזרים לחנות מיד לאחר שעזבו אותה, וכאשר גילו את גובה הסכום שחוייבו בגינו, ומבקשים לבטל את העיסקה, אפשרות שנחקרו עליה על ידי נציגת הנתבעת – הרי שלטעמה של הנתבעת הדבר לא היה אפשרי עוד.

יתר על כן; הנני קובעת כי הנתבעת לא הוכיחה כלל וכלל כי ביום 10.5.12, למחרת ביצוע העיסקה, כבר יוצרו העדשות המיוחדות עבור התובע וכי על כן לא ניתן עוד לבטל את העיסקה.

במיוחד לא נראה הדבר כנכון, כאשר במועד הרכישה של המשקפיים הודיעה המוכרת לתובע כי אלה יהיו מוכנים רק כעבור שבועיים וחצי.

בנסיבות אלה כולן, הן מחמת שהסכמתו של התובע לעיסקה נעשתה על בסיס טעות בכל המתייחס לסכום העיסקה, כאשר סבר שסכום העיסקה הינו נמוך יותר מזה שבפועל חוייב בו, והן מחמת שעמד בתנאים הקבועים בחוק לביטול עיסקה והנתבעת לא הוכיחה כי ביום 10.5.12, כבר יוצרו העדשות המותאמות אישית לתובע – הנני קובעת כי על הנתבעת להחזיר לתובע את הסכום שחוייב בו על ידה, הוא הסך של 5,879 ₪.

אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 5,879 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

כן הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 1,000 ₪ בגין הוצאות המשפט, לרבות אגרת הגשת התביעה.

אף סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

יש זכות להגיש בקשת רשות ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה וזאת תוך 15 יום ממועד המצאת פסק דין זה.

מזכירות ביהמ"ש תמציא עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ז שבט תשע"ג, 07 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.