1. לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה ביום 13.2.13 לפינוי המבקשים מנכס מקרקעין מסוג דירת מגורים המצוי ברחוב חי טייב 3 בירושלים. לטענת המבקשים פסק הדין הובא לידיעתם רק ביום 29.12.13 כאשר קיבלו לידיהם את מכתב אזהרה מההוצאה לפועל.

המבקשים עותרים לביטול פסק הדין זאת מהטעם, כי פינו את נכס המקרקעין כחודשיים ימים עובר להגשת בקשתם למתן פסק דין בהיעדר. עוד ובנוסף, טוענים המבקשים, כי דבר עזיבת הנכס הובא לידיעת בא כוחם של המשיבים עוד ביום 14.11.13 כאשר שכרו דירה חלופית החל מיום 1.12.12 עובר להגשת הבקשה, כאמור. לבקשה צורף אישור בכתב על פינוי הדירה מיום 21.1.13 שהתקבל מהמשיבה 2 לפיו המבקשים פינו בפועל את הדירה ביום 6.12.12. כמו כן, טוענים המשיבים, כי המשיבים אלה הם אשר הפרו את הסכם השכירות כלפיהם בדמות אי תיקון ליקויים במושכר.

2. המשיבים מתנגדים לבקשה וטוענים, כי המבקשים הואילו לפנות את נכס המקרקעין ביום 6.12.12 רק לאחר הגשת תביעה משפטית ביום 20.11.12 , זאת, לאחר שאלה האחרונים חדלו לשלם את דמי השכירות החודשיים החל מחודש אוגוסט 2012. כתב התביעה נמסר לידי המבקשים בדרך של הדבקתו על דלת הנכס ביום 28.11.12 זאת לאחר ששליח בי דין ניסה למסור אותו לידיהם פעמיים קודמות במהלך התקופה שבין הגשת התביעה ביום 20.11.12 ועד להדבקתה על דלת המושכר וכי דבר מסירת כתב התביעה לידיהם לא עלה בידו - נוכח חוסר שיתוף פעולה מטעם המבקשים.

3. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם שמעתי הצדדים בפני נחה דעתי, כי דין הבקשה להידחות. שוכנעתי, כי פסק הדין ניתן לאחר שהומצא למבקשים כדין ובהיעדר הגשת כתב הגנה במועדים הקובעים בתקנות. משכך, אין להורות על ביטולו מחובת הצדק. באשר לביטול פסק הדין מטעמי בית המשפט סבורני, כי נוכח העובדה, כי המבקשים פינו את המושכר רק לאחר הגשת כתב התביעה ומסירתו לידיהם אין למשיבים על מה להלין, זאת, הואיל שבכך שפינו את הנכס המושכר הודו בטענות המשיבים להפרתם את הסכם השכירות וכפועל יוצא מכך, להקמת עילת פינוי כנגדם. לו היה ממש בטענות המשיבים להפרות נגדיות מצד המשיבים, הרי חזקה עליהם שהיו מגישים כתב הגנה במועדים הקבועים בתקנות ומעלים טענותיהם במסגרתו.

יתרה מכך, טענות המבקשים באשר להפרות המשיבים את הסכם השכירות ולנזקים וליקויים במושכר לא נתמכו באסמכתאות כלשהן ולא הוצג ולו בדל של ראייה בעניין זה. טענות אלה נמצאו טענות כלליות וסתמיות עד כי סבורני, כי אין בהן כל ממש. יתרה מכך, גם אם יוכיחו המבקשים דבר קיומם של נזקים או ליקויים במושכר, לפי ההלכה הפסוקה כאשר עסקינן בחיובים עצמאיים, חבותו של כל צד לחוזה עומדת בפני עצמה, גם כאשר הצד השני לא עמד במילוי חובתו. על כך מצינו ברע"א 765 משה אלתר יחזקאל אלעני, פד"י לח (2) 701,708:

"תרופתו של הנפגע במקרה זה, היא זו המתגבשת לפי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א – 1970, אך עליו לקיים את חלקו בהסכם, כל עוד החוזה אינו בטל. הדוגמא שמקובל לתיתה, היא זו של דייר הגר בשכירות. החיוב לשלם את שכר הדירה הוא עצמאי ואינו תלוי בחובתו של בעל הדין לשמור על תקינות המושכר (והוא כל עוד לא קובע החוזה אחרת), אפילו הפר האחרון את חובתו החוזית, עדיין חייב הדייר בתשלום השכר החוזי, כל עוד החוזה בר תוקף".

4. המחוקק, נתן דעתו לזכויותיו של שוכר במקרים בהם נמצאו ליקויים במושכר המצויים באחריות המשכיר לתקן אותם כאמור בסעיף 7 (א) לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971 (להלן: "החוק") וכן נידרש המחוקק למצב דברים בו הליקויים לא תוקנו ע"י המשכיר , כאמור בסעיף 9 (א)(2) לחוק. במקרה זה, הרשות בידי השוכר לתקן בעצמו את הליקויים ולדרוש מהמשכיר את הוצאותיו ולחילופין, להפחית מדמי השכירות כל עוד לא תוקן הפגם לפי היחס בו פחת השווי בגין הפגם במושכר, לעומת דמי השכירות שנקבעו בהסכם. במידה והשוכר, מבקש לתקן את המושכר בעצמו לפי זכותו מכוח חוק השכירות, עליו להודיע למשכיר על כוונתו קודם לבצוע התיקון, למעט תיקון דחוף לגביו אין חובת הודעה מראש. אולם, כאמור אלה לא הוכחו במקרה דנן ולו לכאורה.

אם לא די בכך, הרי שככל שלמבקשים טענות חוזיות- נזיקיות כלפי המשיבים הרי שזכאים הם לפתוח הליך נפרד ולמצות את זכויותיהם במסגרתו ואולם, סבורני, כי אין לערב בין טענותיהם הנ"ל להליך של פינוי הנכס נשוא הליך זה שהינו הליך תביעה לפינוי מושכר בהתאם לפרק ט"ז 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984.

5. באשר לשאלת שכ"ט עורך הדין סבורני, כי שעה שהמשיבים נאלצו לשכור שירותי עורך דין לצורך הגשת התביעה ולשלם את שכרו בהתאם ונוכח העובדה, כי שכר עורך הדין הינו בגבולות השכר המינמאלי המומלץ מטעם לשכת עורכי הדין לא מצאתי אף בעניין זה ממש.

6. נוכח האמור לעיל- דין הבקשה לביטול פסק דין להידחות. המבקשים יישאו בהוצאות ההליך בסך 920 ₪.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מהחלטה זו לצדדים בדואר רשום.