<#2#>

נוכחים:

המערער ובא כוחו עו"ד יעקב פלומו

ב"כ המשיבה עו"ד אלון טנקג'י

פרוטוקול

ב"כ המערער: חוזר על הודעת הערעור.

לאור המלצת בית המשפט ולאחר שהתייעצתי עם המערער, המערער מבקש לחזור בו מן הערעור על הכרעת הדין ואני אתמקד בגזר הדין שלטעמנו החמיר עם המערער בצורה ניכרת לאור נסיבות המקרה ונסיבות העושה, וזאת כמובן מבלי שאנו מקלים ראש כהוא זה בנוגע לאישומים שמיוחסים לנאשם הזה. מדובר בנאשם יליד 1990 אשר הורשע לאחר שנשמעו ראיות בעניינו בשני אישומים של עבירת הסחר כשכבר מעובדות כתב האישום ניתן לראות שלא מדובר בעבירת סחר וניתן לומר או לסייג בדמות הסוחר הקלאסי, למה הכוונה: אישום 2 מעיד שהנאשם לא קיבל כל רווח כספי בנוגע לאותה מכירה לצורך העניין, המדובר בנאשם שיש לו הרשעה אחת בעברו, אמנם בתחום עבירת הסמים בגינה הוא ריצה עבודות שירות. הוא היה על סף סיומן ואז הוא נעצר בתיק הנוכחי, כמובן שהוא ריצה אותן ללא הפרעה וללא חריג עד לביצוע מעצרו בתיק זה, הוא שירת בצבא, הוא בן למשפחה בת 4 נפשות. זהו מאסרו הראשון מאחורי סורג ובריח, כשעמד תלוי כנגדו מאסר מותנה של 6 חודשים.

אותו עד תביעה אלקובי הוא מכר, שכן של המערער. אין חולק שהפניה בוצעה מאותו אלקובי למערער ולא להיפך, הוא זה שפנה אליו וביקש ממנו שימסור לו.

ביהמ"ש יכול להתרשם הן מהכמות, איני מקל ראש בכלום, הן בעובדה שמדובר באותו אדם, אין מדובר במערער שמוכר לכל דיכפין, מדובר בכמות קטנה, סם שנחשב קל, הכל בכפוף להסתייגות אבל עדיין בימ"ש מכיר מקרים אחרים חמורים יותר, אין פה רווח כלכלי כספי, וגם כשמתייחסים לגזר הדין לנימוקים שהביע בימ"ש קמא אני רוצה לציין, המאשימה בטיעוניה לעונש העלתה נתון שלטעמי לא ניתן היה לעשות בו שימוש במסגרת שיקולי הענישה כשהוא לא הופיע במסגרת כתב האישום. דווקא בגלל העובדה שמדובר בנסיבה שאמורה לשקף לחומרה את המערער אני סבור שאם התביעה רצתה להתבסס על זה היתה מעלה את זה בכתב האישום. לאור התיקון אני סבור שראוי היה.

כשבוחנים את הפסיקה החל מבימ"ש עליון, בימ"ש קמא, אותו בימ"ש, אותה יחידת תביעה, ניתן לראות ספקטרום רחב של ענישה בעבירות זהות ובנסיבות דומות וזה חשוב מכיוון שבכל זאת מדובר במאסר ראשון של בחור צעיר, מה שאנחנו רואים לנגד עינינו ואני מדבר מפיו של המערער ומפיו של אביו הוא מחפש אור בקצה המנהרה.

מפנה למספר גזרי דין שיכולים אולי להראות לביהמ"ש כיצד יש החמרה לטעמנו. יש בידי רע"פ 2269/11 שבו נדון עניינו של אחר במסגרת כתב אישום שמכיל ריבוי עבירות כולל שימוש בסם, תסקיר שלילי, כולל הפעלה של שני מאסרים מותנים והוא נדון ל- 18 חודשי מאסר.

מגיש ת"פ 3506-12-10. גם אם ניקח את המאסר על תנאי עדיין לא מגיעים לרף שהציב בימ"ש קמא בעניינו של המערער.

אני לא חושב שהעובדה שהמערער בחר לנהל הוכחות במיוחד כשאנו סברנו שיש פגם בהליך החיפוש שהוא כבר לא רלוונטי כרגע לעניינינו אבל באותה נקודת זמן זה לא צריך להיזקף לרעתו, נכון שבימ"ש מקל הרבה פעמים לאור זה שהוא חוסך מזמן שיפוטי אבל זה לא צריך להיות לרעתו.

אני מפנה את ביהמ"ש למספר החלטות לפיהן נגזרו עונשים פחות חמורים על אף עבירות גדולות יותר כולל קיומם של מאסרים מותנים ארוכים יותר וזה לאחר שמיעת חלק מהליך ההוכחות במסגרת ת"פ 22099-03-12. עדיין יש הגיון ושיקול דעת וניסיון חיים.

אפשר לראות את הכמות של אותם מאסרים מותנים.

ביהמ"ש ישב במספר ערכאות שנתנו פסקי דין במסגרת ערעורים, אמנם בחלק היה עבר נקי אבל עדיין מ- 9 חודשים ל- 6 חודשים וזה אם יש עבר נקי. ישנן כאן שתי עבירות שחסר, שתי עבירות תיווך, מאסר ראשון, סם קשה יותר עם עבר בתחום הסמים בע"פ על גזר דין של בימ"ש מחוזי מרכז. מגיש ע"פ 3740-04-11, העונש לא מגיע לכדי הענישה שקיבל המערער בעניינו.

אנחנו נבקש לקצר את המאסר באופן משמעותי.

ב"כ המשיבה:

אנו מתנגדים לערעור. אנו מתנגדים להתערבות בגזר הדין של בית משפט קמא.

לא מקובלת עלי טענתו של ב"כ המערער כי מדובר בנסיבות חברתיות. מדובר במערער שהורשע לאחר ניהול הוכחות. אף אחד לא בא איתו חשבון שהוא ניהל הוכחות, אבל הוא לא זוכה להקלה אלא זוכה מי שבוחר לקחת אחריות.

מעיון בגזר הדין עולה שלא נפלה כל טעות בגזר הדין, מדובר בגזר דין מנומק ומפורט אשר שקל את כל הטענות. מפנה לעמ' 2 לגזר הדין שבית משפט קמא התייחס לכל טענות ב"כ המערער שהועלו בערעור, לפסיקה שהגיש. בית המשפט קמא לקח בחשבון את כל הנסיבות.

מדובר במערער שיש לו עבר בעבירות סמים, מדובר במי שיש לו מאסר על תנאי בעבירות סמים ומבצע את העבירות חלף המאסר על תנאי שקיים ועומד נגדו, מדובר במערער שמבצע את העבירות בעת שהוא מבצע עבודות שירות, מערער כזה זכאי להקלה?! בעוד בית המשפט בהרשעה הקודמת הולך לקראת המערער ומטיל עליו עונש מאסר בעבודות שירות בגין עבירות סמים, בעודו מבצע את עבודות השירות הוא מבצע את העבירות הנוכחיות.

המערער לא נרתע מלשוב לסורו תוך זמן קצר ביותר.

אין כאן טעות בגזר הדין. ב"כ המערער לא הצביע אף לא על טעות אחת. בית המשפט קמא היה ער לכל הנימוקים. מפנה לעמ' 4 בגזר הדין: "אם לא החמרתי עם הנאשם ..." (מצטט). עם כל הכבוד, לא מדובר במאסר ראשון, אלא מאסר שני. זהו מאסר ראשון מאחורי סורג ובריח.

מתחם הענישה שקבע בית המשפט קמא בעמ' 4 לגזר הדין הוא מתחם סביר.

בית המשפט קמא אומר שנראה כי ההליכים הקודמים לא הרתיעו את המערער מלחזור על מעשיו. מערער כזה לא זכאי להקלה בעונשו, אבקש לא לרפות את ידיו של בית משפט קמא.

<#3#>

פסק דין

המערער הורשע לאחר שמיעת ראיות בתיק פלילי 18619-02-12, בסחר בחשיש בשתי הזדמנויות, בהחזקת חשיש במשקל של כ-50 גרם שלא לצריכה עצמית, אותו החזיק ברכב השייך לאחותו בו עשה שימוש ללא רשותה.

המערער נידון לתקופת מאסר כוללת של 27 חודש, המורכבת מ-21 חודשי מאסר בגין העבירות נושא הרשעתו, ומהפעלה במצטבר של שישה חודשי מאסר על תנאי התלויים ועומדים נגדו. כמו כן, נידון המערער לשנת מאסר על תנאי, ל-7 חודשי מאסר על תנאי ול-4 חודשי מאסר על תנאי, בתנאים המפורטים בגזר הדין ונפסל מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 8 חודשים מיום שחרורו ממאסר.

מלכתחילה היה הערעור מכוון כלפי הרשעת המערער, כאשר הטענה העיקרית הייתה בדבר אי חוקיות החיפוש שנערך על גופו וברכבה של אחותו, אך לאחר שהמערער נועץ בבא-כוחו הוא קיבל את המלצת בית המשפט וחזר בו מהערעור לגבי הכרעת הדין.

הערעור מכוון, אפוא, כלפי עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער, וב"כ המערער טוען בהודעת הערעור ובטיעוניו בפנינו, כי שגה בית משפט קמא כאשר לא לקח בחשבון במידה הראויה את נסיבות מכירת החשיש לאלקובי, שהיה מוכר לו, כאשר במקרה השני הוא עשה כן ללא תמורה. לטענתו, מדובר בשתי הזדמנויות בודדות של מכירת סם "קל" יחסית, כאשר המערער, כאמור, לא הרוויח כל רווח כספי מהמכירה.

עוד טוען ב"כ המערער, כי מן הראוי היה שהמאשימה תפרט בכתב האישום את דבר ביצוע העבירות, כאשר המערער ביצע עבודות שירות בגין הרשעתו בתיק קודם של החזקת סם שלא לשימוש עצמי, ומשלא עשתה כן לא מן הראוי היה להתחשב בכך לחומרת העונש.

ב"כ המערער עומד על גילו הצעיר של המערער ועל העובדה שמדובר בעונש מאסר ראשון שהוא עתיד לרצות מאחורי סורג ובריח.

ב"כ המשיבה מתנגד להקלה בעונשו של המערער ומצביע על חומרת התנהגותו, כאשר מכר חשיש בשתי הזדמנויות והחזיק חשיש בכמות שאינה לשימוש עצמי, במיוחד כאשר מדובר בעבירות שבוצעו במהלך ביצוע עבודות שירות וכאשר מאסר על תנאי תלוי ועומד כנגד המערער.

עיון בגזר הדין של בית משפט קמא מעלה כי הוא התייחס בחומרה, ובצדק, להתנהגותו של המערער כאשר מכר חשיש בשתי הזדמנויות, ואין בנסיבות המכירות, גם כאשר מדובר בקונה שהיה מוכר למערער וגם כאשר במקרה השני לא הוכחה תמורה שקיבל המערער מהקונה, כדי להצדיק הקלה בעונש המאסר שהוטל עליו. כך במיוחד כאשר המערער ביצע את העבירות בהיותו מרצה עונש מאסר בעבודות שירות, וכאשר מאסר על תנאי תלוי ועומד נגדו.

מה שגורם לנו להקל במידה מסוימת במשך תקופת המאסר שהוטלה על המערער, היא העובדה שמדובר בעונש מאסר ראשון שאמור המערער לרצות מאחורי סורג ובריח, וברצונו להשתקם לאחר שחרורו מהמאסר, וזאת כדי לתת לו פתח של תקווה לעשות כן במועד מוקדם יותר.

אנו דוחים את הערעור כלפי הרשעת המערער.

לאור כל האמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור כלפי גזר הדין ומחליטים כי המערער ירצה תקופת מאסר כוללת של 21 חודשי מאסר (לרבות הפעלת שישה חודשי מאסר על תנאי, שאנו מחליטים כי יופעלו בחופף לעונש המאסר של 21 חודש שהוטל ע"י בית משפט קמא) בניכוי תקופת מעצרו, כפי שקבע בית משפט קמא.

יתר חלקי גזר הדין בתיק פלילי 18619-02-12 (בית משפט השלום בפ"ת) יעמדו בתוקפם.

<#4#>

ניתן והודע היום ד' שבט תשע"ג, 15/01/2013 במעמד ב"כ הצדדים והמערער.