1. הנאשם הורשע על-פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות של קשירת קשר לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; הצתה לפי סעיף 448(א) לחוק; חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(2) לחוק. ואלה המעשים: ביום 14.9.2012 התקיימה הפגנה אלימה סמוך למחסום בכניסה למחנה פליטים שועפט. כחלק ממנה קשר הנאשם קשר עם אחרים ליידות בקבוקי תבערה, זיקוקין ואבנים לעמדה צבאית מאוישת הנמצאת במקום, כמו כן נערך הנאשם לצילום האירוע על-מנת להפיץ הסרט. הנאשם ואחרים יידו אבנים ובקבוקי תבערה, ובמהלך ההתפרעות ניסו אחרים והנאשם לפרוץ לעמדה ולשרפה ויידו צמיג בוער לגדר שנדלקה. כאשר הגיעו כוחות תגבור, הנאשם ואחרים יידו לעברם אבנים, ובינתיים אחרים עקרו גדר העמדה ומשתתפים נוספים ירו עשרות זיקוקין לעמדה. המשתתפים והנאשם המשיכו ליידות אבנים שפגעו בשני חיילים.

2. הנאשם, יליד 21.11.1991, רווק, למד עד כיתה ז' והחל לעבוד כדי לסייע למשפחה. שירות המבחן התרשם כי הנאשם עדיין ילדותי, גדל ללא דמות תומכת, ללא גבולות ברורים וחבר לחברה שולית מאז נערותו. הנאשם אישר לשירות המבחן כי ביצע העבירות, ולדבריו עשה כן עקב לחץ חברתי בשטח על-מנת שלא ייחשב משתף פעולה. גם הצילום נעשה על-פי עצת חבריו. שירות המבחן התרשם כי נוכח אישיותו וגישתו זו יש סיכון גבוה למעורבות חוזרת בפלילים, לפיכך המליץ על ענישה מוחשית שתחדד הצורך בהצבת גבולות ברורים בהמשך.

3. ב"כ המאשימה טענה כי מדובר באירוע חמור, מתוכנן ומתוזמן, שצולם על-ידי הנאשם והופץ, אומנם חלק מהאירועים מיוחסים לו מכוח ביצוע בצוותא, אך הנאשם אחראי לכל המעשים באירוע.

הערך החברתי המוגן הוא שלום הציבור והסדר הציבורי שנפגע על-ידי הנאשם. הענישה הנוהגת הינה של מספר שנות מאסר והנסיבות הן תכנון אירוע גדול וייזום. המסר העונשי צריך להיות חד וברור, לפיכך המתחם הינו בין 6-3 שנות מאסר ולשיטתה יש ליישם החלק הגבוה של המתחם, וזאת בשל היקף האירוע, הנזק שנגרם ופוטנציאל הנזק הרב. כמו כן הדגישה המניע הלאומני ברקע של ביצוע העבירות.

הגישה פסיקה בה נגזרו עונשים של 6 שנות מאסר, 4 שנות מאסר, 40-30 חודשים בגין עבירות דומות.

4. ב"כ הנאשם טען כי הפסיקה שהוגשה על-ידי המאשימה נוטה לחומרה. הנאשם שלפנינו הודה והפליל רבים אחרים ויש לתת לכך משקל. מה עוד ששהה בבידוד מלא 40 יום עם לחצים אדירים של השב"ס, וכיום הוא מסווג כאסיר ביטחוני ולא פלילי ועל כן אינו זוכה לביקורים וזכויותיו כעציר נגרעו. להודאתו יש משמעות, הן כמי שנוטל אחריות והן מבחינת הציבור. הסנגור מסכים כי מדובר במעשה חמור אבל אין לסווגו כפעולה של מחבלים, אלא של נערים צעירים, חסרי תעסוקה, ללא שירותים, תנאי מחיה קשים, חינוך בעייתי וחיים בצל המחסומים. הוא חי בעולם לא נורמלי, לכן צריך להבין הרקע: אין כאן שנאה – אלא ביטוי חיצוני לסבל מתמשך, המציאות דוחפת הצעירים להסתבך בעבירות הללו ואין להסתיר כי הם מתעבים המחסומים המציקים. כל זה מלמד כי אין כאן עניין אידיאולוגי או חינוכי אלא היסחפות. לפיכך ביקש שלא לקבל את גישת שירות המבחן והמלצתו כיוון שקצין המבחן אינו ער למורכבות מצבו של הנאשם.

הסנגור ביקש ליתן משקל לקולא להודאה, גיל צעיר, אירוע חד-פעמי, נזק מינימלי, מאסר ראשון, וכי קיים סיכוי טוב כי הנאשם יחזור לדרך המלך שכן זוהי עבירה ספונטנית שמקורה באווירה יוצרת אירועים.

5. הנאשם אמר שקצין המבחן לא הבין אותו, הוא לא יחזור על המעשים, רוצה לחזור לחיים נורמליים. אבי הנאשם הביע צער והבטיח שבנו לא יחזור על מעשיו, וישמור עליו.

6. חוק העונשין (תיקון 113) קבע את עקרון ההלימה שמשמעו אימוץ עקרון הגמול כעקרון מנחה. כך עולה מהצעת החוק וכן מהפסיקה בה צוין כי עקרון זה הוא "כוכב הצפון", אם כי קיימים כמובן בצידו יסודות הענישה האחרים (ע"פ 1523/10 פלוני נ' מ"י, פסק דינו של כב' השופט א. רובינשטיין). קרי, יש לבדוק העבירה וכל העולה ממנה ולאחר מכן הנסיבות האישיות. בחינת העבירה ונסיבותיה מביאה לקביעת מתחם ענישה ואחר כך יש לבחון הנסיבות האישיות. דהיינו, העבירה מכתיבה את המתחם ושילוב הנסיבות האישיות במתחם מכתיבים את גזירת הדין.

ביצירת המתחם מספר שיקולים: האחד, הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו. השני, מדיניות הענישה הנוהגת. השלישי, נסיבות הקשורות בביצוע העבירה כמפורט בסעיף 40ט והם: תכנון, חלקו של הנאשם, הנזק הצפוי וזה שנגרם, הסיבות לביצוע העבירה, הבנת הנאשם ויכולת להימנע מעבירה, מצוקתו הנפשית, קרבה לסייג אחריות פלילית, מידת האכזריות כלפי נפגע העבירה, ניצול כוח ומעמד.

על-פי סעיף 40יג לחוק העונשין, כאשר הנאשם מורשע בכמה אירועים, יש לקבוע מתחם לכל אירוע בנפרד, ולאחר מכן ניתן לגזור עונש בנפרד לכל אירוע או עונש כולל לכל האירועים.

ניתן לסטות מהמתחם לקולא אם הנאשם השתקם או שיש סיכויי שיקום (סעיף 40ד) וניתן לחרוג לחומרה אם מדובר בנאשם מסוכן (סעיף 40ה). גזירת הדין תהיה בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות (סעיף 40י"א), קרי, פגיעת העונש בנאשם, במשפחתו, הנזקים שנגרמו לנאשם עקב העבירה ומההרשעה עצמה, נטילת אחריות, מאמצים שעשה לתיקון הנזק ולפיצוי, שיתוף פעולה עם רשויות האכיפה, נסיבות חיים מיוחדות, התנהגות חיובית, חלוף הזמן, עבר פלילי או עבר נקי.

7. א. הערך המוגן בעבירות אותן ביצע הנאשם הן ביטחון הציבור ושלומו.

ב. באשר לנסיבות ביצוע העבירות, מדובר באירוע אלים, ממושך, שתוכנן מראש הן בכך שהצטרפו אנשים והן בעצם ביצוע הצילום. אירוע כגון דא מצריך גם הכנות מראש.

ג. באשר לענישה הנוהגת: במקרה שנדון ע"פ 381/12 הורשע המערער בסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה ופציעה בנסיבות מחמירות, חבלה במזיד ברכב כאשר נזרקה אבן על רכב נוסע ולאחר מכן אבנים נוספות, שמשת הרכב נופצה, נגרמו לרכב נזקים רבים, תינוקת שהייתה ברכב נחבלה ונשרטה. מקרה זה אף הוגדר כמעשה סקילה והמערער נדון למאסר של 4 שנים. בע"פ 7643/11 הורשע הנאשם בעבירות של ייצור נשק, חבלה בכוונה מחמירה וניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לאחר שייצר עם אחרים 15 בקבוקי תבערה. במהלך התפרעויות יידה בקבוק תבערה ושתי אבנים לעבר בתי יהודים, במהלך ההתפרעויות נכוו קשות קצין מג"ב ואדם נוסף. עונש המאסר של 6 שנים אושר בערעור. בת"פ 19916-11-12 נדונו מספר נאשמים בגין עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, ייצור נשק, הצתה, ניסיון לתקיפת שוטר לאחר שהצטיידו בזיקוקים, בדלק, ייצרו בקבוקי תבערה, ירו זיקוקים לעבר כוחות הביטחון שגרמו להתלקחות ארון חשמל וזאת בשני אירועים נפרדים, גרמו לנזק ברכוש. בית המשפט גזר על שלושה מהם 40 חודשי מאסר בפועל, ועל אחד מהם 30 חודשי מאסר בפועל וכן מאסרים על-תנאי.

ד. ממכלול נתונים אלה ניתן לקבוע כי מתחם הענישה עומד על 70-20 חודשי מאסר.

8. הפסיקה מתייחסת בחומרה לסיכון הנשקף לכוחות הביטחון ולציבור בשל יידוי אבנים, בקבוקי תבערה וירי זיקוקים לעברם. כאשר מעשים כאלה נעשים על-ידי רבים הסכנה כפולה ומכופלת ונוצר פוטנציאל גבוה לפגיעות בגוף וברכוש. במקרה שלפנינו יש חומרה מיוחדת בשניים: האחד, ההכנות המוקדמות לביצוע התקיפות, שלא הסתפקו בהפגנה, אלא התאפיינו בצבירת נשקים חמים וקרים עם תכנון מראש וכוונה לליבוי יצרים על-ידי צילום והפצת הסרט. השני, הימשכות האירועים ותעוזת ביצוע תוך ניסיון לפרוץ לתוך העמדה ולהבעירה. מעשי הנאשם ואחרים גרמו לנזק לרכוש וגם לפגיעה מינורית בגוף.

באשר לנאשם: מדובר בבחור צעיר, ללא עבר פלילי, עם רקע משפחתי מורכב ולא קל, אשר על-פי שירות המבחן גדל ללא גבולות ברורים. כמו כן יש לזקוף לזכות הנאשם את הודאתו במשטרה, אשר בסופו של דבר גרמה לכך כי מעורבים אחרים הודו, הודאתו בבית המשפט וחיסכון בזמן.

בנסיבות אלו יש לקבוע עונש שיישקף את מכלול הנתונים בתוך מתחם הענישה ואני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר בפועל לתקופה של 40 חודשים, החל מיום מעצרו 15.10.2012.

ב. מאסר של 8 חודשים אותו ירצה אם במשך 3 שנים מיום שחרורו יבצע עבירה מסוג פשע.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.

ניתן היום, ב' באב התשע"ג, 9 ביולי 2013, במעמד הצדדים.