1. בפני בית המשפט תביעה לפיצויים בגין כשל בטיפול ביחס לגביית פיצויים בגין נזק שנגרם לרכב התובעת. מדובר בתביעה כנגד משרד הבטחון. מדובר בתאונה אשר אירעה עם רכב צה"ל.

2. הוגש כתב הגנה מטעם הנתבעת מזרח – סוכנות לביטוח [2002], אולם, למעט נציג מטעמה, לא התייצב אף עד להוכחת טענות הנתבעת כפי שנטענו בכתב ההגנה. לכן, כל אשר נותר בפני בית המשפט הינו עדות התובעת ומסמכים למיניהם אשר הוגשו לתיק בית המשפט. יחד עם זאת, אין בית המשפט מתעלם מנימוקי נציג הנתבעת אשר נטענו בטוב טעם ביחס לדרך ניהול תביעה כנגד משרד הבטחון. אולם, אין בטענות אלו כדי לסתור את עדות התובעת ביחס לראשי הנזק שנטענו על ידה.

כידוע, בהתאם לסע' 54 לפקודת הראיות [נוסח משולב] התשל"ג– 1971, ניתן להכריע בתביעה אזרחית על פי עדות יחיד.

3. במקרה דנן, התובעת אשר הינה פסיכולוגית במקצועה, היתה מעורבת בתאונת דרכים. בעקבות התאונה פנתה התובעת לנתבעת על מנת לטפל בתביעתה. התבועת פעלה על פי המלצת המטפלים בעניין מטעם הנתבעת. הוגשה תביעה כנגד משרד הבטחון במקום תביעה כנגד חברת הביטוח של התובעת. אי לכך, על מנת למזער נזק ולבצע תיקון ברכב, התיקון בוצע במוסך כנגד הפקדת המחאות לפירעון 90 יום מאוחר יותר. כל המסמכים הדרושים להוכת התביעה הוגשו למשרד הביטחון באמצעות הנתבעת.

4. כאשר כספי הפיצויים התמהמהו להגיע פנתה התובעת לנתבעת בעניין. בסופו של יום (כפי שצויין במכתב משרד הבטחון) עולה כי חל שיהוי של חודשיים וחצי (ראה מכתב משרד הבטחון מיום 14.8.12 לפיו התביעה הוגשה רק ביום 23.5.12) עם העברת המסמכים הדרושים לתביעת התובעת למשרד הבטחון.

5. לטענת נציג הנתבעת, לאחר דחיית התביעה על ידי משרד הבטחון, לא ניתן היה לטפל בתביעת התובעת על מנת לכסות את ההמחאות אשר הופקדו במוסך וזאת מאחר והמסמכים היו ברשות משרד הבטחון. נוכח העיכוב, נפרעו ההמחאות לכיסוי עלות התיקון על סך של 8,227 ₪.

לטענת התובעת, עקב העיכוב והשיהוי בטיפול בתביעתה אצל הנתבעת, לא היה ביכולתה לשלוח את ילדיה לקייטנה והיא נאלצה לבטל 18 פגישות (שכרה של התובעת לפגישה – 370 ₪) על מנת לטפל בילדים במהלך הקיץ. אולם מפאת חיסיון מטפל – מטופל לא הוגש יומן התובעת.

מהנספחים עולה כי מדובר במועד פירעון ההמחאות ביום 16.6.12.

6. התובעת עותרת לראשי נזק כלהלן: סך 8,227 ₪ (נכון להיום טרם שולמה תביעתה לכיסוי הנזק והתיקון לרכב). בפני בית המשפט לא נטענה טענה ביחס להשתתפות עצמית הדרושה מצד התובעת. כמו כן, סך של 835 ש"ח שכ"ט שמאי, ובסך הכל 9,162 ₪ ביחס לתיקון הרכב.

התובעת עותרת להשבת פרמיה בסך 3,462 ₪ מאחר ולא קיבלה את השירות עליו שילמה את הפרמיה.

בנוסף לאמור, עקב חסרון כיס שנגרם לתובעת עקב אי תשלום הפיצוי ע"י הנתבעת ונוכח הסחבת בעניין הטיפול בתעת התובעת, בה נקטה הנתבעת, בעקבות כך לא יכולה היתה התובעת לרשום את ילדיה לקייטנה, תובעת התובעת פיצוי עגמת נפש לה ולילדיה עקב כך.

7. כנגד עדות התובעת, לא הוצגו ראיות מצד הנתבעת (מדובר בכתב הגנה בן 2 עמודים ללא אסמכתאות) ולא הובאה כאמור כל עדות מטעם הנתבעת. יחד עם זאת, אין בכך כדי לפטור את התובעת מלהוכיח תביעתה.

8. ניתן לקבוע כי חל כשל בטיפול מצד הנתבעת בעניין תביעת התובעת ביחס להעברת תביעתה בצירוף המסמכים למשרד הבטחון. יתכן שמדובר בשירות שאינו במסגרת תפקיד סוכן הביטוח, אולם, כאשר הנתבעת לקחה על עצמה את המשימה, היה עליה לבצע תפקידה באופן אחראי.

לא זו אף זו, כאשר נוהלי משרד הבטחון ידועים ביחס להעברת מסמכים ואסמכתאות, היה על הנתבעת לשמור עותקים התואמים את נוהלי חברת הביטוח לצורך טיפול בתביעה כנגד חברת הביטוח של התובעת במידה ומשרד הבטחון דוחה את התביעה, כפי שאכן קרה בסופו של דבר.

לא הוצגו כל ראיות בפני בית המשפט מדוע נוכח מכלול הנסיבות, טרם שולם הפיצוי בגין תיקון הרכב כאשר חלפו יותר מ – 8 חודשים מאז דחיית תביעת התובעת על ידי משרד הבטחון. המנעות הנתבעת לקבוע נהלים על מנת להבטיח רצף טיפול ושמירת מסמכים במידת הצורך להגשתם לחברת הביטוח של התובעת מהווה טיפול רשלני בעניין התובעת.

9. לאור האמור, אין באמור כדי להוות עילה להשבת פרמיה. ראשית, הפרמיה שולמה לחברת הביטוח אשר אינה צד לתביעה. בנוסף לכך, התובעת המשיכה להנות מכיסוי ביטוחי בהתאם לפרמיה אשר שולמה. לכן, ראש הנזק להשבת הפרמיה נדחית בזאת.

10. ביחס לטענת התובעת לפיה לא רשמה את ילדיה לקייטנה עקב תשלום למוסך, מדובר בפירעון המחאה ביום 16.6.12. הקייטנות מתקיימות בחודש יולי ו/או אוגוסט. אין בפני בית המשפט ראיות ביחס לרישום ילדי התובעת לקייטנה וביטול נוכח הנסיבות והתובעת לא הוכיחה נסיונות למזער נזק בחיפוש אחר קייטנות ו/או סידור עבור הילדים שהינו זול יותר כדי להקל על התובעת בתקופת הקיץ ולאפשר לה לנהל את שגרת יומה כאשר ילדיה מצויים במסגרות. כידוע, ישנן קייטנות מסוגים שונים במחירים שונים ומלבד קייטנות, ניתן למצוא פתרונות אחרים עבור ילדים, אך, כאמור, לא הובאו מצד התובעת כל ראיות כי אי רישום הילדים לקייטנה נגרם עקב הנסיבות אשר להן טוענת התובעת.

ביחס לביטול שעות של פגישות, לא ברור לבית המשפט באיזה היקף ימים ואילו פגישות בוטלו והאם מדובר בשעות המפוזרות במהלך הקיץ כאשר התובעת המשיכה לעבוד גם כשכירה. הטענה להזזת ימי עבודה אינה מהווה עילה לפיצוי.

למרות האמור, הוכח כי נגרמה אי נוחות לא מבוטלת לתובעת והיא הצטרכה להתמודד עם ילדיה במהלך החופש הגדול. השאלה הינה מה גובה הפיצוי. זהו מקרה קלאסי לקביעת פיצוי עגמת נפש בגין הטרחה המיותרת אשר נגרמה לתובעת עקב כשלון הנתבעת בעניין התובעת.

11. לאור האמור, יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי כלהלן:

סך של 9,162 ₪ כאשר ניתן לקזז כל השתתפות עצמית שעל התובעת לשלם בהתאם תנאי הכיסוי הביטוחי. אין לחייב תשלום ביחס לפרמיה גבוהה ביחס להעדר תביעות נוכח דחיית התביעה על ידי משרד הבטחון.

לרשות התובעת עמדה האפשרות להגשת תביעה כנגד משרד הבטחון אול, מאחר והיא העדיפה תביעה נגד חברת הביטוח שלה, עליה לשאת בתוצאות הנלוות.

ביחס להפסד ימי עבודה וקייטנה וטיפול בילדי התובעת, עיקר התביעה מבוססת על צפיות ללא ראיות של הפסד כלכלי של ממש. אולם, יש לקבוע פיצוי עגמת נפגש וטרחת התובעת בסך 6000 ₪ מכולל הוצאות משפט, בסך הכל 15,162 ₪ בתוספת 838 ₪ הוצאות משפט ובסך הכל 16,000 ₪. הנתבעת תשלם לתובעת 16,000 ₪ עד 4.4.13. היה ולא ישולם הסכום, ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה עד התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ז אדר תשע"ג, 27 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.