החלטה

בפניי בקשה שהוגשה מטעם המבקשות לתיקון טעות או השמטה שנפלה, לטענת המשיבות, בפסק הדין מיום 10.11.2013 (להלן: "פסק הדין").

בפסק הדין נדחתה בקשה להכרה בתביעתו של המשיב נגד המשיבות כתביעה נגזרת. ביחס למבקשת 3 נדחתה הבקשה כבר בראשית פסק הדין, בנימוק לפיו לא הוצגה כל טענה המקימה עילה לתביעה נגזרת כלפיה; מאותו שלב בפסק הדין, הוגדרו המבקשות 2-1 כ"משיבות". בהמשך, נדחתה הבקשה אף ביחס אליהן.

בסוף פסק הדין נפסקו הוצאות בסך 20,000 ש"ח לזכות המשיבות בהליך.

1. טענות הצדדים

א. טענות המבקשות

לטענת המבקשות, נפלו שלוש טעויות או השמטות מקריות בפסק הדין, הטעונות תיקון או הוספה, בהתאם לסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 (להלן: "החוק"):

(1) בכך שלמרות דחיית הבקשה ביחס למבקשת 3, לא נפסקו לזכותה הוצאות ו/או שכר טרחת עורך דין;

(2) בכך שלא נפסק לזכות המבקשות 2-1 שכר טרחת עורך דין, במובחן מהוצאות משפט; בהקשר זה נטען, כי אם הסכום שנפסק כלל הן הוצאות משפט, הן שכר טרחת עו"ד, היה על בית המשפט לציין זאת במפורש.

לטענת המבקשות, חזקה על בית המשפט, כי אם היה נותן דעתו לפסיקת שכר טרחת עורך דין, היה מביא בחשבון את השקידה הרבה והיתרה לה נדרשו באי כוחן בשל הגשת התביעה בכלל, ובשל התנהלות חסרת תום לב של המשיב, בפרט.

(3) בכך שלא הוסף לשכר הטרחה, אם נפסק במסגרת ההוצאות, מע"מ כדין.

המבקשות עותרות לתיקון ההשמטות-לכאורה או הטעויות-לכאורה, על ידי תיקונן והשלמתן.

ב. טענות המשיב

לטענת המשיב, הבקשה היא במהותה ערעור על רכיב ההוצאות שנפסק במסגרת פסק הדין, במסווה של בקשה לתיקון טעות או השמטה.

לגופו של עניין טען המבקש כי דין הבקשה להידחות. לטענתו, לא נפלה כל טעות בהחלטת בית המשפט בעניין הוצאות המבקשות ושכר טרחת עורכי דינן, שכן המבקשת 3 לא ניהלה כל הגנה נפרדת במסגרת ההליך. עוד נטען כי בכל כתבי הטענות שהוגשו מטעם המבקשות, הן התייחסו לעצמן כאל גוף אחד. לטענת המשיב, הגנתן המשותפת של המבקשות כרוכה בכך שהמבקשת 3 היא למעשה "גוף אחד" עם המבקשת 2.

עוד נטען כי החלטת בית המשפט בעניין ההוצאות ושכר הטרחה הולמת את מסקנתו, לפיה עומדת לחברה עילת תביעה כלפי המבקשות, אלא שההליך המתאים לניהול תביעה זו אינו הליך של תביעה נגזרת. גם מטעם זה, לטענת המשיב, החלטת בית המשפט בעניין פסיקת ההוצאות לזכות המבקשות אינה בגדר טעות.

המשיב הוסיף כי החלטת בית המשפט בעניין ההוצאות הולמת את הרשות הנתונה לו בתקנות 513-511 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") לפסוק, תחת ההגדרה "הוצאות", סכום כולל אחד, עבור הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין גם יחד.

עוד טען המשיב כי העבודה שהצריך ההליך לא הייתה חריגה בהיקפה, וכי בהיות המבקשות גופים מסחריים, לא היה צורך בהוספת מע"מ, שכן זה ממילא עתיד להיות מקוזז על ידיהן.

ג. תשובת המבקשות

בתשובתן הכחישו את טענותיו העובדתיות של המשיב ביחס להיות המבקשות 3-2 "גוף אחד", והציגו טענות עובדתיות סותרות, תוך שהן תומכות טענות אלו בתצהירה של המבקשת 1. ביחס לטענה לקיזוז מע"מ הזכירו המבקשות כי המבקשת 1 איננה גוף מסחרי, וכי משבחר המשיב לתבוע אף אותה באופן אישי - נדרשת הוספת מע"מ על שכר טרחת עורכי דינה.

2. דיון והחלטה

לאחר עיון בטענות הצדדים, מובהר כדלקמן:

א. מוטבי פסיקת ההוצאות

תחת ההגדרה "המשיבות" בפסיקת ההוצאות בפרק הסיכום (עמ' 39 לפסק הדין), נכללת – כבתחילת פסק הדין – גם המשיבה 3, וזאת לאחר שהסתיים הדיון שיוחד לעניינן של המשיבות 2-1. הסכום נפסק לזכות המשיבות בהליך, כולן כאחת, ללא הפרדה בין המשיבה 3 (המבקשת 3 בבקשה זו) ובין המשיבות 2-1 (המבקשות 2-1 בבקשה זו): כתבי הטענות מטעם המשיבות 1-2 שהוגשו מטעמן הוגשו במאוחד; ייצוגן היה אחד וטענותיהן נשמעו מפי כולן גם יחד. לא נטען, וממילא לא הוכח, כי הן נשאו בהוצאות שונות או נפרדות. בנסיבות אלה, גם ההוצאות שנפסקו לזכותן, נפסקו לזכות כל המבקשות כאחת.

ב. גובה ההוצאות

תחת ההגדרה "הוצאות" בפסק הדין נכללו הן הוצאות שונות שנגרמו למבקשות, הן שכר טרחת עורכי דינן, בו עליהן לשאת – לרבות מע"מ בגינו. תקנות סדר הדין האזרחי כורכות שני רכיבים אלו תחת אותה הגדרה (פרק ל"ד לתקנות), וההפרדה בין הוצאות משפט שונות לבין שכר טרחת עורך דין נעשית רק בעניינים ספציפיים (ראו, למשל, תקנה 516 לתקנות). אי-אזכורו של רכיב שכר הטרחה כחלק מהסכום הכולל (אם, כטענת המבקשות, נדרש) מהווה השמטה מקרית, ותו לא. בהתאם לתקנה 512(ג) לתקנות, לסכום זה לא יצורף מע"מ.

יש לציין כי בקביעת גובה ההוצאות לא חלה טעות או השמטה. ההוצאות נקבעו בהתחשב במכלול של מסקנות אליהן הגיע בית המשפט בהחלטה, ובהן גם הקביעה לפיה המבקשת 3 "שורבבה" להליך, כמו גם קביעה לפיה הבקשה והתביעה כללו טענות מבוססות בדבר נזקים שנגרמו לחברה (כהגדרתה בפסק הדין), אלא שהליך התביעה הנגזרת איננו הערוץ המתאים לבירורן.

אם מבקשות המבקשות לחלוק על גובה הסכום שנפסק לזכותן, עליהן לעשות כן במסגרת ההליך המתאים ובפני הערכאה המוסמכת.

אין צו להוצאות בגין בקשה זו.

ניתנה היום, ט' טבת תשע"ד, 12 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

חתימה