בפני תביעתו של התובע כנגד הנתבעים, בגין נזקים שנגרמו לטענתו לרכבו, בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 24/6/2012, בסמוך לתחנה המרכזית בבאר-שבע.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים על נספחיהם, ושמעתי את עדויות עדי הצדדים בפני וסיכומיהם, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

טענתם המרכזית של הנתבעים היא כי תאונת הדרכים האמורה הייתה, למעשה, תאונת שרשרת, במסגרתה נהדף רכבו של הנתבע מס' 1, אל עבר רכבו של התובע, בשל פגיעה שפגע בו, מאחור, רכבו של צד שלישי, שהיה נהוג על ידי מר אסד עיסם.

לטענת הנתבעים, הרי שהנתבע מס' 1 כלל לא התרשל בעת התאונה, שכן עלה בידו לבלום את רכבו מבלי לפגוע ברכבו של התובע, ורכבו של הצד השלישי, כאמור, הוא שגרם לנזק ברכבו של התובע וברכבו של הנתבע מס' 1, גם יחד.

העד מטעם התובע, מר נאזי אבולקיעאן, לא סתר טענה זו של הנתבעים בעדותו בפני.
למעשה, מר נאזי אבו אלקיעאן הבהיר כי טענה זו של הנתבע מס' 1 עלתה כלפי נהג הרכב השלישי, מר אסד עיסם, כבר בסמוך לקרות התאונה, ובזירת האירוע.

טענתו של הנתבע מס' 1 כי רכבו נפגע מאחור, וכי פוצה על ידי חברת הביטוח שביטחה את מר אסד עיסם (לטענתו - הנתבעת מס' 2), בשל הנזקים לרכבו, לא נסתרה אף היא בחקירתו הנגדית, ונתמכה בתמונות שהציג בפני הנתבע מס' 1 בעת הדיון.

אם לא די בכך, הרי שבעת הדיון בתביעה התברר, מפיו של העד מטעם התובע, כי בין משפחתו ובין משפחת הנהג השלישי, מר אסד עיסם, קיים סכסוך רב שנים (על רקע "נקמת דם", כלשונו, משנת 1994) ומטעם זה לא הופנתה דרישה לפיצוי מאת התובע כלפי מר עיסם.

כך עלו הדברים בדבריו של העד מטעם התובע: "...באתי לדבר איתו (עם עיסם – י.ב.) והוא אמר לי אני ואתה מולו הכוונה מול הנתבע ולא מעניין וביננו אין מגע בתאונה ." (ההדגשות שלי – י.ב.).

המילים "באתי לדבר איתו" מעידות כי הנהג מטעם התובע סבר כי מוטלת אחריות בנוגע לאופן קרות התאונה על כתפיו של הנהג השלישי, אך נמנע מלהפנותה לאור הסכסוך ואמירתו של עיסם כי "זה לא מעניין".

ודוק, העובדה שבין הרכבים בשרשרת, הראשון והשלישי, "אין מגע בתאונה" אינה מעלה ואינה מורידה לעניין הרשלנות, שכן המגע שנוצר בין הרכבים השני והשלישי בשרשרת נוצרו רק בעטייה של הפגיעה שפגע בהם רכבו של עיסם, הרכב הראשון בשרשרת – והדברים ברורים.

מכל המקובץ, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את גירסתו של הנתבע מס' 1 במלואה, ולפיה עלה בידו לבלום ולא לפגוע ברכבו של התובע, ולפיכך הנזק שנגרם לרכבו של התובע, ככל שנגרם, אינו כרוך באשם או ברשלנות כלשהי של הנתבע מס' 1.

אינני מקבל את טענתו של ב"כ התובע המלומד כי היה על הנתבעים לצרף את הנהג השלישי במסגרת הודעת צד שלישי בהליך זה, שכן הנתבעים טוענים שאין לחייבם כלל, והרי תביעת שיפוי מצד שלישי היא "תביעה על תנאי" שקבלתה תלוי דווקא בחבותם של הנתבעים - ראה לעניין זה בפסק דינו של כב' מ"מ הנשיא זוסמן (כתוארו אז) "תביעת שיפוי על דרך של הודעה לצד שלישי, לפי תקנה 283 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, היא דוגמה לכך; הנתבע תובע מהצד השלישי שיפוי בטרם יתחייב הוא בתשלום לתובע. במקרה כזה ייתכן גם שתביעת התובע נגד הנתבע תידחה, וממילא ייצא הצד השלישי, נתבעו של הנתבע, פטור."

(ערעור אזרחי מס' 145/71 מרים ורמברנד נ' מנדל אגולסקי - פ"ד כה (2) 457 – ההדגשה שלי – י.ב.).

עוד אינני מקבל את טענתו של ב"כ התובע המלומד, לפיה ממילא הייתה הנתבעת מס' 2 מבטחתו של הרכב השלישי בתאונה, בו נהג עיסם אסד, ולפיכך יש לחייבה בהליך זה בנזק.

טענה זו של חיוב הנתבעת מס' 2 מכוח חבותו של הנהג השלישי, כלל לא נטענה בכתב התביעה, וממילא אינה יכולה לעלות בסיכומים בלבד.

מעבר לצריך, יש לציין כי על פי סע' 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981 מותנית חובתה של הנתבעת מס' 2 לשלם על פי דרישת התובע את נזקיו בגין אחריותו של מבוטחה, מר עיסם אסד, בהעדר התנגדות לכך מצידו, והדבר לא הוברר בהליך לפני, שכן התובע בחר שלא לצרפו כנתבע בהליך זה.

לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעים את הוצאות הדיון בתביעה ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ג, 09 מאי 2013, בהעדר הצדדים.