בפניי בקשת חייבת להכריזה פושטת רגל.

הכונ"ר אינו מתנגד לבקשת החייבת שכן בהתאם להחלטת בית משפט מיום 27.2.2014 לא הגיש כל התנגדות מטעמו.

ביום 6.12.2012 ניתן צו לכינוס נכסי החייבת על פי בקשתה, בגין חובות מוצהרים בסך 421,715 ₪
ל-7 נושים, כאשר מושת עליה תשלום חודשי בסך 350 ₪.

עד מועד הגשתה של חוות הדעת על ידי הכונ"ר הוגשו נגד החייבת 5 תביעות חוב בסכום כולל של 305,843 ₪. לא נתבעו חובות בדין קדימה.

המבחן העיקרי להכרזתו של חייב כפושט רגל, ע"פ הפקודה והכללים שהתפתחו בפסיקה, הוא אם החייב נהג בתום לב עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם. בהעדר תום לב, אין החייב זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה (שלמה לוין ואשר גרוניס, פשיטת רגל, מהדורה שלישית, בעמ' 173; כן ראה ע"א 5503/92 קירצמן ואח' נגד כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1) עמ' 749 בעמ' 756).

וראה גם ע"א 6021/06 דגנית פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי תק-על 2003 (3) 1913 (2009).

מנימוקי הבקשה, לאור עמדת הכונ"ר ובהעדר התנגדות מטעם נושי החייבת אשר לא התייצבו לישיבת היום, אני מקבלת את הבקשה ומכריזה כי החייבת פושטת רגל.

לאור עמדתו של ב"כ הכנ"ר, ולאחר ששוכנעתי בקיומן של נסיבות המצדיקות מתן הפטר לאלתר, וביניהן העדר תועלת לנושים, אני עושה שימוש בסמכותי על פי סעיף 18 ה (א)(3) לפקודה, ונותנת לחייבת הפטר לאלתר מחובותיה, מתוך הכרה כי אין בניהול ההליכים של פשיטת הרגל כדי להביא תועלת לנושיה.

אם יתברר כי המידע שנמסר לביהמ"ש בדבר נכסי החייבת וחיוביה אינו נכון, יישקל ביטול ההפטר לאלתר.

5. כל ההגבלות שהוטלו על החייבת בטלות בזה, לרבות הצו לעיכוב יציאתה מן הארץ.

הכספים שהצטברו בקופת הכינוס יועברו לכנ"ר על חשבון שכרו והוצאותיו.

ניתן היום, ל' ניסן תשע"ד, 30 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.