בפניי תביעה כספית נזיקית על סך של 84,880 ₪.

פתח דבר

1. תחילתו של תיק זה בתביעה אותה הגיש התובע כנגד נייער (2002) בע"מ (להלן: "הנתבעת"), וכן כנגד שני נתבעים נוספים, הנתבעת 2, חברת יעקב בן יהודה בע"מ (להלן: "החברה") וכן כנגד הנתבע 3, מנהלה של החברה מר יעקב בן יהודה (להלן: "בן יהודה").

הצדדים

1. התובע, חקלאי תושב המושב תל יוסף בעמק בית שאן, עוסק בין היתר, בגידולי קורנית בשטחים פתוחים במושב הנ"ל.
2. הנתבעת, עוסקת בשיווק ומכירת אריגים, כיסויים, שקים, וכל סוגי הרשתות, לרבות יריעות שחורות ארוגות רב שנתיות לחיפוי קרקע.
3. החברה, עוסקת בשיווק ומכירת תשומות חקלאיות, לרבות יריעות שחורות, ארוגות, רב שנתיות לחיפוי קרקע.
4. בן יהודה, הנתבע 3 מנהלה של החברה.
5. בהחלטה שניתנה ביום 25.10.10 על ידי כב' השופטת עירייה מרדכי, נמחקה התביעה נגד החברה וכן נגד מנהלה, בן יהודה, וזאת לאור הליך פירוקה של החברה והכרזת בן יהודה כפושט רגל.

טענות התובע בתמצית

1. על פי הנטען בכתב התביעה, החברה שימשה, בזמנים הרלוונטיים לתביעה, כסוכנת מכירות של הנתבעת. הוסיף התובע וטען כי בחודש 12/2006 פנה מנהלה, בן יהודה אליו, הציע לו קניית היריעות נשוא התביעה (להלן: "היריעות"), וביצע באופן אישי את עסקת המכירה (להלן: "העסקה"), כאשר החברה ו/או בן יהודה רכשו יריעות אלו מאת הנתבעת.
2. לטענת התובע, באמצעות היריעות כוסה שטח כולל של 10,135 מ"ר מתוכם 9,900 מ"ר ביריעה אחת ו- 450 מ"ר ביריעה דומה ממכסה אחרת שהייתה במלאי, בהפרש של שבועיים, כאשר בחודש 02/2007, סמוך למועד פריסתן, נשתלו צמחי הקורנית דרך חורים ביריעות. לטענתו, מטרת פריסת היריעות הינה שמירה על סניטציה מרבית בסביבת הצמח, מניעת עשביה, חסכון במים ושיפור איכות המוצר.
3. הוסיף התובע וטען כי, כעבור כ - 6 חודשי גידול, החלו היריעות אותן רכש מהנתבעת בשטח של 9,900 מ"ר להתפורר, נפערו בהן קרעים וסדקים (להלן: "הנזק"), כאשר ביריעה האחרת, של 450 מ"ר, לא התגלו כל סימני התפוררות והיריעות נשארו יציבות.
4. לטענת התובע, תוצאות בדיקת מעבדה שנעשו לדוגמאות של היריעות בהם אירע הנזק, גילו כי אלו אינן מכילות מייצבים נגד קרינה אולטרא ויולט (U.V) למניעת התפרקותן (להלן: "מייצבי קרינה") .
5. התובע טען כי כתוצאה מאיכותן של היריעות, נגרמו נזקים לגידול אשר התבטאו ב:
6. עליית עשבי בר דרך היריעה הקרועה שמתחרים עם הקורנית על המים והדשן, ומושקעת עבודה רבה וידנית בעישובם.
7. איבוד מים בגין הקרעים, נזקי בוץ ואבק שניתזים מהקרקע החשופה על הקורנית ופוסלים אותה משיווק.
8. גרימת נזק לגידול המרווה, שאמור להישתל בתוך היריעה לאחר סיום גידול הקורנית.
9. עלות הכנת שטח חדש לגידול קורנית, כולל יריעות חיפוי חדשה, פריסת היריעה, חיבור היריעה, רכישת שתילים ושתילה.
10. לטענת התובע, הנתבעת, החברה ובן יהודה לא קיימו את חיוביהם לספק לו יריעות כמוסכם, יריעות שיש בהם התכונות הדרושות למטרה לה יועדו.
11. הוסיף התובע וטען כי, לא היה באפשרותו לדעת את הסיבה שגרמה לפגימה ביריעות, אשר היו בשליטת הנתבעת, החברה ובן יהודה, שהציגו בפניו מצג שווא, ומסרו לו יריעות אשר אינן מתאימות למטרה לה יועדו.
12. עוד טען התובע כי, הנתבעת באמצעות החברה ומנהלה, הפרו את ההסכם למכירת היריעות הפרה יסודית, עת סיפקו לו יריעות באיכות ירודה, שכתוצאה מכך נגרמו לו נזקים כספיים.
13. המשיך התובע וטען כי האירוע נשוא התביעה , נגרם כתוצאה מרשלנות הנתבעת ו/או חוסר זהירותה ו/או בשל הפרת חובות חקוקות, כל זאת כפי שציין התובע בסעיף 12 לתביעה.

טענות הנתבעת בתמצית

1. מנגד, טענה הנתבעת כי, החברה ו/או בן יהודה אינם סוכנים ו/או מפיצים ו/או משווקים מטעמה.
2. הוסיפה הנתבעת וטענה כי, הייתה מספקת לחברה סחורה על פי בקשה, לעיתים במחסניה ולעיתים אצל לקוחותיה, אולם היא לא הייתה צד לעסקאות בין החברה ללקוחותיה.
3. לטענת הנתבעת, החברה רכשה ממנה הסחורה המצוינת בתעודת המשלוח שהונפקה על ידה, שתמורתה לא שולמה, אך לא התקשרה בכל הסכם עם התובע, כאשר הקשר היחיד עם האחרון, הוא שהחברה ביקשה לספק לה את הסחורה בכתובתו של התובע.
4. עוד טענה הנתבעת כי אין בינה לבין התובע כל יריבות, מעולם לא הזמין ממנה סחורה ומעולם לא התקיים עמו משא ומתן, לא מכרה ו/או סיפקה ו/או שיווקה לתובע סחורה כלשהי, כאשר תעודת המשלוח אשר צורפה לכתב התביעה ממוענת לחברה כמו גם החשבונית שהונפקה בעקבות תעודת המשלוח הנ"ל.
5. לטענת הנתבעת, התובע מעולם לא פנה אליה, לא עת גילוי הנזק הנטען, ולא טרם הגשת התביעה.
6. עוד טענה הנתבעת כי אין לה כל חובת זהירות כלפי התובע, אין לה יחסים חוזיים עם התובע, והטעם היחיד להגשת התביעה כנגדה נגוע בשיקולי גביה לאור חדלות הפירעון של החברה ובן יהודה.
7. הנתבעת מבקשת להורות על דחיית התביעה, תוך חיוב התובעת בהוצאות.

ראיות הצדדים

1. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם. מטעם התובע הוגש תצהיר התובע עצמו. כן העיד מטעם התובע בן יהודה. בנוסף, ולתמיכה בטענותיו לנזקים הנטענים, צירף התובע שתי חוות דעת, הן של מומחה אגרונום (להלן: "אסקירה") והן חוות דעת של שמאי (להלן: "שיפמן") אשר העידו מטעמו של התובע.
2. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר מנהלה עופר נייער (להלן: "עופר"). כן הגישה הנתבעת חוות דעת מומחה מטעמה, של שמאי חקלאי (להלן: "כצנלסון").

כל המצהירים והעדים נחקרו בפניי.

המחלוקת

1. השאלות הדרושות לענייננו, מהם טיב היחסים בין התובע לנתבעת? והאם הנתבעת אחראית לאספקת היריעות הפגומות, אשר כתוצאה משימוש התובע בהם, נגרמו לאחרון הנזקים להם הוא טוען בכתב התביעה, וכמפורט בחוות דעת המומחים מטעמו.

דיון והכרעה

1. ראשית אציין כי התובע לא צירף לכתב התביעה ו/או לתצהיר עדותו הראשית כל הזמנה ו/או הסכם בינו לבין הנתבעת לרכישת היריעות נשוא התובענה. כל שהוגש הינו שני מסמכים, תעודת משלוח וחשבונית מס (נספח א' לכתב התביעה), המראים כי היו שתי מערכות יחסים, האחת; בין התובע לבין החברה ובן יהודה, והשנייה; בין החברה ובן יהודה לבין הנתבעת.
2. התובע גם העיד כי הוא לא פנה לנתבעת לשם רכישת היריעות וכי הרכישה בוצעה באמצעות בן יהודה. (ראו עמ' 20 ש' 26-29 ).
3. גם לאחר שהתובע גילה את הנזקים הנטענים בכתב התביעה, הוא פנה לבן יהודה ופנייה אחת בלבד בעל פה הייתה לנתבעת. (ראו עמ' 23 ש' 29-33 ).
4. גם עופר אישר כי התובע לא פנה לנתבעת ישירות ולא הזמין ממנה סחורה כלשהי, אלא בן יהודה ביצע הזמנה בעל פה בגינה הוציאה הנתבעת תעודת משלוח לחברה. (עמ' 32 ש' 22-25).
5. משלא הוצג בפנינו כל הסכם בין התובע לנתבעת לאספקת היריעות, ובשל האמור לעיל, יוצא אפוא, כי בין התובע לנתבעת לא נכרת כל הסכם שמכוחו יש לחייב את הנתבעת לפצות את התובע בגין הנזקים להם טוען, לרבות בגין הפרת התחייבות כלשהי שנוצרה בעקבות הסכם זה.
6. כעת נשאלת השאלה, אם הרכישה בוצעה באמצעות בן יהודה, והפנייה לאחר שנתגלו הנזקים הייתה לבן יהודה, מכוח מה הוגשה התביעה נגד הנתבעת.
7. כאמור לעיל, התובע צירף לכתב התביעה את שני המסמכים הנ"ל, תעודת המשלוח והחשבונית, עליהם הוא סומך את טענתו כי בן יהודה שימש סוכן מטעם הנתבעת, כאשר אף הנתבעת התבקשה ע"י בן יהודה לספק את היריעות בכתובתו של התובע במושב בית יוסף.

האם הוכח כי בן יהודה שימש סוכן של הנתבעת

1. בתצהיר עדותו הראשית של התובע, חזר על טענתו כפי שעלתה בכתב התביעה, לפיה בחודש 12/2006 פנה אליו בן יהודה, והציג את עצמו כמומחה במכירת יריעות שחורות לחיפוי קרקע שמסופקים על ידי הנתבעת. בהתאם לכך, רכש מהנתבעת באמצעות בן יהודה, את היריעות הנ"ל לגידול קורנית. בתצהירו הנ"ל העיד התובע כי בהתאם למסמכים שצירף לכתב התביעה, וכי על פי מה שנמסר לו על ידי בן יהודה, כי האחרון ו/או החברה רכשו את היריעות מאת הנתבעת.

1. בחקירתו הנגדית של התובע בפניי, נדרש האחרון לשאלות ב"כ הנתבעת בעניין הגורם ממנו רכש את היריעות.

"ש: מתי רכשת את היריעות?

ת: ב- 12/06.

ש: ממי?

ת: יעקב יהודה". (עמ' 20 ש' 26-29).

ובהמשך;

"ש: אמרת שאת היריעות רכשת מבן יהודה, זו פעם ראשונה שרכשת ממנו ציוד חקלאי?

ת: הוא עבד אצל הנתבעת לפני כמה שנים.

ש: מתי?

ת: אני לא יודע. יכול להיות בשנות ה- 90.

ש: הכרת את הנתבעת ורכשת מוצרים?

ת: זה היה באמצעות בן יהודה שהיה סוכן של הנתבעת.

ש: מהנתבעת רכשת ישירות אי פעם מוצר?

ת: תמיד יש סוכן בשטח.

ש: אצל הנתבעת תמיד יש סוכנים?

ת: אני לא זוכר את התקופה. עברו 15 או 20 שנה". (עמ' 22 ש' 28 , עמ' 23 ש' 1-9).

1. עדותו הנ"ל של התובע מתיישבת עם העובדה כי את היריעות סיפק לו בן יהודה באופן עצמאי.

המילה סוכן הינו מי שהוגדר כ - " נציג , שליח או בא כוח". על אף הטענה כי הרכישה בוצעה על ידי בן יהודה בהיותו סוכן של הנתבעת, עליה חזר התובע בעדותו הנ"ל וכן בסיכומיו, אלא שעניין זה נותר טיעון בעלמא, משלא צורף הן לכתב התביעה, והן לתצהיר עדותו הראשית, כל מסמך שיש בו כדי להעיד על היות בן יהודה סוכן של הנתבעת, לרבות נציג, שליח ו/או כי עבד מטעמה. אין די באמירה כללית של התובע בעניין זה, כדי להרים את נטל ההוכחה לכך. תימוכין לכך אף ניתן לראות בתשובותיו של עד ההגנה עופר בחקירתו הנגדית, בה שלל האחרון כי בן יהודה עבד אצל הנתבעת או שימש סוכן מטעמה (עמ' 31 ש' 6-11).

1. זה המקום לציין כי, אין בתעודת המשלוח אליה מפנה התובע בחקירתו, כדי לתמוך בטענת האחרון כי את הסחורה רכש ישירות מאת הנתבעת, ככל ותעודה זו הוצאה לבן יהודה, אף אם צוין בה כי הכתובת למשלוח הסחורה הינה כתובתו של התובע. עניין זה מקבל חיזוק בעדותו הראשית של עופר (סעיף 7 לתצהיר), לפיה הנתבעת מספקת את הסחורה בכתובתה של החברה ו/או אצל לקוחותיה. חקירתו הנגדית של עופר בעניין זה לא העלתה סתירות כלשהן, כאשר תשובתו בעניין הייתה מהימנה, החלטית שניתן לתת בה אמון.

"ש: סיפקת הסחורה?

ת: לא אני סיפקתי. נהג החברה סיפק. לא היה לי מושג מה רצה לעשות.

ש: לפי תעודת המשלוח, היכן גר התובע?

ת: מושב בית יוסף.

ש: אתה יודע איפה זה?

ת: היום כן, אז לא.

ש: לא עניין אותך?

ת: אותי עניין שאני מספק סחורה בהתאם להזמנה.

ש: לא עניין אותך למי מסופקת הסחורה?

ת: אני מכרתי ליעקב בן יהודה.

ש: חשבת שבן יהודה יעשה בה שימוש?

ת: היה ברור לי שהוא מוכר את זה למישהו.

ש: חשבת שבן יהודה אמור להוריד אצל ברקו ומשם הוא ייקח את זה?

ש: היו מקרים כאלה.." (עמ' 33 ש' 5-20).

1. התובע לא הצביע מהי מערכת היחסים בין בן יהודה לנתבעת, מכוחה יש לחייב את האחרונה בפיצוי התובע בגין אספקת היריעות, כאשר אין להסתפק באמירה הכללית, כפי שביטא התובע בסעיף 4.2 לסיכומיו , לפיה "בן יהודה שימש כסוכן ו/או מעין סוכן לאספקת היריעות על ידי הנתבעת". למותר לציין כי אף בסיכומי התשובה מטעמו, לא הניח התובע תשתית לטענתו, בדבר היחסים הנטענים בין בן יהודה לנתבעת. בעניין זה אף נשאלת השאלה, מדוע בחר התובע לא להעיד את בן יהודה אודות יחסיו עם הנתבעת, שעה שעד זה זומן להעיד בעניין המכתב שצורף כנספח ג' לתצהיר התובע. מקום שבן יהודה זומן על ידי התובע לעדות בפניי, אם כי בסופו של יום בחר התובע לא לחקרו אודות יחסיו עם הנתבעת, יש בכך כדי לפעול לחובתו של האחרון.
2. התובע מודה כי את היריעות רכש מאת בן יהודה והחברה, ואף התשלום בוצע לבן יהודה, כאשר החשבונית שהונפקה לתובע ניתנה ע"י החברה. מעיון בחשבונית הנ"ל (נספח א' לכתב התביעה), עולה כי זו הוצאה על ידי בן יהודה לתובע, ואין לנתבעת כל קשר אליה, היינו התשלום שביצע התובע עבור היריעות בוצע ישירות על ידי התובע לבן יהודה. תימוכין לעניין ניתן לראות בעדותו של בן יהודה, בה מאשר האחרון כי התובע שילם לחברה שבבעלותו ישירות עבור הסחורה. (עמ' 18 ש' 23-24 ו- 33, עמ' 19 ש' 1).
3. כמו כן, עיון בתשובה לשאלה מס' 12 בשאלון שנשלח לתובע, מציין האחרון כי את היריעות הוא רכש מהחברה באמצעות בן יהודה, כאשר לדרך התשלום בגין יריעות אלו, השיב האחרון בתשובה לשאלה מס' 14 כי זה בוצע באמצעות מס' שיקים לפקודת בן יהודה. לציין כי תשובתו של התובע לשאלה מס' 13 בשאלון הנ"ל, לפיה היריעות הגיעו במשלוח של הנתבעת, מתיישבת עם תשובתו של עופר כפי שציינתי בסעיף 33 הנ"ל.
4. ואילו בן יהודה שילם לנתבעת עבור היריעות, אך השקים לא כובדו, ועד היום הנתבעת לא קיבלה תמורה בגין היריעות שסופקו לבן יהודה. (ראו עדות בן יהודה עמ' 18 ש' 25-28). ככל וטענת התובע כי בן יהודה הינו סוכן של הנתבעת, היינו צריכים לראות שהתמורה ששולמה ע"י התובע, הועברה ישירות לנתבעת, אך לא כך המצב, מכאן שטענת התובע כי בן יהודה שימש סוכן של הנתבעת, אין בה כלום.

האם הנתבעת התרשלה כלפי התובע

1. התובע טוען כי הנתבעת התרשלה אתו בכך שסיפקה לו יריעות אשר לא כללו רכיב מייצב קרינה וכי בשל היעדר רכיב זה נגרם נזק. לשם מתן תשובה לשאלה זו יש לבדוק :

האם הנתבעת חבה כלפי התובע בחובת זהירות מושגית וקונקרטית

1. המודל המסורתי של עוולת הרשלנות בחן את יסודותיה בסדר הבא: קיומן של חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית, הפרתן ["האשם"] וגרימת נזק כתוצאה מכך. [ראה: ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113, ע"א 243/83 עירית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט(1) 113(1985)].
2. לצורך בחינת חובת הזהירות המושגית והקונקרטית, יש לקבוע מה המזיק יכול היה לצפות כאדם סביר, כאשר למבחן הצפיות שני פנים: הצורך לצפות – זו הצפיות הנורמטיבית, והיכולת לצפות, שזו הצפיות הטכנית. הצורך לצפות את הנזק הוא המסננת הנורמטיבית המשמשת את בתי המשפט בשיקולי המדיניות המשפטית, אם ראוי או לא ראוי להטיל אחריות, והלכה פסוקה היא כי מקום שניתן לצפות נזק כעניין טכני, קיימת חובת זהירות מושגית, אלא אם קיימים שיקולים של מדיניות משפטית השוללים חובה זו. האשם – התבטא בהפרת אותן חובות זהירות, והנזק – צריך שיהיה קשור בקשר סיבתי עובדתי ומשפטי עם אותה הפרה, כאשר המבחן המקובל לקיומו של קשר סיבתי עובדתי הוא "סיבה בלעדיה אין" ולעניין הקשר הסיבתי המשפטי, הוחלו שלושה מבחנים: מבחן הצפיות הסבירה – האם המזיק, כאדם סביר, היה יכול לצפות כי התרשלותו תגרום לנזק. מבחן הסיכון – האם הנזק הוא בתחום הסיכון שנוצר עקב ההתנהגות הרשלנית של המזיק. מבחן השכל הישר – האם ההתרשלות תרמה בפועל לתוצאה המזיקה.
3. כידוע, בגדר חובת הזהירות המוטלת על-פי דין אין המזיק נדרש למנוע באופן מוחלט כל סיכון. כל שנדרש מן המזיק הוא לנהוג כפי שאדם סביר היה נוהג בנסיבות העניין. לאמור, עליו לפעול על-פי רמת זהירות אובייקטיבית הנקבעת על יסוד שיקולים שבמדיניות משפטית [ראה: ע"א ועקנין הנ"ל, וע"א 434/94 ברמן נ' מור, פ"ד נא(4) 205, 211 (1997)].
4. בענייננו, לעניין חובת הזהירות המושגית, הנתבעת חבה, כלפי כלל רוכשי היריעות, אם הרכישה בוצעה באמצעותה ישירות ואם באמצעות צדדי ג', חובת זהירות מושגית, ומוטלת עליה חובת צפיית נזק פוטנציאלי אשר יכול להיגרם כתוצאה מיריעות אלו, כאשר אין נפקא מינה לטענתה של הנתבעת, כי לא ייצרה את היריעות, אלא שיווקה אותם בלבד. אף שיווק של היריעות מקים על הנתבעת חובת זהירות מושגית.
5. יחד עם זאת, נשאלת השאלה, האם הנתבעת חבה חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע? התשובה לכך הינה שלילית, ולהלן אנמק.
6. כפי שתואר לעיל, ומעדויות התובע ובן יהודה עולה בבירור, וללא צל של ספק כי התנהלות התובע עובר לרכישת היריעות, ואף לאחר רכישתן וגילוי הנזק הנטען, נעשתה מול בן יהודה בלבד, כאשר לא היה לנתבעת כל קשר לכך.
7. משהסחורה לא נרכשה ישירות מהנתבעת, לא יכול התובע להלין על כך שסופקה לו סחורה אשר אינה תואמת לדרישתו או לשימוש שלשמו נתבקשו היריעות.
8. התובע טען כי הוא ביקש מאת בן יהודה יריעות אשר יתאימו לגידול קורנית. והמומחה מטעם התובע אסקירה, טען כי לגידול כזה יש צורך ביריעות הכוללות מייצב קרינה. אין מחלוקת כי היריעות אינן כוללות מייצב קרינה. השאלה שנשאלת היא האם הוכח כי התובע הזמין יריעות עם מייצבי קרינה והאם הנתבעת התרשלה עת לא סיפקה מוצר זה?
9. בתצהירו טען התובע כי הנתבעת סיפקה לו יריעות שאינן מכילות מייצבי קרינה. יחד עם זאת, לא הוכח כי התובע הזמין מהנתבעת יריעות כלשהן לרבות אלו שמכילות מייצבי קרינה, כאשר לא הוצג בפנינו כל הסכם בין התובע לנתבעת בדבר הזמנה כאמור.
10. סביר לצפות מהתובע, שהינו חקלאי וותיק, לרשום את פרטי ההזמנה שהזמין מאת בן יהודה, לרבות השימוש שהוא מתכוון לעשות בהם, לגידול קורנית, או לחילופין כי הן כוללות מייצב קרינה, על גבי הזמנה כתובה, או לכל הפחות על גבי החשבונית שניתנה לו ע"י החברה באמצעות בן יהודה, אך לא כך נעשה, ונטען ע"י התובע כי ההזמנה בוצעה בעל פה. אלא מה? הגם שבן יהודה התייצב לחקירה בפניי, אלא שהתובע נמנע מלהעיד אותו בעניין זה.
11. זאת ועוד, לא ניתן ללמוד ממכתבו של בן יהודה (נספח ג' לתצהיר), אשר סיפק את היריעות, כי הוא הזמין מאת הנתבעת יריעות לגידול קורנית, או כי יריעות אלו סופקו עם מייצבי קרינה הנ"ל, אחרת, אין כל סיבה כי עניין זה לא יירשם על ידו, וגם בעניין זה בחר התובע לא להעיד את בן יהודה.
12. זאת ועוד, ניתן לראות בתשובותיהם של מומחי התובע, אסקירה ושיפמן, כי אלו לא שללו קיומן של יריעות נטולי מייצבי קרינה, וכי קיימת סבירות כי התובע עושה בהם שימוש, ככל ולתובע גידולים שונים, ולכל אחד מהם צרכים שונים (ראה עדות אסקירה בעמ' 13 ש' 19-27 וכן עדות שיפמן בעמ' 29 ש' 6-9). חיזוק לדבריהם של מומחי התובע ניתן לקבל מעדות התובע אישית אשר הדגיש כי היריעות מיועדות לשימוש קורנית, להבדיל משימוש לחממה או לגג (ראו עמ' 23 ש' 10-14 ).
13. מכאן, לא נותר אלא לדחות את טענתו של התובע לפיה הזמין מהנתבעת יריעות המכילות מייצבי קרינה, ומשאלו לא סופקו על ידה, מקום שהיה עליה לעשות כן, אזי יש להטיל עליה לכאורה, רשלנות כלשהי בגין אי אספקת היריעות הנ"ל.
14. כאן המקום לציין, כי אין חובה על הנתבעת להזהיר את התובע כי היריעות אשר סופקו לו אינן כוללות מייצבי קרינה, משנקבע כי התובע לא הזמין ממנה יריעות ישירות, ולא נאמר לנתבעת במעמד הרכישה כי הן מיועדות לגידול קרינה.
15. גם עצם האספקה של היריעות במושב בית יוסף, על ידי הנתבעת, אינה אמורה להדליק לנתבעת נורה אדומה, בגין תכונות השימוש שהתובע התכוון לעשות בהם, עת לא יידע אותה התובע ישירות או באמצעות בן יהודה אודות השימוש.

לא הוכח קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לנזק

1. לתמיכה בטענותיו לרשלנותה של הנתבעת, ולנזק הנטען, צירף התובע חוות דעת מומחה מטעמו, אשר קובעת כי העדר מייצבי קרינה ביריעות הינו הגורם לנזק.
2. מעיון בחוות הדעת של אסקירה לא ניתן ללמוד כי ביצע האחרון בדיקה ליריעות, בדיקה שגילתה חסרונם של מייצבי קרינה, כאשר הבדיקה הנטענת בוצעה על ידי מעבדות חיצוניות (אשר אחת מהן נמצאת בחו"ל), וכי אסקירה לא היה שותף לה, ובכך לא ניתן ללמוד מחוות דעת זו, על סמך מה התקבלו תוצאות הבדיקה, במיוחד ומי שערך את הבדיקה לא העיד בפניי (ראה עדותו של אסקירה בעניין זה בעמ' 13 ש' 28-33 , עמ' 14 ש' 1-32).
3. מכאן, לא ניתן לומר כי התובע עמד בנטל להוכיח קשר סיבתי בין רשלנות נטענת כלשהי של הנתבעת למול הנזק הנטען, משלא ניתן להתבסס על חוות דעתו של אסקירה בדבר הסיבה לגרימת הנזק הנטען.
4. למעלה מן הצורך אדון בשאלת הנזק ואומר כי הנזק לו טוען התובע לא הוכח. הגם שבחוות דעתו של השמאי שיפמן העריך האחרון את הנזקים, לכאורה אשר נגרמו לתובע, אלא שלא ניתן ללמוד מחוות דעתו הנ"ל, הכיצד הגיע המומחה להערכתו בדבר הנזקים הנטענים ושווים, כאשר לא צורפו לחוות דעתו תלושי שכר ויומני עבודה של הפועלים, מהם ניתן ללמוד על עלות כוח העבודה של התובע, קבלות בגין צריכת מים וכד', וזאת על אף שאסמכתאות אלו היו בחזקת התובע, אשר נמנע מלהציג אותם (ראה עדות התובע בעמ' 24 ש' 11-18).
5. לא זו אף זו, השמאי שיפמן ביסס ממצאים בחוות דעתו על הצעת מחיר שהעביר לו התובע ואשר קיבל אותה מאת בן יהודה, ושיפמן העיד כי אינו מכיר את בן יהודה ו/או חברת מרגליות שממנו הונפק המסמך, וקיבל את הצעת המחיר כנכונה והתבסס עליה, מבלי שיבדוק הצעות נוספות בשוק, שרק לאחר קבלתן הוא יכול להעריך ממוצע עלויות של עבודה לרבות שעות עבודה, מספר עובדים וכדומה.
6. מכל האמור עולה כי התובע לא הוכיח כי הנזק לו טוען נגרם לו בפועל, משלא הציג דווח רווח והפסד, קבלות וחשבוניות רכישת שתילים, יומני עבודה של עובדים, להוכחת שעות העבודה שהושקעו, מספר העובדים התאילנדים, במה הם הושקעו, תלושי שכר, קבלות בגין צריכת המים ועוד.
7. בצורה כללית טען התובע בסיכומיו לקיומן של עילות נוספות לרבות עילת הרשלנות שדנו בה לעיל, ולהלן אתייחס אליהן בקצרה.

תחולת חוק המכר וחוק הגנת הצרכן

1. אין להחיל במקרה דנן את הוראות חוק המכר, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר"), כאשר בהתאם למסקנה אליה הגעתי לעיל, התובע לא הוכיח כי הנתבעת מכרה לתובע יריעות, אלא הוכח כי הסחורה סופקה לו על ידי בן יהודה, וכן התובע אף לא קיים את הוראות סעיף 13 לחוק המכר הנ"ל, משלא בדק את המוצר ולא פנה לנתבעת מיד עם קבלתו (עמ' 20 ש' 30-32).
2. כמו כן, אין להחיל בענייננו את חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הצרכן"), ככל ואין מדובר בעניינו בצרכן כהגדרתו בחוק הנ"ל כ- "מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו לשימוש שעיקרו אישי, ביתי או משפחתי", אלא ענייננו בתובע שהינו חקלאי, אשר אינו רוכש את היריעות לשימוש אישי, ביתי או משפחתי, אם כי לצורך עיסוקו (ראה עדותו בעמ' 20 ש' 2-28).

סיכומם של דברים

1. מכלל האמור לעיל, וממקרא כתבי טענות הצדדים ושמיעת עדויותיהם, לרבות עדויות עדיהם והמומחים מטעמם, המסקנה המתבקשת כי התובע לא הצליח להוכיח כי בזמנים הרלוונטיים, היריעות נשוא התביעה סופקו לו על ידי הנתבעת, ככל ולא הוכח כל קשר חוזי בין התובע לנתבעת, כגון הסכם שנחתם בין הצדדים ו/או הזמנה שביצע התובע אצל הנתבעת לאספקת היריעות הנ"ל. בנוסף, לא הוכחה הטענה כי בן יהודה שימש כסוכן של הנתבעת. כן לא הצליח התובע להוכיח כי הנתבעת התרשלה כלפיו באספקת יריעות ללא מייצבי קרינה.
2. על כן, אין לחייב את הנתבעת בנזקים הנטענים כתוצאה משימוש ביריעות.
3. ולעניין הנזקים, התובע לא הוכיח את נזקיו, ולא ביסס אותם על מסמכים רלבנטיים ואותנטיים והסתפק להסתמך על הערכות בחוות דעת שלא ניתן להן בסיס.

סוף דבר

1. לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי התובע לא הצליח להרים את נטל ההוכחה לתביעתו.

אי לכך, הנני מורה על דחיית התביעה.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 8,000 ₪, וזאת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לתובע, שאם לא ישולמו במועדם, יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו אדר ב תשע"ד, 17 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.