לפני תביעה בגין נזקים שנגרמו לרכב התובע, לטענתו, עקב תאונה מיום 29.1.11.

הצדדים מסכימים כי אירע מפגש בין שני כלי הרכב עת יצאה הנתבעת ממקום חנייתה בנסיעה אחורנית ופגעה ברכב התובע בכנף הקידמית שמאלית.

1. התובע טוען כי בעת שהגיע למקום חניית הרכב, יחד עם 3 מחבריו, הבחין מרחוק ברכב הנתבעת מתמרן נסיעה לאחור ופוגע בכנף השמאלית קידמית של רכבו. גם רכבה של הנתבעת נפגע. התובע והנתבעת החליפו פרטים ולאחר מכן תוקן רכב התובע. התובע לא פנה למבטחת רכבו ואף לא לשמאי רכב. התובע טען כי חבריו הינם חיילים שלא היה באפשרותם להתייצב לעדות.

2. הנתבעת העידה כי כאשר הגיעה לרכב הבחינה בתובע ואדם נוסף מסתכלים על רכבה. בעת יציאתה מהחניה עמדו השניים והסתכלו על רכבה. הנתבעת אישרה כי בנסיעתה אחורנית ביציאתה מהחניה אכן נגע רכבה ברכב התובע. לטענת הנתבעת, הפגיעה ברכב התובע לא ארעה כתוצאה מהמגע בין שני הרכבים אותה עת, הן לאור המהירות בה נסעה ביציאתה בנסיעה אחורנית מחניה והן לאור ההפרש בגבהים בין מקום הפגיעה ברכב התובע לעומת מקום הפגיעה ברכב הנתבעת.

הנתבעת אישרה כי מיקום הפגיעה ברכב התובע היה תואם לנקודת המגע בין שני הרכבים אותה עת. הנתבעת העריכה כי התובע וחברו עמדו ליד רכבה קודם לתאונה, מאחר שרכב התובע פגע ברכבה עוד קודם שהגיעה למקום. הנתבעת הצהירה כי אותה עת שהו עימה 3 חברים.

הנתבעת מציינת כי חלפו כשבועיים ממועד התאונה ועד שהתובע פנה למוסך, ובהעדר הערכת שמאי, אין עליה לשאת בתשלום הנתבע.

3. נוסף על עדויות הנהגים, העיד אביו של התובע אשר לא נוכח במועד התאונה וטיפל בתיקון הרכב ובפניה לנתבעת על מנת שתישא בעלותו, אם כי הצהיר כי הוא במישרין לא ביצע אותן פניות אלא שוחח עם אבי הנתבעת.

4. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בעדויות הצדדים ובמוצגים שהוצגו בפני, החלטתי לקבל את התביעה.

כאמור, אין מחלוקת כי אכן במועד התאונה ארע מפגש בין שני הרכבים במהלך יציאת הנתבעת ממקום החניה בנסיעה אחורנית, כאשר רכב התובע נפגע בכנף הקידמית שמאלית של הרכב. שני הצדדים לא הביאו עדים נוספים מטעמם שהיו נוכחים במועד האירוע. יחד עם זאת, הנתבעת אישרה כי מיקום מפגש הרכבים תאם למיקום הנזק ברכב התובע. טענת הנתבעת, כי יכול שרכב התובע נפגע קודם לכן או פגע ברכבה קודם לכן, הינה בגדר השערה בלבד והודאתה בדבר התיאום בין מיקום הפגיעה ברכב התובע למיקום מפגש הרכבים, נוסף על עדות התובע, מובילני למסקנה כי הפגיעה ברכב התובע ארעה בגין יציאת הנתבעת ממקום החניה בנסיעה אחורנית ומכאן אחריותה לתאונה ולנזקיה.

5. באשר לנזקים, הנתבעת טוענת כי יכול שלרכב התובע ארע נזק קודם לכן או לאחר התאונה ועד למועד התיקון. התובע מצידו הצהיר כי לרכב לא היו תאונות קודמות וכי התיקון האמור הינו בגין הנזק שארע ביום התאונה. בהעדר ראיה אחרת, אני מקבלת את גירסת התובע לענין זה וקובעת כי הנזק לכנף הקידמית שמאלית נגרם כתוצאה מהתאונה ובאחריות הנתבעת.

6. לאור עלות התיקון (שעל פי החשבונית שצורפה עומדת על סך 600 ₪) לא פנה התובע לשמאי או למבטחת רכבו. אין בכך בלבד כדי שלא לקבל את עדותו כי זו עלות התיקון שנגרמה כתוצאה מהתאונה. אמנם התובע לא צירף קבלה בדבר ביצוע התשלום בפועל, אם כי הצהיר כי כך אכן נעשה ואף אביו הצהיר כי יש באפשרותו לצרף את הקבלה.

7. בנסיבות אלה אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובע את סכום עלות התיקון בסך 600 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 13.2.11 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף תישא הנתבעת באגרת המשפט ששולמה. לאור סכום התביעה, אני פוסקת שכר טרחת ב"כ התובע בסכום כולל של 1,000 ₪.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ל' שבט תשע"ג, 10 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.