1. המבקשת, החייבת בתיק הוצל"פ 01-39819-06-5, עותרת למתן רשות ערעור על החלטתו של כב' רשם ההוצל"פ גולן עמית.

לא צוין לאיזו החלטה מתייחסת הבקשה.

2. המבקשת בקשה להיות מוכרזת כחייבת מוגבלת באמצעים ובקשתה נדחתה בהחלטה מיום 17.10.12, מהנימוקים המפורטים בהחלטה ובין היתר נתבקשה להבהיר מדוע לא תבקש אחוד תיקים לפי פרק ז' 3 לחוק ההוצל"פ, וזאת לאור סך כל החובות מחד וסך כל הכנסותיה מאידך.

3. מהחלטה שניה מיום 28.10.12, עולה כי רק בתגובה להחלטה הראשונה גילתה המבקשת כי מקבלת מזונות בסך של 1,800 ₪ בחודש וקבע הרשם הנכבד כי ביכולתה לעמוד בתשלום של 3 אחוז, כאלף ₪ לחודש.

לכן החליט שאין תועלת בהכרזה ודחה פעם נוספת את הבקשה.

4. לא נחה דעתה של המבקשת ופנתה לרשם פעם נוספת ונתנה החלטה שלישית מיום 12.11.12, הקובעת שאין עילה לעיון חוזר והבקשה נדחתה.

5. עיינתי בבקשה שבפניי ולא מצאתי שיש ליתן רשות ערעור שכן החלטותיו של הרשם הנכבד ראויות ומידתיות ואין להתערב בהן.

הכרזת חייב מוגבל באמצעים מסורה לשיקול דעתו של רשם ההוצל"פ, ואין לחייב זכות קנויה להיות מוכרז.

שיקול דעתו של הרשם בעניינינו מידתי ונכון בהתייחס לסך כל ההכנסות וההוצאות אל מול היקף החובות.

כפי שקבע הרשם תבחר המבקשת לקיים תיק אחוד, שלא אגב הכרזה, או להתנהל מול כל תיק הוצל"פ פרטני בפני עצמו.

6. הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

ניתנה היום, כ"ה שבט תשע"ג, 05 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.