<#2#>

נוכחים:

ב"כ המערער – עו"ד אילון אורון ועו"ד מעיין לקובסקי

ב"כ המשיבה – עו"ד כנרת מור

המערער הופיע

פרוטוקול

ב"כ המשיבה: לשאלת בית המשפט אני משיבה, כי הסיטואציה שבה שוטרים רואים אופנוע ברחובות ת"א מזגזג ועוקף קו לבן, הם מגיעים אליו וברגע שהוא מבחין בהם הוא מנסה להימלט, הם צריכים לכבות לו את המנוע כדי שלא יימלט משם. ההתנהגות הזו אומרת דרשני. המעצר בוצע כרונולוגית לאחר החיפוש. אם בית המשפט מפנה אותי לסעיף בחסד"פ אני משיבה, כי המעצר לא נולד אלא בעקבות מה שנתפס בחיפוש. לא נגעו בו, עשו לו חיפוש חוקי. בעצם ההתנהגות הובילה חשד סביר לערוך חיפוש, ברגע שנמצא בחיפוש דבר שחשוד כסם, רק אז נולד המעצר. המעצר לא היה בתכנון השוטרים לפני כן. אני מגישה לבית המשפט את גיליון הרשעותיו הקודמות של המערער.

ב"כ המערער: לגבי הענישה, המערער אוחז ברישיון נהיגה משנת 2002, עברו התעבורתי אינו נקי. המערער הפקיד את רישיונו ביום 04.12.12, בערך לפני כשלושה וחצי חודשים.

ב"כ המשיבה: עצם זה שהחיפוש נפסל בעיני בית המשפט ועצם הסירוב לבצע בדיקה, להבדיל מהלכת בן-חיים, שם הסיטואציה הייתה מאוד שונה מהתיק שלנו. המערער נוהג משנת 202, לחובתו 17 הרשעות קודמות, לרבות עבירת אי-ציות להוראות שוטר. היה עליו לדעת שבכל סיטואציה שכזו כדאי לו מיד לכבות את המנוע, לעמוד בצד ולהישמע ולא לנסות לברוח ויש לראות זאת בחומרה רבה. אני מפנה להרשעה 11, יש בה פסילה על תנאי ולכן, אני מבקשת חודשי פסילה משמעותיים שיש בהם הרתעה וענישה למערער. העבירות שעבר בצירוף נסיבות תיק זה מביאות אותנו בהכרח ללמד את המערער שלא זוהי דרך ההתנהגות על הכביש, ורק בגישה מרתיעה יהיה בכדי לעשות כן.

<#3#>

פסק דין

בפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט לתעבורה בתל-אביב יפו [כב' השופט ש. מלמד], אשר לאחר שמיעת ראיות הרשיע את המערער בעבירות של נהיגה בשכרות לפי סעיפים 62(3) ו-39 א' לפקודת התעבורה עם תקנה 26(2) לת"ת, נהיגה בקלות ראש בניגוד לסעיף 62(2) לפקודת התעבורה ואי-ציות להוראות שוטר, עבירה על תקנה 23(א)(2) לת"ת.

כאמור, בית משפט קמא הרשיע את המערער לאחר שמיעת ראיות ובעיקרם של דברים האמין לעדויות השוטרים והמתנדבים, שהעידו בפניו, ודחה את גרסתו של המערער, כלומר, עיקר הכרעת הדין מבוססת בשאלות של ממצאי מהימנות וקביעת עובדות, שבאלה, אין דרכה של ערכאת הערעור, כידוע, להתערב, אלא בנסיבות חריגות.

בין היתר קבע בית משפט קמא שהמערער עבר את העבירה של נהיגה בקלות ראש בכך שכפי שפורט בכתב האישום, זגזג עם אופנועו על הכביש משמאל לקו לבן ובעובדות עבירה זאת למעשה הודה המערער במפורש, כן קבע בית משפט קמא שהוא מעדיף את עדויות השוטרים שהעידו בפניו והוגשו מסמכים שערכו בחקירה לשאלת העבירה של אי-ציות להוראות שוטר, כלומר, שהמערער, ביודעו שקצין המשטרה ואחרים הינם שוטרים על סמך כובעים שחבשו ואחד מהשוטרים שהיה לבוש במדים, ברח או ניסה לברוח מאותם שוטרים ובכך לא ציית להוראותיהם לעצור.

באלה אין הצדקה להתערב כי כל קביעותיו של בית משפט קמא מעוגנות בחומר הראיות ומוצדקות.

יחד עם זאת, לעבירה העיקרית שבה הועמד המערער לדין, החמורה שבהן – נהיגה בשכרות, אינני מקבל את דעתו של בית משפט קמא. אפנה בעיקר לאמור בעמ' 5 ו-6 להכרעת הדין.

שם, תוך שבית משפט קמא מתייחס לרע"פ 10141/09, אברהם בן-חיים ואח' נ' מדינת ישראל [טרם פורסם, מיום 06.03.12] ולהוראות פקודת סדר הדין הפלילי [מעצר וחיפוש] התשכ"ט – 1969 [להלן: "פסד"פ"] סעיף 29 לפקודה קובע הוא שהחיפוש שעשו השוטרים במערער טרם שנעצר היה חיפוש חוקי, לכן, בלי החיפוש שני כדורים שנחשדו ככדורי סם היה בהם כדי ליצור בלבם של השוטרים חשד סביר שהמערער, בניגוד וכאמור לסעיף 64 ב'(ב) לפקודת התעבורה, נוהג כאשר הוא תחת השפעת סמים.

בית משפט קמא טעה בכך שקבע שהסעיף הרלוונטי לסמכות השוטרים לערוך חיפוש על המערער הוא סעיף 29. סעיף 29 עניינו חיפוש באדם "נמצא אדם בבית או במקום שמחפשים בו או בקרבתו, ויש יסוד סביר לחשד שהוא מסתיר אצלו חפץ שמחפשים...מותר לחפש על גופו...". אין זה המקרה שבפנינו, כמובן. השוטרים לא חיפשו בשום בית ולא בקרבתו של שום בית. עסקינן בסיטואציה שבה הדין הנכון לסעיף 22 לפסד"פ שכותרתו "חיפוש בעצוּר" ובו נאמר בסעיף קטן (א) כי: "שוטר העוצר אדם...רשאי לערוך חיפוש על גופו...".

ברור הוא וידוע כי אין חולק שהסמכות הנלווית למעצר, סמכות החיפוש, מאוחרת למעצר בזמן. ובמקרה הנוכחי, השוטרים חיפשו על המערער לפני שנעצר, ורק עקב מציאת כדורים עליו הוא נעצר. ומשכך, הסמכות היחידה לשוטרים לערוך חיפוש עליו הייתה חיפוש בהסכמתו (לכל השתלשלות העובדות שתיארתי ראה ת/1 ועדויות השוטרים בפרוטוקול).

במקרה שבפנינו, כפי שכתוב ב-ת/1, כאמור, ראשית, נערך החיפוש עוד לפני המעצר ומשכך התרחש, כאמור, היה צורך בהסכמתו של המערער, אך ההסכמה, כקבוע ברע"פ בן-חיים הינה הסכמה "מִדעת", כלומר, הסכמה המושגת למערער רק לאחר שמוסברת לו זכותו לסרב לחיפוש והוא מתנגד. אין מחלוקת עובדתית שכך לא אירע במקרה שלפנינו. השוטרים לא הסבירו למערער מאומה באשר לשאלת ההסכמה.

עסקינן אפוא בסיטואציה שבה נערך במערער חיפוש לא חוקי, ובנסיבות המיוחדות של מקרה זה יש לקבוע שגם הכדורים שנמצאו בחיפוש "שלא ברור עד עתה אם יש בהם סם – כי לא נבדקו" הינם פרי באוש של עץ מורעל.

מאחר ובנסיבות היה על השוטרים בהתנהגות המערער של נהיגה מעבר לקו לבן ואפילו ניסיון בריחה מהם בסיס לחשד שהמערער נוהג בשכרות, להבדיל מבסיס של חשד שאולי יש ברשותו רכוש גנוב או שהאופנוע גנוב, והחשד הסביר לנהיגה בשכרות קם רק כתוצאה ממציאת הכדורים, אזי לא היה לשוטרים חשד סביר כנדרש בסעיף 64 ב'(ב) לפקודת התעבורה המאפשר דרישה מהמערער להיעתר לבדיקת דם או שתן.

בנסיבות אלה, ובהצטבר לעובדה שלא ניכרו על המערער שום סימני שכרות אחרים, הרשעתו היחידה במקרה זה הינה בשל החזקה שבדין הנובעת מסירובו לשתף פעולה, יש לזכות את המערער מעבירת נהיגה בשכרות ולו מחמת הספק.

לא כך ליתר העבירות, כפי שציינתי לעיל, והרשעתו באלה תישאר על כנה.

משכך, יש לשנות גם את גזר הדין והנני, בנסיבות העבירות שבהן הורשע, בהינתן שתלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בעבירה של אי-ציות להוראות שוטר, הנני מתקן את גזר דינו של בית משפט קמא כדלקמן:

1. שלושה חודשי פסילה בפועל.

2. הנני מורה על הפעלת הפסילה המותנית שהוטלה על המערער בדו"ח 60200537342, פסילה מותנית של שלושה חודשים, מתוכם שני חודשים בחופף וחודש אחד במצטבר, כך שסה"כ עונש הפסילה בפועל המוטל על המערער הינו של ארבעה חודשים, החל מתאריך 04.12.12 ובניכוי 38 ימי פסילה אותם ריצה המערער.

3. הקנס שהוטל על-ידי בית משפט קמא מופחת לסך של 1,500 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתם. המערער ישלמם לא יאוחר מיום 01.03.13.

4. פסילה על תנאי של ארבעה חודשים למשך שלוש שנים.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ' שבט תשע"ג, 31/01/2013 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי נופר דוידי