טוען...

הוראה לנאשם 1 להגיש אישור שהייה בבית סוהר

אבשלום מאושר04/06/2013

בפני כב' השופט אבשלום מאושר

המאשימה

מדינת ישראל

נגד

הנאשמת

צביה ברבי

<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה מתמחה חומרי עמית
ב"כ הנאשמת עו"ד דוד גולן

הנאשמת צביה ברבי

בית המשפט מקריא את גזר הדין

<#3#>

גזר דין

  1. בתאריך 28.2.13 הורשעה הנאשמת על יסוד הודאתה בעבירות בניגוד לסעיף 64 א' (ב) לפקודת התעבורה [ נוסח חדש] התשכ"א – 1961 שעניינה הפקרה אחרי פגיעה, עבירה בניגוד לתקנה 144(א) (1) לתקנות התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961 שעניינה עזיבת מקום תאונה, עבירות מיום 25.2.10.
  2. מכתב האישום עולה כי ביום 25.2.10 בשעה 23:15 או בסמוך לכך, נהגה הנאשמת ברכב מסוג יונדאי גטס מ.ר 6557714 ברחוב שדרות הרצל, בעיר אשדוד, מצומת הנשיא לצומת הרב שפירא, מצפון לדרום וכשלידה יושבת נוסעת, הנאשמת נסעה בנתיב השמאלי מבין שלושה נתיבים, באותה עת, החל לחצות הכביש ג.ב יליד 1994 ( להלן " הולך רגל" ) ברחוב שדרות הרצל משמאל לימין, כיוון נסיעת הנאשמת, הנאשמת הבחינה בהולך הרגל חוצה את הכביש, אך לא הספיקה להגיב בזמן ופגעה במתלונן עם חלקו הקדמי של רכבה ( להלן " התאונה" ).
  3. כתוצאה מהתאונה נחבט ראשו של הולך הרגל בשמשת הרכב עד אשר נופצה, לאחר מכן נפל הולך הרגל אל הכביש ונותר שוכב שם, הולך הרגל הובהל לבית החולים שיבא ואושפז במחלקת טיפול נמרץ נשימתי כשהוא מורדם ומונשם ללא הכרה עקב דימום תוך גולגולתי.
  4. הנאשמת, מיד לאחר התאונה ידעה כי פגעה בהולך הרגל, לא עצרה במקום התאונה כדי לעמוד על תוצאותיה והמשיכה נסיעה מהמקום מבלי להושיט לו עזרה, ועזבה את מקום התאונה מבלי שמסרה פרטיה זאת למרות שהיתה מעורבת בתאונה וזאת ללא הוראת שוטר.
  5. הנאשמת עצרה לאחר זמן קצר את רכבה ונסעה במונית עד לתחנת משטרת את"ן לכיש, שם דיווחה על התאונה.
  6. הנאשמת נשלחה לתסקיר שרות מבחן בהסכמת הצדדים, ובהסתייגות התביעה כי אינה כפופה להמלצות שירות מבחן, שכן התביעה הודיעה כי במידה ותורשע בדעתה לעתור למאסר בפועל.
  7. ב"כ התביעה הצביעה על מדיניות הענישה בעבירות של הפקרה מגמת ההחמרה בכל רכיבי הענישה, זאת בשל מקום האירוע, כביש יחסית חשוך וריק, השעה המאוחרת, מזג אוויר ששרר במקום באותה עת, ערב גשום, כך שלדעת המאשימה המדובר במדרג הפקרה שאינו נמוך כלל ועיקר, הולך הרגל נפצע בצורה חמורה , אושפז במחלקת טיפול נמרץ נשימתי, היה ללא הכרה, הונשם, היה לו דימום תוך גולגלתי, הציגה פסיקה התומכת בעמדתה.
  8. לאור האמור לעיל, עתרה ב"כ התביעה להטיל על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה בפועל לתקופה ממושכת, פיצוי לקורבן העבירה, וקנס.
  9. מנגד, ב"כ הנאשמת סבור , כי יש מקום לקחת בחשבון המרכיב של כל התהליך שלא התחיל ביוזמת הנאשמת, שכן הנאשמת אינה אחראית לגרם התאונה, מדובר בתאונה שאירעה שלא במעבר חצייה, המדובר בנאשמת צעירה, הייתה במצב של הלם, אף המאשימה ציינה בכתב האישום בסעיף 6 שעצרה זמן קצר את רכבה ונסעה במונית לתחנת משטרה, ואף הסבירה במשטרה, כי נבהלה כתוצאה מההתרחשות המפתיעה מבחינתה, אשר לא עצרה במקום והגישה עזרה, אך לכל הפחות עשתה את המוטל עליה מבחינת סעיפי החוק האחרים כאשר ניגשה למשטרה.
  10. עוד מוסר ב"כ הנאשמת כי מדוחות פעולה שיש בתיק החקירה עולה כי האירוע התרחש קרוב למד"א, הייתה התקהלות מיידית של אנשים ודווח מייד לכוחות ההצלה ולמד"א, התאונה ארעה ברחוב מרכזי, העזרה הגיעה מייד, ואנו סבורים כי אירוע ההפקרה ברף הנמוך, לעניין הפיצוי ב"כ הנאשמת מתנגד שכן לגישתו עניין הפיצוי בתביעת פיצויים שאין הנאשמת קשורה לעניין הפיצויים, וכי מסמכים הרפואיים קשורים לחברת הביטוח בלבד, מפנה לתסקיר המדבר בעד עצמו, מדגיש את נושא הבהלה והלחץ, אירוע שחוותה ולא ידעה כיצד להתמודד איתו, הנאשמת מצרה על התוצאה, מבקש כאמור לאמץ את תסקיר שירות מבחן, ובנוסף לקחת בחשבון, את העובדה כי מדובר בנאשמת צעירה, אם לילדה קטינה, הודתה בהזדמנות הראשונה, לקחה אחריות, וכאמור הגיעה למשטרה מייד לאחר התאונה, הציג פסיקה התומכת בעמדתו, וכאמור מבקש שלא להשית מאסר בפועל ממש, ולאמץ את המלצות שירות מבחן ולהסתפק בפסילה רשיונה בפועל באופן מידתי.
  11. הגב' בלילטי גילה – אם קורבן העבירה, העידה בדוכן העדים, ציינה כי בנה נפגע בתאונה, היה למעלה מחודש בטיפול נמרץ, עבר שיקום במשך שנה, כיום זקוק לטיפול והשגחה, סובל מאטקציה- רעד בפעולות מוטוריות, הליכתו מתנדנדת, אינו יציב, נופל, סובל מראיה כפולה, נקבעה לו 82% נכות תפקודית, עוד הוסיפה כי כל שניה חשובה , ובאם היה מקבל עזרה במקום כאשר נפגע, מצבו היה הרבה יותר טוב, ציינה על המשמעויות במהלך השיקום בו היו לצדו של קורבן העבירה, ונאלצו להשאיר שני ילדים קטינים בבית, אשר טופלו על ידי אחרים.
  12. בתסקיר מבחן שהוגש לבית משפט ביום 19.5.13 עולה כי המדובר בנאשמת בת 26 רווקה ואם חד הורית לילדה בת 4 , מתגוררת בבית אמה באשדוד, עובדת כרקדנית מיצגים באירועים.
  13. התסקיר מתאר את נסיבותיה האישיות ובכלל זה שחרורה משירות צבאי לאחר שנה בגין אי התאמה, מערכת יחסים עם בן זוגה, מצבה המשפחתי , הוריה פרודים וחיים בנפרד מאז היותה בגיל 10.
  14. ביחס לעבירה הנדונה, הפקרה אחרי פגיעה ועזיבת מקום התאונה, תיארה את אירוע התאונה כגורם לחץ משמעותי וחריג בחייה וכטראומטי, הנאשמת מסרה כי האמינה שפגיעתה בהולך רגל גרמה למותו ונבהלה מאוד, מסרה כי, כיום, מבינה שהיה עליה לעצור במקום התאונה ולנסות לסייע, לדבריה במהלך האירוע חוותה לחץ שלא ידעה כיצד עליה לנהוג ולהתמודד עימו, ידעה שעליה לפנות למשטרה ולדווח ומיהרה לעשות כן. מסרה כי, נודע לה שהולך הרגל הנפגע חזר לתפקוד אך חוששת לברר אודותיו ו/או לפגוש אותו מאחר ולא הושיטה לו עזרה לאחר הפגיעה, תיארה כי חושבת על אירוע התאונה ועל הפגיעה באדם באופן יום יומי.
  15. שירות מבחן העריך כי מדובר בנאשמת צעירה, ללא עבר פלילי, המביעה תפישות ושאיפות נורמטיביות, וכי התרשם כי בשל אירועים הקשורים במשפחת המוצא כגון פטירתו של אחיה, פרידת הוריה ואופי קשריהם עימה, העדר דמות אב, הקשר הזוגי האלים במהלך התבגרותה והתקיפה שעברה השפיעו עליה וגרמו לקהות רגשית, לפסיביות מסוימת בהתנהלותה ולדפוס התנהגות נמנע, כמו כן התרשם שירות מבחן כי מאחר ולא עיבדה קשיים אלו ואת חוויות ילדותה, הנאשמת מתקשה בהתארגנות ובקבלת החלטות.
  16. בסופו של יום, מוסר שירות מבחן כי לקח בחשבון את חומרת העבירה ואת החובה להטלת מאסר בפועל, יחד עם זאת, עובדת היותה מטופלת בילדה כאם חד הורית, העדר עבר פלילי ונסיבות העבירה כמתואר, ממליץ שירות מבחן כי עונש המאסר ירוצה במסגרת עבודות שירות ויוטל עליה לתקופה קצרה באופן יחסי.
  17. מגליון התעבורה עולה כי הנאשמת נוהגת משנת 2009 לנאשמת 3 הרשעות קודמות .

דיון

  1. עבירת הפקרה לאחר פגיעה בהתאם לנוסח הסעיף 64 א (ב) המחייב היום ( כפי שנקבע בתיקון 101, תשע"ב- 2011, ספר החוקים תשע"ב, מספר 2319, מיום 9.11.11): " נוהג רכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה, או עצר כאמור ולא הזעיק עזרה, דינו מאסר שבע שנים".
  2. המחוקק קבע עונשי מאסר מרביים לשלושת הדרגות ( 3 שנות מאסר; 7 שנות מאסר, ו-14 שנות מאסר.
  3. על בית משפט לקבוע בכל תיק ותיק מהי עוצמת הפגיעה, ומהי עוצמת ההפקרה וזאת לנוכח הדרוג בחוק החדש כאמור לעיל.
  4. לא רק המחוקק ראה חומרה מיוחדת בעבירה זו, גם פסיקת בית המשפט העליון, באופן שיטתי, הייתה נוקשה בכל הקשור לענישה הקשורה עם עבירה חריגה זו.
  5. בתיק דנן המדובר בעבירת הפקרה שהסעיף קובע - דינו למאסר שבע שנים – זאת בטרם תוקן הסעיף בפקודת התעבורה.
  6. ברע"פ 10212/04 חיים ממן נגד מדינת ישראל, פ"ד נט (4) 210 דן בית המשפט העליון בענינו של נאשם אשר הורשע בעבירה של הפקרה לאחר שנמלט רגלית מזירת תאונה בה היו פצועים. אף שאיש, בסופו של יום, לא מצא את מותו בתאונה זו, אישר בית המשפט העליון את הענישה הכוללת מאסר בפועל למשך 24 חודשים יחד עם פסילה בפועל למשך 10 שנים תוך שהדגיש בהחלטתו את חובתו המוסרית של כל אדם לעצור ולהושיט עזרה לפצוע בין אם פציעה זו נגרמה בשל רשלנותו ובין אם לא.
  7. עצם מעורבותו של נהג בפגיעה באדם אחר מטילה עליו מיידית חובה חוקית ומוסרית לעצור ולסייע ככל יכולתו לאדם הפגוע.
  8. השארתו של אדם פגוע ללא עזרה על הכביש תוך עזיבה של מקום האירוע הינה התנהגות שהמחוקק וגם הפסיקה סולדת ממנה ובצדק מציבה לצידה את הענישה המחמירה ביותר בפקודת התעבורה.
  9. ברוח עמדתו העונשית המחמירה של בית המשפט העליון פסקו גם ערכאות נוספות.
  10. כך החליט בית המשפט המחוזי (באר-שבע) בע"פ 7031/05 אבוטבול נגד מדינת ישראל וכך גם ברע"פ 9456/02 פורת נגד מדינת ישראל שם נידונה המערערת ל- 18 חודשי מאסר בפועל.
  11. ברע"פ 9083/05 נסאסרה נגד מד"י החליט בית המשפט העליון לאשר מאסר של 12 חודשים בפועל ופסילה למשך 5 שנים ביחס למי שהפקיר רוכב אופנוע פצוע על הכביש.
  12. בע"פ 8349/12 רמי גרב נגד מדינת ישראל, (מאגר תקדין) קבע בית המשפט העליון את הדברים הבאים ביחס לסעיף 64 א (ב) בפקודת התעבורה, תשכ"א-1961, אך דברים אלו רלוונטים גם לעבירה המיוחסת במקרה דנן:

"עבירת הפקרה אחרי פגיעה, על פי הוראת סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה, עומדת באיזור התפר שבין המוסר לבין הדין אך מצויה באופן מובהק בצידו של הדין. חובה על הנהג שפגע באחר לעמוד על תוצאות התאונה, לרבות הזעקת עזרה". ( ראה סעף 4 רישא לפס"ד).

  1. עבירת ההפקרה הינה עבירה לגביה קיים אינטרס ציבורי חד וברור לענישה מחמירה אשר תיתן ביטוי הולם להתנהגות החריגה של מבצע העבירה. מגמה זו עולה בקנה אחד עם תופעת ההפקרה שהפכה לאחרונה להיות נפוצה והצורך המידי לשדר מסר חד וברור כי הענישה בעקבות התנהגות זו תהיה מחמירה.
  2. בקביעת מתחם העונש ההולם, העיקרון המנחה הוא עיקרון ההלימה בין חומרת המעשה ונסיבותיו, מידת אשמתו של הנאשם, ובין העונש המוטל עליו כאשר מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני ביצוע עבירות נוספות ולהעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו מתן עזרה לנפגע בתאונה על ידי הנהג הנמצא במקום וזאת על מנת לשמור על גופו ועל חייו של הנפגע.
  3. לאור האמור לעיל, הנני קובע כי מתחם העונש ההולם לאור נסיבות ביצוע העבירה על פי עובדות כתב האישום, כאשר המדובר בעבירות של הפקרה אחרי פגיעה ועזיבת מקום תאונה, הינו מאסר בפועל בין 3 שנים ל- 24 חודש, פסילה בפועל לתקופה של שלוש שנים עד לצמיתות, פסילה על תנאי; קנס שנע בין מאות שקלים עד אלפי שקלים, מאסר על תנאי.
  4. באשר לעבירות במקרה שבפניי :- שירות מבחן העריך כי רצוי שלא להטיל עליה ענישה של מאסר בפועל ולהספק בענישה של מאסר בדרך של עבודות שירות. לא מצאתי לנכון לאמץ את המלצת שירות מבחן, על בית משפט לאזן בין אינטרס הנאשם לבין אינטרס הציבורי. ברע"פ 9118/12 אלכסנדר פריגין נגד מדינת ישראל, קבע בית משפט עליון כי :- " הלכה מושרשת היא כי בת המשפט אינו כבול להמלצות שירות המבחן, ששיקוליו אינם זהים, בהכרח, לשיקולי בית המשפט, שהם רחבים ומקיפים יותר. נפסק, לא אחת, כי על בית המשפט היושב על המדוכה " לתת דעתו לשיקולים הכוללים של ההליך הפלילי, וביניהם לעניינים ששירות מבחן אינו מופקד עליהם" ( רע"פ 10524/09 בוזגלו נ' מדינת ישראל, לא פורסם 5.1.2010 ); דנ"פ 4409/12 עובד נגד מדינת ישראל ( לא פוסם, 10.6.12 ) וראו גם, חיה כגן- זנדברג " על מעמדו של שירות מבחן בהליך הפלילי " משפטים כה 435 ( תשנ"ה )).
  5. צודק ב"כ הנאשמת כי הנאשמת אינה אחראית לקרות התאונה, לא בכדי הנאשמת לא הורשעה בעבירה הקשורה לתאונה עצמה, ולא בכדי בעובדות כתב האישום בסעיף 6 מיוחס לנאשמת הולך רגל שחצה בכביש, ולא חצייה במעבר חצייה, יתרה מכך, אף המאשימה לא ייחסה לנאשמת אחריות לתאונה, וכל טיעוניה בהקשר לעונש הן באשר לנסיבות ביצוע העבירה.
  6. הנסיבות לקולא:- הודאת הנאשמת בעבירות המיוחסות לה וחסכון זמן שיפוטי, העובדה כי הנאשמת חזרה במונית למשטרה ולדווח על קרות התאונה, נסיבות האישיות של הנאשמת כפי שאלה עולות מתסקיר שירות מבחן, גילה הצעיר של הנאשמת, אם לילדה קטינה, העובדה כי הנאשמת אינה אחראית לקרות התאונה, העדר עבר פלילי.
  7. הנסיבות לחומרא:- הנאשמת נטשה את המקום תוך התעלמות מהנפגע אשר נותר שוכב שם, הובהל לבית חולים שיבא ואושפז במחלקת טיפול נשימתי כשהוא מורדם ומונשם ללא הכרה עקב דימום תוך גולגולתי.
  8. בנסיבות האמורות, לקולא ולחומרא, אני סבור כי יש לתת משקל של הרתעת הכלל בעל משקל רב וכי האינטרס הציבורי מחייב לוחמה בתאונות הדרכים בכלל וב "תאונות פגע וברח" תופעה שאנו עדים לה חדשות לבקרים.
  9. יחד עם זאת , לקחתי בחשבון כי מדובר בנאשמת צעירה וכי המדובר במאסר ראשון ולכן אטיל על הנאשמת מאסר בפועל ממש לתקופה מידתית, ביחס למכלול הנסיבות לקולא ולחומרא.
  10. מרכיב הפיצויים:- ב"כ המאשימה עתרה להשית פיצויים לטובת קורבן העבירה, אין מחלוקת כי נזקיו של הולך הרגל נגרמו מפגיעת הרכב בו, בתאונה, דא עקא , הנאשמת לא הורשעה בכל עבירה הקשורה לתאונה עצמה, מהמסכים שהוגשו על ידי המאשימה אין כל קשר סיבתי המצביע על נזק קיים כתוצאה מעבירת ההפקרה. ולא ראיתי בנסיבות העניין להשית פיצויים.
  11. שמעתי כאמור את אם הנפגע, בית משפט מודע לסערת רגשות בהן נמצאת המשפחה, ומבין את הצער הקשה בפגיעת הולך הרגל. אולם " אין לדיין אלא מה שיראה בעניו ובאוזניו ישמע ולבבו יבין" משלא הוכח כי נגרם להולך הרגל נזק או הוחמר נזק עקב הפקרה, היא עצמה, אין אפשרות לחייב את הנאשמת בתשלום פיצויים על פי סעיף 77 לחוק העונשין. אף ב"כ המאשימה מסרה כדלקמן :- " המדובר בראיות לעונש, לא לאחריות לקרות התאונה אלא ראיות שיתמכו בטיעוניי לגבי רף הענישה המתאים במקרה זה בה הודתה והורשעה " ( ראה פרטי כל עמ' 6 שורות מס' 36-37).( לעניין זה ראה עפ"ת (חי') 5761-01-10 הוגש באמצעות ב"כ המאשימה, שם קיבל בית משפט מחוזי בחיפה את הערעור לעניין הפיצויים וביטל את רכיב הפיצויים בענישה).
  12. בעולם המשפט- המשמעות היא כי הנאשמת לא ביצעה עבירה ואין היא אחראית לתאונה ולנזקים שנגרמו להולך הרגל בעטייה.
  13. לאור האמור לעיל, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים ובחנתי את טענות הצדדים, הנני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים:

א. דן את הנאשמת למאסר בפועל ממש למשך 4 חודשים.

ב. הנני פוסל את הנאשמת מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 6 שנים במצטבר לכל פסילה אחרת.

רשיון הנהיגה יופקד בבית המשפט עד לא יאוחר מיום 1.8.2013 וממועד ההפקדה תחושב

הפסילה, גם אם לא תפקיד הנאשמת רשיונה, תחשב היא פסולה מלנהוג אך הפסילה תימנה

ממועד ההפקדה בלבד. אם אין לנאשמת רשיון נהיגה בתוקף תיפנה למזכירות בית משפט.

ג. הנני פוסל את הנאשמת מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה וזאת על תנאי לתקופה של 6 חודשים למשך 3 שנים.

ד. אני דן את הנאשמת לקנס בסך 3,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב-6 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 15.7.13 אם תשלום אחד מן התשלומים לא יפרע במועדו, יעמוד כל הקנס לפרעון.

ה. מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים למשך 3 שנים , והתנאי שהנאשמת לא תעבור עבירה שהורשעה בגזר דין זה, ו/או עבירה של נהיגה בזמן פסילה.

זכות ערעור לבית משפט מחוזי בבאר- שבע תוך 45 יום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ו סיון תשע"ג, 04/06/2013 במעמד הנוכחים.

אבשלום מאושר, שופט

ב"כ הנאשמת:

אבקש עיכוב ביצוע למשך 45 יום על מנת להתארגן ולשקול הגשת ערעור.

ב"כ המאשימה:

אין לי התנגדות לעניין המאסר.

לשאר הרכיבים אנו נתנגד.

<#5#>

החלטה

מורה על עיכוב ביצוע למשך 45 יום בתנאים המצטברים הבאים:-

1. הפקדה בסך של 2,000 ₪.

2. ערבות צד ג' על ידי ירון טוויל ת.ז. 036222032 בסך 20,000 ₪.

3. מוצא בזאת צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הנאשמת.

הנאשמת תפקיד את דרכונה במזכירות בית משפט במידה ויש לה דרכון. אשר יופקד במזכירות בית משפט באשקלון, וזאת עד לא יאוחר מיום 9.6.13.

היה וימולאו התנאים, יעוכב ביצוע עונש המאסר למשך 45 יום, והנאשמת תתייצב למאסרה בבית סוהר דקל.

למען הסר ספק באם הנאשמת לא תמלא את התנאים כאמור לעיל, הנאשמת תתחיל לרצות את מאסרה כעת.

<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ו סיון תשע"ג, 04/06/2013 במעמד הנוכחים.

אבשלום מאושר, שופט

קלדנית: מזל

הוקלד על ידי אלינור גנות

החלטות נוספות בתיק
תאריך כותרת שופט צפייה
04/06/2013 הוראה לנאשם 1 להגיש אישור שהייה בבית סוהר אבשלום מאושר צפייה