1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 19.7.12 בכביש 471.

2. לטענת התובעת, עמדה בפקק תנועה בכביש. התובעת טענה כי רכב הנתבעים שנסע בנתיב השמאלי, ניסה להשתלב בנתיב נסיעתה הימני, לא הבחין ברכבה, פגע בו וגרם לו לנזק.

3. לטענת הנתבע 1, במועד התאונה נסע בנתיב הימני ביותר והתובעת הגיעה מנתיב השתלבות, כאשר רצתה להשתלב לנתיב הנסיעה של רכב הנתבע 1, סטתה לעבר נתיב נסיעתו ופגעה ברכבו.

4. בדיון שנערך בפני העידו התובעת והנתבע 1, הם הנהגים המעורבים בתאונה.

דיון:

5. התובעת חזרה בפני על גרסתה לפיה נסעה בנתיב הימני בעוד הנתבע נוסע בנתיב השמאלי. התובעת טענה כי שני הכבישים התמזגו. התובעת טענה כי כלי הרכב נסעו לאט, היא נסעה מעט לפני רכבו של הנתבע ונעמדה מאחר ונוצר פקק בכביש. התובעת טענה כי בשלב זה המשיך הנתבע בנסיעתו ופגע ברכבה. התובעת טענה כי התצלומים בהם נראית המראה מקופלת קדימה וכן מיקום הרכבים בכביש, מעידים כי עמדה לפני הנתבע בעת קרות התאונה וכי הוא זה שפגע ברכבה.

6. הנתבע 1 גם הוא חזר על גרסתו וציין כי נסע לכל אורך הדרך בנתיב הימני וכי התובעת השתלבה מימין בכביש האצה. הנתבע 1 טען כי תחת לתת לנתבע 1 זכות קדימה, המשיכה התובעת בנסיעה ופגעה ברכבו. הנתבע 1 טען כי היו מכוניות נוספות מסביב ועל כן לא יכל לברוח ולמנוע התאונה. הנתבע 1 טען כי יתכן והתובעת המשיכה בנסיעה לאחר שהתנגשו הרכבים ועל כן נראית היא בתמונות שצולמו אחרי התאונה כעומדת לפניו והמראה מקופלת קדימה.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני מעדיפה את גרסתה

של התובעת וקובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבע, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותו הרהוטה, הבהירה והעקבית של התובעת והיא מהימנה עלי. בנוסף, הנתבע עצמו הודה כי הבחין בתובעת משתלבת בנתיב ההאצה מימין.

שלישית, התמונות שצולמו אחרי תומכות בגרסתה של הנתבעת לפיה נסעה מעט לפני רכבו של הנתבע 1. רביעית, גם מיקום הנזקים וקיפול המראה קדימה, תומכות בגרסת התובעת לתאונה.

8. הואל והתאונה ארעה בעת שהנתבע מבחין בתובעת משתלבת מכביש ההאצה לנתיב נסיעתו, והיא נוסעת במקביל לו אך מעט לפניו, היה על הנתבע לשים לב וליתן לה להשלים את ההשתלבות בבטוחה, גם אם זכות הקדימה מסורה לו. משלא עשה כן הרי הוא האחראי לקרות התאונה.

9. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובעת "אשם תורם" לקרות התאונה. התובעת הבחינה בתובע נוסע בנתיב הימני והיה עליה לעצור, לנהוג בזהירות וליתן לרכב הנתבע 1 לחלוף על פניה בטרם תשתלב בתנועה. בפרט, כאשר זכות הקדימה נתונה לרכב הנתבע שהיה מצוי בכביש הראשי בעת התאונה.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובעת "אשם תורם" של 50% לקרות הנזק.

ביחס לירידת הערך, מקובלת עלי טענת נציג הנתבעת 2, לפיה בהתאם לדו"ח ועדת ששון, בהעדר אסמכתא על בדיקת הרכב על ידי שמאי לאחר ביצוע התיקון, אין מקום לפסוק פיצוי בגין רכיב זה.

סוף דבר:

10. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובעת סך של 6,445 ₪ (המהווים 50%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, ביום 29.2.12 ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ד אדר תשע"ג, 24 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.