כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום לבית המשפט לעניינים מקומיים בחדרה, בגין עבירות של תכנון ובניה, וביום 11/9/12 ניתן על ידי כב' השופט מסארווה, במסגרת הסדר טיעון, גזר דין שכלל בין היתר צו איסור שימוש ליחידת משנה המצויה במקרקעין, ונקבע בהסכמת הצדדים כי צו איסור השימוש יכנס לתוקף ביום 1/1/13.

לטענת המבקשים, הוסכם גם כי ככל שיהיה צורך בהארכת הצו בשל הימצאות שוכר בנכס, תוגש בקשה לדחיית כניסת הצו לתוקף לפי סעיף 207 (טענה שמוכחשת על ידי המאשימה).

ואכן, ביום 16/12/12 הוגשה הבקשה שבפני, לדחיית כניסתו לתוקף של צו איסור השימוש.

הבקשה מנומקת בכך שבנכס נמצא שוכר שזכאי להימצא בו עד ליום 14/7/13, וכל המאמצים לפנות את השוכר עלו בתוהו, שכן הוא מחזיק בחוזה ולא ניתן לפנותו לפני אותו מועד.

קבעתי דיון במעמד הצדדים להיום, והיום הופיעו הצדדים.

ב"כ המאשימה מתנגד לבקשה, הוא טוען שהשוכר אכן נמצא במקום, אך מלכתחילה הסכם השכירות המקורי פג ביום 13/7/12, ובהתאם לסעיף 23 להסכם השכירות המקורי רשאי היה המשכיר להימנע מהארכת החוזה, אך הוא בחר להאריכו בעיצומם של אותם הליכים משפטיים, והוא הביא את עצמו לאותו מצב שבו נמנע ממנו לפנות את המשכיר, מה גם שלשיטתו צו איסור השימוש יכול להיות עילה להפקעתו של הסכם השכירות גם בתוך תקופת השכירות.

ב"כ המבקשים הסביר כי בחודש יולי 2012, עת הוארך הסכם השכירות עם השוכר לשנה נוספת, לא היה ברור כלל ועיקר שהתיק הסתיים כפי שבסופו של דבר הוא הסתיים, כלומר בצו איסור שימוש.

החוזה כאמור הוארך לפני פסק הדין, וכל הניסיון להגיע להבנות עם השוכר נכשלו.

אני סבור ש"קו פרשת המים" הוא יום גזר הדין המקורי, כלומר 11/9/12, ומכיוון שהסכם השכירות הנוכחי נכנס לתוקף לפני תאריך זה, הדבר הנכון לעשות הוא להעתר לבקשה ולדחות את כניסתו לתוקף של צו איסור השימוש, כך שיכנס לתוקף ביום פקיעת הסכם השכירות – 14/7/13, וכך אני מורה.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לב"כ הצדדים באמצעות הפקסימיליה, לפי כתובותיהם בגוף הבקשה.

ניתנה היום, כ"ה טבת תשע"ג, 07 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.