1. הנתבעים מבקשים לחייב את התובעת בהפקדת ערובה בהתאם לסעיף 353 א' לחוק החברות תשנ"ט – 1999 ולסעיף 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א").

2. הנתבעים טוענים, כי התובעת היא חברה פרטית זרה שנרשמה והתאגדה בלוקסנבורג, כעולה מסעיף 8 לכתב התביעה.

בכתב התביעה נדרשים הנתבעים לשלם לתובעת סך של 7,132,202 ₪ וזאת בטענה ולפיה זכאית המשיבה להעמיד הלוואה שנתנה למבקשים, לפרעון מיידי, בהתבסס גם על הטענה ולפיה שווין של מניות המבקש בחברת סובריין נכסים בע"מ (להלן: "חברת סובריין"), הוערכו על ידי המשיבה בסך של 500,000 ₪ בלבד.

מדובר במניות ששועבדו לטובת המשיבה.

המבקשים טוענים טענות לגופו של עניין באשר לתביעה ובשל הזכות להגיש תביעה שכזו בסדר דין מקוצר ואף הגישו בקשת רשות להתגונן ובקשה למחיקת כותרת.

בבקשה דנן, הם מפנים לפסיקה ולפיה כאשר מדובר בחברת חוץ ובתובע שהוא תושב חוץ, בית משפט מחייב תובע בהפקדת ערובה אלא אם כן, החברה התובעת מוכיחה, כי יש ביכולתה לשלם את ההוצאות אם תזכה בדין או אם קיימות נסיבות המצדיקות מתן פטור מהפקדת ערובה והנטל להוכחת הנסיבות החריגות, מוטל על כתפי החברה – התובעת.

3. בענייננו, נטען, כי מדובר בתובעת שהיא חברה זרה. למבקשים לא ידוע על קיומם של נכסים כלשהם בישראל מהם ניתן יהיה להיפרע במידה שיינתן פסק דין המחייב את המשיבה בהוצאות.

עוד נטען, כי סיכויי התביעה נמוכים.

המבקשים הם תושבי חוץ אשר יאלצו לבוא במיוחד לישראל לצורך התייצבות לדיונים.

יידרשו להביא עדים, ראיות ומסמכים מחו"ל וברור שמדובר בתיק עתיר בהוצאות ועל כן קיימת חשיבות להורות על הפקדת ערובה ובשיעור ראוי.

4. המשיבה מתנגדת לבקשה. מציינת, כי הבקשה לא נתמכת בתצהיר וכן מציינת כי לוקסנבורג היא אחת המדינות אשר חתמו על אמנת האג, ועל כן חלות עליה התקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי) תשכ"ט – 1968 (להלן: "תקנות האג") ועל כן אין לחייב אותה בהפקדת ערובה בשל היותה חברה זרה.

המשיבה טוענת, כי מדובר בתביעה בעלת סיכויים גבוהים במיוחד. המשיבה הלוותה למבקשים סכום של 1,750,000 דולר על פי הסכם חתום ועד כה לא הוחזר לה החוב תוך הפרת הוראות הסכם ההלוואה על ידי המבקשים.

ידוע למבקשים כי למשיבה ו/או לבעלי השליטה בה יכולת כלכלית ואין חשש כי לא ישולמו הוצאות משפט שייפסקו ככל שיפסקו ולחלופין, ככל שייקבע כי על המשיבה להפקיד ערובה להוצאות, בעלי השליטה במשיבה נותנים הסכמתם להעמדת ערבות אישית מטעמם.

לתגובה צורף תצהיר אך לא צורפו כל נספחים או נתונים מהם ניתן ללמוד על מצבה הכלכלי של המשיבה התובעת.

5. בתשובה לתגובה מדגישים ב"כ המבקשים, כי לא צורפו כל מסמכים המוכיחים יציבות כלכלית של המשיבה או מוכיחים כי למשיבה יש נכסים בתחום מדינת ישראל או בכלל.

6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה מהנימוקים כדלקמן:

א) סעיף 353 א לחוק החברות, תשנ"ט - 1999 קובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

סעיף זה למעשה יוצר סמכות מקבילה לבית המשפט, להורות על חיוב תובע בהפקדת ערובה על פי תקנה 519 לתקסד"א, אולם סמכות זו לא תופעל באופן אוטומטי ואם סבר בית המשפט כי הנסיבות אינן מצדיקות ביצוע ההפקדה או שהחברה הוכיחה שיש באפשרותה לשאת בתשלום ההוצאות, הוא לא יחייבה בהפקדה.

ב) המשיבה היא חברה בע"מ וכאשר מדובר בחברה בע"מ, בית משפט נוטה לחייב בהפקדת ערובה יותר מבמקרה של תובע, שהוא אדם פרטי.

ראה לעניין זה: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מ"ד (1) 647, 652 וכן ברע"א 3274/92 סרוסי נ' י.ע.ף קידום מכירות בע"מ, פ"ד מ"ז (2) 192 וכן רע"א 5088/96 STOOMHAMEER AMSTERDAM N.Y. נ' שגב, פ"ד נ' (3) 473, 471.

ג) מסעיף 353א לחוק החברות עולה כי קיימות שתי דרכים חלופיות, שבהתקיימן ביהמ"ש לא יורה על הפקדת ערובה. החלופה האחת היא אם החברה הוכיחה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין. החלופה השניה היא אם סבור ביהמ"ש כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה (ראה גם: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (לא פורסם), 13.7.08); רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (לא פורסם) 11.2.09 (להלן: "פרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ")).

ד) בפרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ קבע כב' השופט מלצר בסעיף 13 לפסק הדין כדלקמן:

"מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו:פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני.בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר:

(א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא חריג...

זאת ועוד - ...שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה...

  עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:

(א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).

(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד,או קלושים מאוד...".    

ה) במקרה דנן, עסקינן בחברת חוץ אולם לאור אמנת האג ,עלי לבחון, אם הייתי מחייבת את המשיבה בהפקדת ערובה, לו היתה חברה בע"מ הרשומה בישראל, שכן אין לחייב אותה בהפקדת ערובה מהנימוק ולפיו היא חברה זרה אלא יש להחיל בעניינה את הדין החל על חברה הרשומה בישראל.

בכל התגובה הארוכה שהוגשה על ידי המשיבה, אין כל נתון עובדתי מבוסס ממנו אני יכולה ללמוד על יכולת כלכלית של המשיבה, נכסים שיש לה בישראל או בחו"ל, מאזנים, מצב חשבונות בנק ועוד.

למעשה, המשיבה אשר הנטל עליה להוכיח כי במקרה דנן אין מקום לחייב אותה בהפקדת ערובה למרות שמדובר בחברה בע"מ, לא עמדה בנטל ולו לכאורה.

התיק מצוי בשלב מקדמי. לתובעת יש טענות ולנתבעים יש טענות. נקבע מועד לדיון בבקשות ורק לאחר הדיון ניתן יהיה להעריך את סיכויי ההליך לכאן ולכאן.

אין להתעלם מכך שבמקרה דנן, הנתבעים אשר צריכים להגיע לדיונים בישראל מחו"ל, יצטרכו להוציא הוצאות ממשיות וכבדות על מנת להתגונן בתיק זה.

ו) בנסיבות אלו, ומאחר שהמשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את יכולתה הכלכלית, ולהראות ולו לכאורה כי ניתן יהיה להיפרע ממנה במידה והתביעה תדחה, הרי שיש לחייבה בהפקדת ערובה.

משלא צירף מר טורצקי לתצהירו נתונים המלמדים על יכולתו הכלכלית לערוב לחובות המשיבה וכך גם באשר למר אדוין כהן, לא מצאתי לנכון להסתפק בערבות אישית של הערבים המוצעים.

7. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, אני מחייבת את המשיבה בהפקדת ערובה בסכום מזומן או בערבות בנקאית צמודה למדד בסך 70,000 ₪ וזאת להבטחת הוצאות המבקשים.

הערבות תופקד בתוך 30 יום.

ב) המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"א אדר תשע"ג, 03 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.

_________________________

אביגיל כהן, שופטת

רשמת בית המשפט המחוזי

תל אביב-יפו