לפני תביעה על סך 2,258 ₪ בגין נזקים שארעו לרכב התובעת, לטענתה, עקב תאונה מיום 18/04/12.

1. נהג רכב התובעת העיד כי חיפש מקום חניה לרכב, משאיתר מקום חניה מצד ימין עצר, בדק כי הדרך פנויה, החל בפניה ימינה ואז התנגש בו רכב הנתבע מאחור. הנהג הכחיש כי נסע אחורנית. נהג הנתבעים ניסה להחתים את נהג התובעת על אישור כי התאונה ארעה באשמתו, אך נהג התובעת סירב.

בחקירתו הנגדית הצהיר נהג התובעת כי הבחין ברכב הנתבע במראה אחרי שהחל לפנות ימינה.

2. הנהג מטעם הנתבעים העיד כי הגיע למקום עבודתו, נעמד מאחורי רכב התובעת. רכב התובעת החל בנסיעה לאחור, אורות הרוורס נדלקו, נהג הנתבעים צפר, אך רכב התובעת פגע בו. לטענת נהג הנתבעים, נהג התובעת התנצל בפניו אך סירב לחתום על מסמך מחייב לענין זה.

בחקירתו הנגדית הצהיר נהג הנתבעים כי לא הגיש תביעה בגין נזקי רכבו משום שרכש פנס איתות בעלות של 90 ₪ בלבד. כן הצהיר כי החל להעביר את מוט ההיגוי להילוך אחורי, אך לא הספיק.

מטעם הנתבעים העיד עד נוסף, אשר לעדותו אתייחס בהמשך.

3. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, בעדויות שבפני ובמוצגים שהוגשו, להלן החלטתי:

בהודעת נהג התובעת על מקרה הביטוח, ת/1, מצוין כי הוא נסע באיזור התעשיה בקיסריה, כשרכב צד ג' פגע בו מאחור כשניסה לעקוף אותו מימין. אין בהודעה על מקרה הביטוח איזכור לכך כי הנהג ביקש לאתר מקום חניה, כי עצר את רכבו והחל בפניה ימינה למקום החניה. מההודעה, ת/1, ניתן להבין כי התאונה ארעה במהלך נסיעה, ושלא כמוצהר ע"י הנהג בעדותו בפני.

מנגד, בהודעת נהג הנתבעים על מקרה הביטוח, נ/1, כפי שניתנה ביום התאונה מצוין כי צד ג' נסע לאחור ופגע ברכב הנתבע. בהודעה מפורטת שהגיש נהג הנתבעים בכתב ידו, פירט כי ביקש להיכנס לחניה, כי עצר עצירה מוחלטת מאחורי רכב התובעת, כי הבחין באור נסיעת רוורס ברכב התובעת, ניסה להעביר להילוך אחורי, אך לא הספיק. גם שם ציין הנתבע כי נהג התובעת התנצל בפניו, כי נהג הנתבעים ביקש ממנו לאשר את אופן התרחשות התאונה, אך הנהג סירב.

אני מעדיפה את גירסת נהג הנתבעים לאופן התרחשות התאונה, התואמת את הודעתו המפורטת על מקרה הביטוח, תחת עדות הנהג מטעם התובעת ולאור עדותו אל מול ההודעה, ת/1. אני קובעת לפיכך כי על מנת להיכנס למקום החניה, ביצע נהג התובעת נסיעה אחורנית מבלי ששם ליבו לרכב הנתבע, וכך ארעה התאונה.

מחובת הנהג אשר נסע אחורנית לנקוט באמצעים הדרושים כדי למנוע סיכון או פגיעה בעשותו כן, והיה עליו להבחין ברכב הנתבע שעמד מאחוריו. משלא עשה כן, הרי האחריות להתרחשות התאונה מוטלת על נהג התובעת ולא על נהג הנתבעים.

באשר לעדות העד הנוסף מטעם הנתבעים, לא מצאתי ליתן משקל רב לעדות זו, שכן לא הובהר בפני מהן הנסיבות המדוייקות בהן הובא לידיעת העד דבר קיומה של התאונה באמצעות הפייסבוק, כמה זמן מחלוף התאונה והכיצד זכר במדויק את אופן התרחשות התאונה, כאשר אישר כי לא יצא מרכבו לאחריה ולאור מיקום רכבו במקום.

4. לאור כל האמור, התביעה נדחית.

התובעת תישא בהוצאות עד הנתבעים בסך 350 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז אדר תשע"ג, 27 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.