1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום ברמלה מיום 28.10.12 (כב' השופט זכריה ימיני), אשר קבע כי על המבקש לשאת בעלויות שכר טרחת המודד והכנת מפת המדידה, ודחה את בקשת המבקש לחייב את כונס הנכסים לממן את שכר טרחת המודד ועלות הכנת מפת המדידה מתוך קופת הכינוס.

2. לטענת המבקש, שגה בית משפט קמא בהחלטתו זו, העומדת בניגוד להחלטת בימ"ש מיום 20.06.05 ומיום 20.06.07, ובסתירה להסכם המכר שנערך ע"י כונס הנכסים. כן טעה בימ"ש כאשר נמנע מלהתייחס למציאות שבה מסרב הכונס לשאת בהוצאות הכינוס ובכך הוא דואג לאינטרס של צד אחד בלבד.

3. לטענת כונס הנכסים (אליה הצטרפו המשיבים האחרים), יש להורות על דחיית הבקשה. כאמור בנימוקי בימ"ש קמא, המבקש ידע היטב את מצבו הרישומי של הנכס שרכש, ומחיר המכר היה בהתאם. מכל מקום, בהחלטות קודמות לא נדונה שאלת הוצאות הרישום הראשוני של הנכס, הוצאות אלה אינן מהוות חלק מהוצאות הכינוס.

4. דין הבקשה להידחות.

כאמור בסעיף 1(8) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) התשס"ט- 2009, לא תינתן רשות ערעור על "החלטה בעניין הטלת הוצאות משפט", ודי בכך על מנת לדחות את הבקשה.

התשובה לשאלה האם תשלום הוצאות מודד מסווג כ"הוצאות משפט" מצוייה

בתקנה 513(1) לתקסד"א.

5. מעבר לנדרש יצויין, כי לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב בנושא הוצאות ההליך וערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בסוג זה של החלטות אלא במקרים נדירים, שהעניין שבפני אינו נמנה עליהם ( ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" ואח' נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" ואח' (סעיף 3 לפסה"ד מיום 16.06.05)).

6. נימוקי בימ"ש קמא אינם חורגים ממתחם הסבירות. הקביעה כי מחיר המכר שיקף את מצבו הרישומי היא קביעה עובדתית שאף בה אין להתערב (עא 2254/09 צ.נ בנייני איכות בנתניה בע"מ נ' עו"ד גונן קסטנבאום) (מיום 03.01.11); ע"א 1966/07 עמליה אריאל נ' קרן המלאות של חברי אגד ואח' (מיום 09.08.10)).

7. גם לאחר שעיינתי בהחלטות קודמות של בימ"ש קמא (נספחים ג' ד' לבר"ע) לא מצאתי כי ההחלטה נושא בקשה זו עומדת בסתירה להחלטות קודמות.

8. אשר על כן נדחית הבקשה.

המבקש ישא בהוצאות הבקשה בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ, אשר ישולמו למבקש מתוך העירבון שהופקד. היתרה תוחזר למבקש.

ניתנה היום, י"א טבת תשע"ג, 24 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.