1. לפני בקשת רשות ערעור "על כל החלטות בית משפט הנכבד קמא, אשר נתקבלו החל מיום 09.10.12", כהגדרת המבקש, ע"י בימ"ש שלום בפתח תקוה בת"א 27553-09-10, כב' השופט נ. שטרנליכט.

לטענת המבקש, לאחר שביום 05.10.12 נתן בימ"ש קמא "פסק דין סופי" בתביעה שבפניו, היה הוא מחוסר סמכות לתת החלטות נוספות, או לשנות או לבטל את פסק הדין שניתן. לפיכך, טענת המבקש היא כי יש לבטל את "כל" החלטות בימ"ש קמא שניתנו לאחר יום 05.10.12, ויש להורות לו לחתום על פסיקתא בהתאם לפסק דינו.

2. אין מחלוקת כי ביום 05.10.12 קבע בימ"ש קמא כי מאחר שהמשיבה לא קיימה את החלטתו מיום 13.09.12, ולא הפקידה את התשלום שנקבע בהחלטה זו, הרי ש"כתבי הטענות של התובעת בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד נמחקים בזאת. תוגש פסיקתא לחתימתי בתוך 7 ימים ממועד קבלת ההחלטה".

יצויין, כי ההחלטה מיום 5.10.12 ניתנה לבקשות המבקש (מיום 13.09.12, 20.09.12, 24.09.12), ומבלי שהתבקשה או התקבלה תגובת המשיבה לבקשות אלה. מכאן, כי מדובר בהחלטה שניתנה במעמד צד אחד.

3. משלב זה ואילך, הגישו שני הצדדים בקשות שונות לבימ"ש. המבקש הגיש מספר בקשות בהן התבקש ביהמ"ש לחתום על פסיקתא שניסח, ואילו המשיבה הגישה "תגובה להחלטה מיום 05.10.12", בה ציינה כי שלחה המחאה למבקש באמצעות הדואר. לתגובה זו ניתנה החלטה בו ביום כי היא תשלח לתשובת המבקש תוך 7 ימים. מכאן ואילך ניתנה סדרת החלטות (כולן אינן מהותיות) עד לדיון במעמד הצדדים מיום 21.10.12 בסופו ניתנה החלטה הקובעת כי הדיון בתביעה יימשך לגופה.

4. יצויין, כי המבקש לא צירף את "כל" ההחלטות עליהן הוא משיג, וספק אם ניתן להגיש בקשה רשות ערעור אחת המתייחסת למספר בלתי ידוע ובלתי מפורט של החלטות.

5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות.

תחילה יצויין כי ההחלטות שעניינן קציבת מועדים להגשת תגובות הינן מסוג ההחלטות עליהן לא תינתן רשות ערעור על פי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור התשס"ט- 2009 (להלן "צו בתי המשפט", ראה סעיף 1(1) לצו).

6. ההחלטה העיקרית עליה משיג המבקש הינה החלטה מיום 21.10.12. במסגרת החלטה זו מפרט בימ"ש קמא את השתלשלות העניינים אשר במהלכם ניתנה החלטה בעניין מחיקת כתבי הטענות של המשיבה לאחר שלא קיימה מספר החלטות בעניין גילוי מסמכים, ובהמשכם, בעקבות הודעתה של המשיבה כי שילמה את הוצאות המבקש, אך בשיק דחוי, נקבע כי המבקש ישיב לתגובת המשיבה ונקבע דיון במעמד הצדדים. ביהמ"ש ציין כי החלטתו מלווה בהתלבטות גדולה, כיצד עליו לנהוג במקרה שבו, מחד, המשיבה מפרה את החלטות בימ"ש ופוגעת בזכויותיו הדיוניות של המבקש (הנתבע), ומאידך ההלכה היא כי יש לצמצם למינימום את הפגיעה בזכות ההתדיינות של המשיבה (התובעת). בסופו של דבר, מסקנת בימ"ש קמא הינה כי "יש לתת לתובעת הזדמנות אחרונה להשלים מטלותיה, זאת תוך מתן פיצוי הולם ומשמעותי לתובע...". על כן חייב ביהמ"ש את המשיבה בתשלום הוצאות בסך 5,000 ₪ והורה לה להמציא תצהיר.

7. כאמור, לטענת המבקש חרג בימ"ש קמא מסמכותו עת לא חתם על פסיקתא, והורה על המשך המשפט, למרות החלטתו מיום 05.10.12 בעניין מחיקת כתבי הטענות של התובעת (כתב תביעה), היא גם הנתבעת שכנגד (כתב הגנה שכנגד).

8. אין לקבל טענה זו.

גם אם תתקבל הטענה כי ההחלטה מיום 5.10.12 מסווגת כ"פסק דין", הרי שמדובר בפסק דין שניתן לבקשת צד אחד. ועל כן, עומדת לצד שכנגד הזכות לבקש את ביטול ההחלטה בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984.

לפיכך, בימ"ש קמא מוסמך היה לדון בבקשת המשיבה מיום 09.10.12 כבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד, ובהמשך לכך ליתן החלטתו מיום 21.10.12, אשר משמעותה כי בוטלה ההחלטה מיום 05.10.12, ולשיטתו של המבקש – בוטל פסק הדין שניתן לבקשתו.

לבית משפט קמא שיקול דעת רחב בשאלה האם לבטל החלטה או פסק דין שניתנו במעמד צד אחד, ובאם לאפשר למשיבה להמשיך בדיון לאחר הסדרת מחדליה, בכלל, ובכפוף לתנאים שהציב בפניה ביהמ"ש, בפרט, ואין להתערב בהחלטה זו.

מכל מקום, על החלטה "שהיא קבלת בקשה לביטול פסק דין או לביטול החלטה" לא תינתן רשות ערעור, כאמור בסעיף 1(7) לצו בתי המשפט. ניתן לראות בבקשת המשיבה מיום 09.10.12 משום בקשה לביטול החלטה שניתנה בהעדרה, ואת ההחלטה מיום 21.10.12 כקבלת הבקשה. על החלטה זו, כאמור, לא תינתן רשות ערעור.

הבקשה נדחית.

המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ.

ניתנה היום, ה' טבת תשע"ג, 18 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.