<#2#>

נוכחים:

ב"כ המבקשת – עו"ד עידן כץ

ב"כ המשיב – עו"ד קישאווי

המשיב בעצמו – הובא ע"י שב"ס

פרוטוקול

<#3#>

החלטה

1. בפני בקשה למעצרו של המשיב עבד אל סמיע אלצאנע , עד לתום ההליכים המשפטיים, לפי סעיף 21 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים( תשנ"ו –1996.
2. נגד המשיב הוגש כתב אישום בתיק פל 6826-11-12, המייחס לו אישומים של נהיגה ללא רישיון נהיגה, נהיגה ללא ביטוח בר תוקף, נהיגה בשכרות, נהיגה מעל המהירות המותרת, נהיגה בזמן פסילה, ומסירת פרטים כוזבים.

עפ"י כתב האישום בתאריך 21.11.12 בשעה 02:15 או בסמוך לכך, נהג המשיב ברכב טויוטה מ.ר. 48-743-36 בכביש 2 ק"מ 39 לצפון. בנסיבות המתוארות נהג המשיב כשהוא בלתי מורשה לנהיגה כלל וכן ביהותו פסול לנהיגה עד תום ההליכים בתיק בי"מש 6098-03-12 וללא פוליסת ביטוח, במהירות של 169 קמ"ש בדרך בה המהירות המירבית המותרת היא 90 קמ"ש, ובהיותו שיכור כאשר בדגימה של אויר נשוף נמצא, כי ריכוז אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף הינו 710 מק"ג.

לא זו אף זו, בעת שנדרש המשיב להזדהות, הוא מסר פרטים כוזבים והזדהה לאדם אחר.

יצויין, כי מעיון בחומר החקירה עולה כי השפעת האלכוהול על המשיב היתה רבה ומשמעותית. מפיו נדף ריח חזק מאוד של אלכוהול, הופעתו הייתה מרושלת והתנהגותו רדומה. השוטר ציין, כי המשיב לא היה מחובר למציאות  והתקשה לתקשר עם הסביבה. למשיב נערכה בדיקת מאפיינים בה נכשל בכל מבחני הביצוע- התנדנד במבחן עמידה, במבחן הליכה על קו לא הצמיד העקב לאגודל, התנדנד ונפל. השוטר ציין, כי המשיב "פשוט לא הצליח ללכת ישר נפל משמאל לימין בקושי עמד על הרגליים". במבחן הבאת אצבע לאף התנדנד בעת ביצוע ההוראות, השתמש ביד הלא נכונה והחטיא בכל הפעמים, חמש במספר. הוא ציין כי המשיב הביא את האצבע לעיניים ופגע בפנים. השוטר התרשם, כי המשיב מצוי תחת השפעת אלכוהול כבדה.

1. בחומר הראיות שהומצא לעיוני, קיימות ראיות לכאורה לביסוס אישומים אלו והמשיב לא חלק על כך.
2. ביום 13.12.12 התקיים בפניי דיון בבקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים.

התביעה עתרה למעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח, עד תום ההליכים המשפטיים. 

המשיב עתר לשחרורו לחלופת מעצר, ולאשפזו אשפוז סגור במרכז גמילה "ויקטוריה" , מרכז לגמילה וטיפול לנפגעי אלכוהול הממוקם בבי"ח אברבנאל בבת-ים. מנהל מרכז הגמילה  "ויקטוריה", הסביר כי מדובר במחלקה בה נמצאים נפגעי אלכוהול באשפוז סגור המקבלים מענה טיפולי לבעיותיהם, פיזית, נפשית ורוחנית. וציין כי המשיב טרם התחיל במרכזם טיפול כלשהו.

5. העבירות בהן מואשם המשיב הינן חמורות ביותר באופיין, החמורות שבעבירות המנויות בפקודת התעבורה, ומשקפות זלזול מוחלט בחוק ובגורמי אכיפת החוק, לרבות מערכת המשפט. המשיב מתעלם מהסכנה הברורה והמיידית הנשקפת מנהיגתו כאשר הוא נוהג כלתי מורשה, בזמן פסילה, בשכרות כבדה, במהירות מופרזת של 79 קמ"ש מעל המותר ותוך התחזות לאחר.

נראה, כי המשיב לא למד את לקחו ועל אף שנתפס בעבר נוהג,  כשהוא בלתי מורשה ובשכרות שב ונהג פעם נוספת. אף הליכים התלויים ועומדים נגדו לא הרתיעו אותו מלבצע שוב את העבירות המיוחסות לו.

6.         כבר נפסק על ידי בי"המש העליון:

"במיוחד בימים אלה, שמדינתנו שרויה בימים שאינם כתיקונם מבחינת הקטל בדרכים, לית מאן דפליג, כי עסקינן בתופעה שיש להירתם ולהילחם למניעתה ולהגן על בטחון הציבור באמצעות הרחקת נהגים מסוכנים פורעי חוק מהכביש בכל דרך אפשרית. יפים לעניין זה דברים שנאמרו על ידי כבוד השופט א' לוי בבש"פ 6/07 יאיר כוכבי נ' מ"י (לא פורסם), אשר עיקרם לענייננו נוסח כהאי לישנא:

"בתקופה בה תאונות הדרכים גובות את מחירן בחיי אדם כמעשה של יום יום, מצווים בתי המשפט להחמיר עם נאשמים מסוגו של העורר, גם על ידי החזקתם במעצר בטרם הורשעו. מנקודת השקפה זו סבורני כי אין תחליף לסכנתו של העורר אלא במעצר ממש, ומכאן החלטתי לדחות את הערר".

7. סעיף 21 (ב) (1) לחוק סדר הדין הפלילי [סמכויות אכיפה- מעצרים] התשנ"ו- 1996 (להלן: "חוק המעצרים") מורה לבית המשפט לבחון, האם לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם תהא פחותה. בחינתו של בית המשפט באשר לשאלת מסוכנותו של הנאשם הינה דו-שלבית. ראשית, מוטל על בית המשפט לבחון האם ניתן באופן עקרוני לאיין את מסוכנותו של הנאשם. רק במידה והתשובה לשאלה זו הינה חיובית, יבחן בית המשפט האם החלופה המוצעת עשויה לאיין את מסוכנותו (ראו לעניין זה, בין היתר, בש"פ 10414/05 משה ניסנוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 10210/05 עדנאן אלעטאונה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 5277/05 מדינת ישראל נ' חאתם (עומר) דחלה ואח' (לא פורסם); בש"פ 5859/04 מדינת ישראל נ' נאיף אבו סבייח (לא פורסם)).

בש"פ 1753/07 אבו רקיה נ' מ"י מיום 19/03/07 מפי כב' השופט ג'ובראן.

במקרה דנן, מלבד המסוכנות בעבירות שבהן מואשם המשיב, שהינו חסר הכשרה לנהיגה ולכן מסכן עצמו ואת המשתמשים בדרך ובנוסף לכך שהוכיח כי הוא בז להחלטת בית המשפט בדבר פסילתו מלקבל רשיון נהיגה עד תום ההליכים, וממשיך בביצוע עבירות שכבר נתפס בגינן ועניינו תלוי ועומד בביהמ"ש. יתר על כן, למשיב עבר פלילי בעבירות של הפרת צו בימ"ש שנועד להגן על אדם, הפרת הוראה חוקית (2 ה"ק) וכן סמים, אלימות ורכוש .

על כן קיימת סבירות גבוהה כי חלופת מעצר שתוטל על המשיב תופר על ידו.

בית המשפט העליון קבע בעניין אבו רקיה הנ"ל כי:

"אכן, מעצר עד תום ההליכים בעבירות תעבורה אינו שכיח (ראו: בש"פ 2465/05 סלימאן אלחמידי נ' מ"י (לא פורסם)), אך נסיבות המעשים המיוחסים לעורר, ובפרט חומרתם, יש בהם כדי להצדיק לטעמי את המשך מעצרו עד תום ההליכים נגדו (ראו: בש"פ 7047/04 יוסף אלעסאם נ' מ"י (לא פורסם))... הלכה היא, כי השיקולים לעניין מעצר עד תום ההליכים נוגעים הן למעשים המיוחסים לנאשם והן לנסיבותיו האישיות העשויות ללמד על רמת מסוכנותו (ראו: דנ"פ 2316/95, דנ"פ 2316/95, בש"פ 537/95 עימאד גנימאת נ' מ"י, פ"ד מט641)."

ויפים הדברים גם לענייננו.

ר' גם בש"פ 6952/08 מוחמד עמראן נ' מד"י.                       

8. ב- מ"ת 27420-10-11 מדינת ישראל נ' רביע, קבע כבוד השופט רון שפירא  כי :

"סיכוני הנהיגה ועשיית השימוש בכביש הינם ידועים ומוכרים, אך נסבלים הם בהתחשב בנחיצות הניידות וכן בהימצאותם של כללי בטיחות וזהירות שיש בהם לצמצם הסיכונים הנובעים מהכביש. פעמים רבות, הפרה של אותם כללי זהירות, מביאה לסיכון ממשי ומיידי לעושים שימוש בנתיב התחבורה, לגופם ולחייהם, ובזו נעוצה המסוכנות העולה ממעשה המשיב. לאמיתו של דבר,  בהפרה זו של כללי הזהירות, הופך האדם את המכונית שבידו, בשניות ספורות לכלי נשק קטלני ביותר, והמסכן בצורה ממשית את הציבור העושה שימוש בנתיב התחבורתי. מעשיו של המשיב, והתנהלותו בכביש, עת שנהג במהירות גבוהה תחת השפעת אלכוהול, כשבסביבתו הקרובה נוסעות מכוניות אחרות, מקימה עילת מעצר מסוג מסוכנות."

"לעיתים נוטה החברה ואף נוטים בתי המשפט לעשות אבחנה בין עבירות תעבורה ובין עבירות פליליות. לטעמי, וככל שהדבר נוגע למסוכנות, אין מקום לאבחנה זו. מדובר בעבריינות לכל דבר ועניין, עבריינות המסכנת את חיי הציבור, שלומו ורכושו. למרבה הצער מלמדת הסטטיסטיקה כי כתוצאה מהעבריינות בדרכים נפגעו יותר בני אדם מכל עבריינות אחרת. כך גם יש להסתכל על העניין שבפני. אדם היוצא לכביש שהוא נתון תחת השפעת אלכוהול, וגם אם אינו בדרגה של שכרות מוחלטת, הוא אדם שבוחר מרצונו החופשי לסכן את חיי הציבור. כאשר מדובר בתופעה חוזרת, כך לכאורה, יש לראות את דרגת מסוכנותו של עבריין התנועה לשלום הציבור במדרג הסיכון הגבוהה ביותר, כמי שהיה כפצצה מתקתקת. כך יש לבחון את עניינו כאשר בית המשפט נדרש לבחון את הבקשה להורות על מעצרו.  מכאן גם העילה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים." 

9. בבש"פ 5558/09 דימטרי מורגכילביץ נגד מדינת ישראל, מפי כבוד השופטת פורקצ'יה, נקבע כי:

"בכל הנוגע לשאלה האם בנסיבות העניין ראוי להחיל חלופה על דרך פתיחה בהליך גמילה, כלל הוא כי שלב ניהול המשפט אינו השלב המתאים והטבעי להליך גמילה מסמים בתורת חלופת מעצר. מקומו האפשרי של הליך הגמילה, במקרים מתאימים, הוא בשלב ריצוי העונש. סטייה מכלל זה אפשרית במקרה חריג,שבו החל הנאשם בהליך גמילה קודם לביצוע העבירה וההליך הראה הישג חיובי".

בענייננו לא מתקיים אותו חריג, שכן המשיב טרם החל בהליך של גמילה ובוודאי שאינו יכול להצביע על הישג כלשהו המצדיק המשך הגמילה. לפיכך, אין הצדקה לחריגה מן הכלל השולל אשפוז במוסד גמילה כחלופת מעצר.

10. לאור התנהגותו בעבר, הפרות החוק החוזרות ונישנות של המשיב, אין שום בטחון שבמקרה של המרת המעצר לחלופה, לא ישוב המשיב על העבירות שבהם הוא מואשם עתה.

גם ענישה קודמת לא השיבה אותו למוטב ולא הרתיעה אותו מלחזור על אותה עבירה.

על כן, הנני סבורה כי בנסיבות אלו, מוצדק מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, בין היתר, כדי למנוע מהמשיב התעלמות מהחוק והמשך סיכון ציבור המשתמשים בדרך.

אין ספק, כי בנסיבות המקרה דנן, אי אפשר לסמוך על המשיב שלא יבצע עבירות נוספות עד לבירור משפטו, ועל כן יש הצדקה מלאה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

11.       לאור כל האמור לעיל, אני מורה על המשך מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ד' טבת תשע"ג, 17/12/2012 במעמד הנוכחים.