תביעה לפינוי ולסילוק יד מקיוסק/מחסן הנמצא ברחוב הגלבוע 2/6 בלוד

כללי:

בעלי הדין:

1. התובע הינו עזבון המנוחה זייתון חביבה ז"ל (להלן-"המנוחה"), אשר נפטרה ביום 7.10.02. יפוי הכח שצורף לתביעה זו הוא של בן המנוחה זייתון יעקב, שהוא אחד מיורשי המנוחה, ואליו לא הצטרף אף יורש מיורשי המנוחה, והוא היה העד היחיד מטעם התביעה.

2. הנתבעת 1 היא נכדתה של המנוחה. הנתבע 2 הוא בעלה של הנתבעת 1.

האירועים לפני הגשת התביעה:

3. ביום 28.2.1982 ערכה המנוחה צוואה בעדים, בה ציוותה כדלקמן:

"1. הריני מצווה בזה ונותנת במתנה גמורה ומוחלטת את כל רכושי, בין שיש לי היום ובין שיהיה לי בעתיד מכל סוג שהוא, לרבות נכסי דלא ניידי ונכסי דניידי, כספים, זכויות וכל טובת הנאה המגיעה לי או שתגיע לי וכן את חלקי בנכסים וכספים כדלקמן:

א) לבני זיתון יעקב מס' ת.ז. ... שנת לידה 1958, הגר בלוד, אני משאירה לו את הדירה שבלוד בגוש 4025 רח' דוד ברוך (מקודם דוד המלך) שכון רמט בית 9 דירה 37 כניסה ה' קומה ד' בגוש 4025 (במס רכוש חלקה 1292/37 אשר קניתי מבנימין בנימין ושושנה, ואשר את הכספים לרכישה שולמו ע"י בני זיתון יעקב בני הנ"ל.

ב) כל יתר רכושי ועזבוני, אחרי מותי אני משאירה לכל ילדי כולל את בני הנ"ל יעקב בזכויות שווה (ילדי פירושו בנים ובנות) וכל אחד יקבל חלק שווה ברכושי, אלא, לבני יעקב, כאמור לעיל יקבל בנוסף לחלקו השווה גם את הדירה הנ"ל המפורטת בסעיף קטן א'.

2. בזה הנני מצווה, שפרט לאמור לעיל לא יהיה כל זכות בעיזבוני לאף איש אחר ובכל מקרה באים יבוא, אחר לדרוש חלק בעיזבוני אני משאירה לו רק שקל אחד."

4. ביום 7.10.02 נפטרה המנוחה. תאריך הפטירה נלקח מהעתק צו קיום הצוואה שצורף לכתב התביעה.

5. המנוחה שכרה מאת חב' עמידר 2 דירות קומת קרקע ברחוב הגלבוע 2 בלוד, גוש 4541 חלקה 21. הדירות ידועות כדירה מס' 5 וכדירה מס' 6 בבית המשותף.

6. בשנת 2005 הגישו זיתון פנחס וורדה, בן המנוחה וכלתה, תביעה לבית משפט השלום ברמלה בתיק אז' 3618/05 כנגד חב' עמידר, מדינת ישראל והנתבעת 1 שבפנינו, גב' גלית ויולט ביטון, שזה היה שמה לפני נישואיה. הצדדים הגישו פסק הדין בתיק אז' 3618/05 כראיה לבית המשפט (להלן-"פסק הדין"). מפסק הדין עולות העובדות כדלקמן:

1) ביום 10.9.1958 השכירה חב' עמידר למנוחה ולבעלה המנוח את דירה מס' 5 בת 2 חדרים. לאחר שנולדו למנוחה ולבעלה המנוח ילדים נוספים, השכירה להם חב' עמידר את דירה מס' 6. המנוחה ובעלה ביצעו שינויים בדירות, לדירה מס' 5 הוסיפו חדר ולדירה מס' 6 הגדילו את המטבח, הכל בהסכמת חב' עמידר;

2) בעלה המנוח של המנוחה נפטר בשנת 1984, והמנוחה המשיכה לשכור את שתי הדירות;

3) למנוחה נולדה בת ששמה איריס. איריס נישאה ונולדו לה שלושה ילדים, הנתבעת 1 ושני אחיה. איריס ובעלה הגיעו למצב שלא יכלו לטפל בילדיהם, והמנוחה מונתה כאפוטרופסית על ילדיה של איריס. בתחילה הייתה הנתבעת 1 בפנימייה, אך לאחר מכן עברה להתגורר עם סבתה המנוחה.

4) לאחר מות המנוחה הכירה חב' עמידר בפנחס וורדה זיתון כדיירים ממשיכים בדירה מס' 5 ובנתבעת 1 כדיירת ממשיכה בדירה מס' 6.

5) פנחס וורדה זיתון חלקו על עמדת חב' עמידר, פלשו לדירה מס' 6 והחלו לאחד את שתי הדירות, תוך שהם מונעים מהנתבעת 1 להיכנס לדירה מס' 6. הנתבעת 1 פנתה לעזרת חב' עמידר והמשטרה. פנחס וורדה זיתון הגיש את התביעה בשנת 2005 בה טענו שדירות 5 ו-6 אוחדו על ידי המנוחה, ויש להכיר בהם כדיירים ממשיכים. תביעתם נדחתה בפסק דין מיום 24.1.2006.

טענות הצדדים:

7. בכתב התביעה שהגיש התובע (ושאלה היא מי התובע האמיתי) טען התובע כי למנוחה היה קיוסק בחצרים של דירה מס' 6, וכי קיוסק זה לא היה חלק מדירה מס' 6. מאחר ומדובר בקיוסק, משמע שמדובר בחלק העיזבון שהושכר לכל היורשים. הנתבעים מונעים מהיורשים מלהיכנס לקיוסק, ולכן יש ליתן כנגדם צו לפינוי ולסילוק יד.

8. הנתבעים טענו שמדובר למעשה במחסן השייך לחצרים של דירה מס' 6, בו אחסנה המנוחה את החפצים שלא הייתה משתמשת בהם. התובע ובני משפחתו רוקנו את המחסן, לרבות חפצים שהיו שייכים לנתבעים עצמם, על כן טענו שיש לדחות את התביעה כנגדם.

העדויות:

9. מטעם התובע העיד מר יעקב זיתון בלבד, אשר הגיש תצהיר עדות ראשית, ונחקר חקירה שכנגד. מהחקירה שכנגד עולה שמר זיתון לא תמיד ידע את העובדות. עדותו של מר זיתון היא עדות יחידה של מי שמעוניין בתוצאות המשפט, עדות עליה חלות הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות.

10. מטעם הנתבעים העידו שני הנתבעים, אשר הגישו תצהירי עדות ראשית בהם חזרו על הגרסה אותה הציגו בכתב התביעה. שני הנתבעים נחקרו חקירה שכנגד, ותצהיריהם לא נסתרו.

11. הנתבעים הזמינו את מנהל סניף לוד בחב' עמידר. מעדותו עולה שחב' עמידר מנהלת אך ורק את הדירות ולא את המקרקעין שמסביב, ומי שמטפל במקרקעין שמסביב לדירות היא רשות מקרקעי ישראל, וכל אשר עושה חב' עמידר הוא לדווח לרשות המקומית על בנייה ללא היתר שנעשית במקרקעין.

12. לאחר סיום החקירות הנגדיות הגישו הצדדים את סיכומיהם.

דיון ומסקנות:

זהות התובע:

13. התביעה הוגשה בשם עזבון המנוחה. מעיון בכתב התביעה עולה שמי שחתם על יפוי הכח לב"כ התובע היה מר יעקב זיתון בלבד, וביפוי הכח לא נרשם שהוא חותם בשם עזבון המנוחה.

14. מפסק הדין שניתן בתביעה משנת 2005 למדים אנו שלמנוחה היו לפחות עוד 2 ילדים, פנחס ואיריס. כזכור, איריס היא האם של הנתבעת 1. מהעובדה שחב' עמידר השכירה למנוחה ולבעלה המנוח דירה נוספת והסכימה להרחבת הדירות, משמע למנוחה ולבעלה היו יותר מ-3 ילדים. גם התובע בעדותו אומר שהם היו הרבה אחים ואחיות. התובע לא הביא כל פרטים על כל יורשי המנוחה, ולא הביא כל ראיה על הסכמתם לתביעה זו. לו היו מסכימים כל יורשי המנוחה להגשת התביעה, היו צריכים להצטרף לתובע, ובמיוחד פנחס, המתגורר בדירה מס' 5 בבניין. יתר יורשי המנוחה לא הצטרפו לתביעה, ועובדה זו מוכיחה שהתובע האמיתי אינו עזבון המנוחה, אלא מר יעקב זיתון בלבד.

יחד עם דירה 6 הושכרה חצר:

15. הנתבעים צרפו לכתב הגנתם את חוזה השכירות שחתמו עם חב' עמידר. בסעיף 14 לחוזה נכתב כדלקמן:

"השוכר מתחייב לשמור על הניקיון במושכר, להימנע מכל מעשה או מחדל שיש בו כדי לפגוע בכל צורה שהיא במושכר או בחצר או ביתר הרכוש המשותף בבית בו נמצא המושכר ..."

מהאמור בסעיף זה עולה שהמושכר כלל חצר המהווה רכוש משותף.

15. הנתבע מס' 2 העיד בחקירתו הנגדית כי כל אחד מהדיירים בבניין בנה לעצמו מחסן, והקיוסק אליו מתכוון התובע הוא המחסן של הדירה אותה שכרה הנתבעת 1 מחב' עמידר. התובע לא ביקש להביא עדות הזמה לעדות זו, ולכן יש לקבלה.

המחסן/קיוסק בחצר הסמוכה לדירה מס' 6:

16. מהמסמכים וממפת המדידה עולה שהמחסן/קיוסק נמצא בחצרים הסמוכים לדירה מס' 6, בתוך שטח החלקה עליו בנוי הבית ובתחום הרכוש המשותף. המחסן/קיוסק אינו בנוי על שטח ציבורי השייך לרשות המקומית. שתיקת הדיירים בבניין אודות השימוש במחסן/קיוסק תומכת בעדות הנתבע 2 שלכל דייר בבניין יש את המחסן שבנה לדירה בה הוא מחזיק.

המחסן/קיוסק:

17. בחקירתו הנגדית לא ידע התובע, מר יעקב זיתון, להצביע על מי בנה את הקיוסק, ולמעשה מדבר על אירועים שהיו בילדותו. אמירתו שהמשפחה בנתה את הקיוסק היא אמירה לקונית. מתברר שתביעה זו הוגשה מאחר שאינו מסכים עם תוצאות פסק הדין בתביעה משנת 2005.

18. בחקירתו הנגדית העיד התובע כי אחיו הגדול ניהל חנות בקיוסק עד שהנתבע 2 פלש לקיוסק וזרק את כל הציוד לאחיו הגדול. התובע לא הביא את אחיו הגדול על מנת לתמוך בדבריו, ולא הביא אפילו אח אחד מאחיו הרבים שיתמוך בתביעתו, למרות שהיה יכול לעשות כן. לכן יש לקבל את עדות הנתבע 2 שהקיוסק היה למעשה מחסן בו אחסנו חפצים.

גודל המחסן/קיוסק:

19. התובע צירף "דו"ח מצב חשבון" של חובות הארנונה בגין המחסן/קיוסק נכון ליום 10.4.14, לפיו החובות בגין ארנונה מים ושירותי שמירה בגין הקיוסק מגיעים לסך 341,060.90 ₪. מעיון בתדפיס עולה שחוב הארנונה לשנה היה כ-3,500 ₪ לשנה. גם אם ניקח בחשבון את הפרשי ההצמדה והרבית על חובות אלו, ניתן ללמוד בקלות שבמשך שנים רבות, ולפחות 15 שנה, לא שילמו את הארנונה עבור הקיוסק, עובדה התומכת בטענה שהקיוסק משמש כמחסן כבר שנים רבות. לכן טענת התובע שעקב כך שהנתבעים מחזיקים במחסן מונעים את תשלום הארנונה, אינה סבירה בנסיבות העניין.

20. מעיון בדו"ח החובות עולה ששטח הקיוסק הינו 16 מ"ר. הנתבעים צירפו מכתב התראה מהרשות המקומית לפיו שטח המחסן הינו 30 מ"ר. דבר זה מעיד ששטח המחסן הוגדל, ולמעשה לא מדובר באותו מחסן/קיוסק אליו מתכוון התובע.

סוף דבר:

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את תביעת התובע.

על התובע לשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, כדלקמן:

1) את הוצאות המשפט בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל;

2) שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה ורבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ב אב תשע"ה, 28 יולי 2015, בהעדר הצדדים.