1. מבוא
2. בפני תביעה כספית בסדר דין מקוצר ע"ס 181,434 ₪, שהגישה קוליקוב יאנה (להלן "התובעת") נגד חברת "אף איקס איסטרטגיה בע"מ" ובונדר זינאידה (להלן בהתאמה- "נתבעת מס' 1" ו/או "החברה"; "נתבעת מס' 2". נתבעת מס' 1 ונתבעת מס' 2 יכונו גם במאוחד להלן- "הנתבעות"), במסגרתה עותרת התובעת לקבלת כספים בגין הלוואה שנתנה לנתבעות.
3. במרכז התביעה, הסכם למתן הלוואה ע"ס 29,700 $ (ארה"ב) מיום 7.5.11 (להלן- "ההסכם"). ההסכם נערך בשפה הרוסית. סע' 4 להסכם קובע, כי כספי ההלוואה יוחזרו עד ליום 5.5.12. סע' 3 להסכם קובע תשלום ריבית חודשית בגובה 2.5% בחודש משווי סכום ההלוואה [בסך הכל 742$ (ארה"ב) בשווי בשקלים]. ההסכם כולל סנקציות כספיות שיוטלו באם יופר.

1. אין חולק שבתקופה 5/11-3/12 תשלומי הריבית החודשית שולמו לתובעת בהתאם להסכם וכי מחודש אפריל 2012 לא שולמה הריבית החודשית. בנוסף, אין חולק שכספי ההלוואה לא הושבו לתובעת.
2. נתבעת מס' 1 לא התגוננה נגד התביעה.
3. טענות הצדדים

גרסת וטענות התובעת בתמצית

1. לגרסת התובעת, היכרותה עם נתבעת מס' 2 התרחשה כאשר התובעת נרשמה לקורס מסחר במטבע חוץ שהועבר בחברה בהדרכת נתבעת מס' 2. לגרסת התובעת, בינה לבין נתבעת מס' 2 נוצרו יחסי חברות ואמון הדדי ובמהלך אחת השיחות ביניהן סיפרה התובעת לנתבעת מס' 2 שהצליחה לחסוך סכום כסף וביקשה המלצתה מה לעשות עם הכסף כאמור. לגרסתה, נתבעת מס' 2 הציעה לה שתלווה את הכספים לחברה ולה באופן אישי, תוך שהיא התחייבה שתשיב לה את ההלוואה תוך שנה ושתשלם ריבית כל חודש. הואיל והצעה זו נשמעה לתובעת משתלמת מבחינה כלכלית, היא נתנה הסכמתה. מוסיפה התובעת, שחלק מכספיה היו מופקדים בחשבון הבנק של בנה וחלק מהכספים הוחזקו במזומן אצל הוריה בסנט פיטרסבורג. לגרסתה, ביום 16.3.11 נחתם הסכם למתן הלוואה ע"ס 50,000 ₪ וביום 21.3.11 הועבר סך של 50,000 ₪ לחשבון בנק שנתבעת מס' 2 רשמה בהסכם וביום 5.5.11 העביר אביה של התובעת לאחותה של נתבעת מס' 2 סך של 15,000$ (ארה"ב) נוספים במזומן. ביום 7.5.11, לאחר שהועבר סך של 27,700$ (ארה"ב), נחתם הסכם כולל ביחס לכל סכום ההלוואה, הוא ההסכם נשוא המחלוקת, אשר נוסח על ידי נתבעת מס' 2.

1. לטענת התובעת, ההלוואה ניתנה על ידה לחברה ולנתבעת מס' 2 יחד ושתיהן התחייבו להחזיר את סכום ההלוואה במלואו.
2. לטענת התובעת, מחודש אפריל 2012 פסקה נתבעת מס' 2 לשלם את הריבית החודשית. לטענת התובעת החל ממועד זה ועד למועד הגשת התביעה דנן, פנתה אל הנתבעות בדרישה שישלמו לה את סך ההלוואה, ברם כספי ההלוואה (לרבות התוספות בשל הפרת ההסכם והריבית החודשית שלא שולמה) לא הושבו לה.

גרסת וטענות נתבעת מס' 2 בתמצית

1. לטענת נתבעת מס' 2 ההתקשרות בהסכם הייתה בין התובעת לבין החברה בלבד וההסכם אינו כולל התחייבות אישית מטעמה. לטענתה, התובעת ידעה כל העת שהיא פועלת מול החברה ולא מול נתבעת מס' 2 באופן אישי.
2. לטענת נתבעת מס' 2, שמה צוין בהסכם כאורגן של החברה בלבד וחתימתה הוטבעה על גבי חותמת החברה, דהיינו כאורגן של החברה ולא באופן אישי.
3. לעניין נוסח ההסכם, טוענת נתבעת מס' 2, כי שמה נרשם באותה שורה ובהמשך לשם החברה, ודוק- שמה נרשם רק כאורגן של החברה ולא בתור מתקשרת נוספת בהסכם. בנוסף, לפני המילים "להלן- הלווה" רשומה המילה "הנקראת" בגוף יחיד (להבדיל מ- "נקראות" ברבים), ומכאן מבקשת נתבעת מס' 2 שנלמד, שההסכם נחתם בין התובעת לבין החברה בלבד.
4. לגרסת נתבעת מס' 2 סכום ההלוואה שימש לעסקיה של החברה בלבד והכספים הועברו לחשבון בנק שנפתח על שם החברה.
5. דיון והכרעה
6. במסגרת דיון שהתקיים בפני ביום 8.5.13, הבהיר ב"כ נתבעת מס' 2, בין היתר, כדלקמן: "אין לנתבעת שום טענה כנגד חישוב החוב על פי חישוביה של התובעת בכתב התביעה וטענתה היחידה היא כי היא אינה הלווה וכי חתימתה על גבי ההסכם נעשתה בהיותה אורגן של החברה וכדי לחייב את החברה..." (פרוטוקול מיום 8.5.13 עמ' 1 ש' 10-12).
7. הצדדים צירפו תרגומים מטעמם להסכם שבמחלוקת. לאחר שהועלו טענות לגבי התרגומים, בדיון שהתקיים בפני ביום 20.6.13 הושגו ההסכמות הבאות לגבי תרגום ההסכם (פרוטוקול מיום 20.6.13 עמ' 3):
8. "מוסכם כי על החוזה הכתוב בשפה הרוסית מופיעה חתימת התובעת וחתימת הנתבע על גבי חותמת החברה נתבעת 1".
9. באשר לתרגום לעברית של "הצד השני" להסכם, הכוונה לנתבעות, הוסכם על הנוסח הבא:

חברה FXSTRATEGY LTD שברחוב הברזל 29 ת"א, מספר רשום,

513844183, מנהלת החברה זינאידה בונדר, תעודת זהות

מס' 327001848 שניתנה בתל אביב בסניף מספר הפנים בתאריך 22.7.07

שנה, נקראת בהמשך הלווה, מצד שני.

חתמו על ההסכם שלהלן".

1. באשר לנוסח ההסכם, כפי שניתן להבחין בנקל, שמה של נתבעת מס' 2 נרשם בהסכם בהמשך לשמה של החברה. בעניין זה, לא נהיר מדוע צוין שמה של נתבעת מס' 2 לאחר שם החברה. לטענת נתבעת מס' 2, הסיבה לציון שמה בהמשך לשם החברה נעוצה בכך ש- "...זה הרגיל ברוסיה בעסקים אם יש הסכם לחברה צריך להיות בן אדם שחותם, ויש שם משפט ברוסית שהחברה ומישהו בשם החברה עם הפרטים שלו. אני הייתי צריכה לעשות את זה כי צריך להיות הגדרה מי חותם על החוזה בשם החברה שלי" (שם, עמ' 16 ש' 10-12). ככל שהייתי מקבל טענה זו, שכלל לא הוכחה, הרי, שלא נהיר מדוע לא הוספה המילה "באמצעות", ממנה היה ברור שעסקינן לכאורה באישיות משפטית אחת- החברה- אשר התקשרה בהסכם באמצעות האורגן שלה- נתבעת מס' 2. נתבעת מס' 2 נשאלה בחקירתה מדוע לא הוסיפה להסכם את המילה "באמצעות", והיא השיבה: "ברוסית אין צורך להוסיף את המילה באמצעות. אפשר להוסיף אבל לא חייבים" (שם, עמ' 16 ש' 20-21). בנוסף, לא נהיר מדוע היה צורך להוסיף את מספר תעודת הזהות של נתבעת מס' 2 לאחר ציון שמה, וכן את מקום ותאריך הוצאת תעודת הזהות. ודוק- גם אם שמה של נתבעת מס' 2 נרשם ע"ג ההסכם בשל היותה אורגן של החברה, לא הובהר מה הייתה חשיבות בציון מס' תעודת הזהות שלה ותאריך ומקום הוצאתה. מנגד, לא נהיר, מדוע היה צורך לרשום את המילים "מנהלת החברה" לפני שמה של נתבעת מס' 2, שכן אין צורך לרשום עיסוקו של אדם בעת התקשרותו בהסכם.

1. בנוסף, לטענת נתבעת מס' 2, לפני המילים "להלן- הלווה" מופיעה המילה "המכונה" בגוף יחיד (ולא "המכונות" ברבים). מכך מבקשת היא ללמדנו, שההסכם נחתם בין התובעת לבין החברה בלבד וכי היא לא הייתה לו צד. בעניין זה יצוין, כי חדשות לבקרים נעשות שגיאות בעניינים כדוגמת זה ומכך שננקטה לשון יחיד, לא ניתן ללמוד בהכרח שההסכם חל על החברה בלבד, עת שמה של נתבעת מס' 2 הוסף לצדו. בנוסף, לא הובהר מדוע יש לייחס את המילה "המכונה" דווקא לחברה ולא לנתבעת מס' 2? בעניין זה העלתה התובעת בתצהיר עדותה הראשית את הטענה, שבהתאם לכללי הדקדוק בשפה הרוסית מילת התואר כאמור שייכת דווקא לאישיות המשפטית האחרונה במשפט וגרסתה לא נסתרה בחקירתה.
2. לעניינים האלה, יש לצרף את העובדה שנתבעת מס' 2 חתמה על ההסכם על גבי חותמת החברה.
3. מכל האמור לעיל עולה, כי לא נוכל להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים מלשון ההסכם בלבד. קיימות ראיות לכאן ולכאן ולא ניתן לקבוע בצורה חד משמעית האם הכוונה הייתה להתקשר בהסכם עם החברה בלבד, או שמא אף עם נתבעת מס' 2 באופן אישי. משכך, יש לפנות ולבחון את העדויות שנשמעו.
4. הרושם שהתקבל מעדותה של התובעת הינו, שהתובעת לא ערכה הבחנה אמיתית בין החברה לבין נתבעת מס' 2 במועד מתן ההלוואה. התובעת הצהירה, כי בינה לבין נתבעת מס' 2 נוצרו יחסי חברות ואמון. מעדותה של התובעת, לא ניכר שהיא ייחסה משמעות לכך ששם החברה צוין ע"ג ההסכם. שנשאלה בחקירתה האם היא יודעת מה ההבדל בין חברה ואדם פרטי, היא השיבה "עכשיו אני יודעת מהסיפור הזה" (פרוטוקול מיום 5.12.13 עמ' 13 ש' 26-27). כפי הנראה, התביעה הוגשה (גם) נגד החברה, לאחר יעוץ משפטי שקיבלה התובעת הואיל ושם החברה מתנוסס גם הוא על פני ההסכם. ברם, עניין זה אינה מעלה ואינו מוריד לכך שמבחינתה של התובעת היא התקשרה בהסכם להלוואת כספים עם נתבעת מס' 2. התובעת שבה וחזרה בחקירתה על כך, ש"אני כל הזמן התעסקתי רק עם הנתבעת כבן אדם פרטי זה הכל" (שם, עמ' 14 ש' 3 וכן ש' 6) ולשאלת מותב זה השיבה: "מבחינתי הלוותי את הכסף לנתבעת" (שם, עמ' 14 ש' 22).
5. מעדותה של התובעת אף עולה, כי היא סמכה על נתבעת מס' 2 שתשיב לה את הכספים שהלוותה לה. התובעת העידה שלא ידעה כיצד להעלות על הכתב את מתן ההלוואה, תוך שהיא מציינת שעניין זה הסב לה אי נוחות: "את האמת סיכמתי אתה שאני מלווה לה את הכסף בתנאים שהיא הציעה לא ידעתי איך עושים את זה, צריך לכתוב איזה פתק באיזה מקום היה לי לא נעים, לא ידעתי איך עושים את זה באתי לשם ופתאום הנתבעת הדפיסה חוזה מוכן, ונתן לי הקלה אמרתי טוב לא צריכה לעבור את הנקודה הלא נעימה הזאת. שמחתי שיש חוזה. אם לא היה חוזה הייתי מבקשת לכתוב ידני שנתתי כסף (פרוטוקול מיום 50.12.13 עמ' 9 ש' 30-32, עמ' 10 ש' 1-2). קרי- מבחינת התובעת, די היה ברישום קצר על דף נייר, לפיו הלוותה היא לנתבעת מס' 2 כספים בצירוף התנאים הבסיסים. ברם, נתבעת מס' 2 החתימה את התובעת על ההסכם אשר יצא תחת ידה. טענתה של נתבעת מס' 2 לפיה, לא ניסחה את ההסכם אלא רק הדפיסה אותו, אינה מקובלת עלי (שם, עמ' 15 ש' 30). נתבעת מס' 2 העידה בעניין זה כדלקמן: "לא ניסחתי אבל הדפסתי מהמחשב. היה לי את ההסכם הזה כי זה הנוסח הרגיל שאני משתמשת בו. בזמן שהחברה הייתה קיימת זה החוזה שנתתי לקליינטים שרצו להלוות כסף לחברה כדי לקבל את הריביות ולהרוויח את הריביות" (שם, עמ' 15 ש' 30-31). ודוק- עסקינן בהסכם בו עשתה נתבעת מס' 2 שימוש בעבר, כאשר הסכם זה יצא תחת ידה. גם אם נתבעת מס' 2 לא הייתה אמונה על ניסוח ההסכם, מה שלא הוכח, הרי שהכתוב בו היווה ביטוי של רצונה. בנוסף בעניין זה, לאור המחלוקת בין הצדדים, בעניין רישום "הצד השני" שהתקשר בהסכם, הואיל וההסכם יצא תחת ידי נתבעת מס' 2, האחריות כי ההסכם יהיה ברור וחד משמעי לגבי זהות המתקשרים הייתה מוטלת על כתפיה.

מכל האמור לעיל עולה, כי התובעת סברה שהיא מתקשרת גם עם נתבעת מס' 2 בהסכם. התובעת סמכה על הבטחות נתבעת מס' 2 שתשיב לה את הכספים. התובעת ראתה את החברה ואת נתבעת מס' 2 כ"גוף אחד" ולא כשתי ישויות משפטיות נפרדות.

1. זאת ועוד, כפי שעולה מחומר הראיות, כספי ההלוואה (למצער הסכום השני בסך של 15,000$) הועברו לנתבעת מס' 2, עובר לחתימת ההסכם. עניין זה מחזק את הקביעה, שהתובעת הלוותה את הכספים גם לנתבעת מס' 2, כאשר רק לאחר קבלת הכספים החתימה נתבעת מס' 2 את התובעת על ההסכם, הכולל את החברה והתובעת כאמור לא נתנה דעתה לעניין זה.
2. בנוסף, לא הוצגו קבלות שהיו אמורות להיות מופקות עבור כספי ההלוואה שהתקבלו אצל החברה. נתבעת מס' 2 נשאלה בחקירתה מדוע לא צרפה קבלות עבור הכספים שהתקבלו לטענתה אצל החברה, והיא השיבה "הייתי צריכה? לא ידעתי שאני צריכה לצרף" (שם, עמ' 16 ש' 30-31). עם כל הכבוד, תשובה זו אינה רצינית. מנגד נשאלה התובעת בחקירתה, האם בדקה שהוצאו קבלות, והיא השיבה: "לא היה לי בראש לבדוק כי הבאתי לה אישית ולא לחברה. לא הייתה לי כוונה לקבל קבלה (פרוטוקול מיום 5.12.13 עמ' 14 ש' 30-31).
3. כמו כן, תשלומי הריבית החודשים בהתאם להסכם, שולמו לתובעת במזומן. בעניין זה העידה נתבעת מס' 2: "כן. אני עשיתי טובה זו הייתה דרישה חזקה וחד משמעית של התובעת...היא ביקשה לקבל את הריבית בגלל הבעיות שהיו לה בביטוח לאומי. זה יצר בעיה בהנה"ח בחברה את הכסף לתשלום הריבית משכתי מחשבון הבנק של החברה" (שם, עמ' 17 ש' 15-18).

עניינים אלה מהווים אינדיקציה נוספת לכך שכספי ההלוואה ניתנו לנתבעת מס' 2 וכי התובעת לא ערכה הבחנה בין החברה לבין נתבעת מס' 2.

1. התובעת צרפה מספר תכתובת דוא"ל ששלחה אליה נתבעת מס' 2, במסגרתן מסרה לה, כי נכון למועד כתיבתן, היא אינה יכולה להשיב לה את הכספים. הלשון שננקטה במסגרת תכתובת אלה, מלמדת כי הן נרשמו בשם נתבעת מס' 2 ולא בשם החברה. ודוק נתבעת מס' 2 אינה מתנסחת בצורה ממנה נלמד שהחברה אינה יכולה להשיב את הכספים, כי אם, היא כותבת בשם עצמה כאדם פרטי: "כרגע יש לי בעיות עם תזרים מזומנים...מקווה מאוד שעד סוף מאי הדברים יסתדרו ואוכל לשלם את כל הסכום..." ו- "אני ממש משתדלת להסדיר את הבעיות". נתבעת מס' 2 השיבה לשאלת מותב זה בעניין זה, כדלקמן: "...כשאני כותבת מייל ראשון ללקוח אני כותבת שאני מנהלת החברה וכו' כיון שהתובעת הכירה אותי כמנהלת החברה ולא ראיתי סיבה לכתוב את זה גם כאן שאני כותבת בשם החברה..." (שם, עמ' 18 ש' 9-11). תשובתה זו של נתבעת מס' 2 מעוררת אף היא קושי. בנוסף, העובדה שבכל התכתובות לא כתבה נתבעת מס' 2 שהיא אינה הלווה והחברה היא זו שלוותה את הכספים מעוררת אף היא קושי.
2. התובעת אף צירפה תכתובת דוא"ל מיום 12.12.12 ששלחה אליה נתבעת מס' 2 (לאחר שהוגשה נגדה התביעה), במסגרתה כתבה נתבעת מס' 2 לתובעת, בין היתר, את הדברים הבאים: "...כמובן שהלוות לי להוצאות האישיות שלי ולא להפקות לקבלת רווחים ממניות החברה...", תוך שהיא מוסיפה בסוף התכתובת את המשפט: "באלוהים יעזור אם הצהרה הזאת מקלה עליך".

ב"כ הנתבעת מס' 2 ציין לפרוטוקול בעניין זה: "אין לי הסתייגות מהתרגום ואני מקבל את התרגום שמורף למסמך" (פקוטוקול מיום 20.6.13 עמ' 4 ש' 11). נתבעת מס' 2 אישרה ששלחה את הדוא"ל (שם, עמ' 18 ש' 24-25).

נתבעת מס' 2 העידה בעניין תכתובת זו כדלקמן (שם, עמ' 19 ש' 9-14):

"ש. עו"ד שלך אישר בדיון הקודם שהתרגום של המייל הוא נכון.

ת. אני מאשרת שהתרגום הוא נכון.

ש. במייל את רושמת כמובן שהלווית לי להוצאות האישיות שלי ולא להפקדות לקבלת רווחים ממניות החברה.

ת. מה שהקראת לי זו לא הגרסה שלי. זה משהו דומה שאני אמרתי אחרי הפגישה האישית שהיתה לי עם התובעת שהיא לא אמרה לי אף מילה על זה שהיא הגישה כתב תביעה, היה חשוב לי לדבר איתה כי הרגשתי לא טוב בנוגע למה שקורה עם החברה, בגלל שבן אדם אחד עושה משהו אחד בפגישה ובערב היא מקבלת את כתב התביעה פתאום אחרי הפגישה הזאת נכנסתי ללחץ והתרגשות וכתבתי מייל בנימה סרקסטית כאילו התובעת לא מבינה מה נעשה עם החברה, ומגישה תביעה כנגדה" (ההדגשה אינה במקור- מ.ס).

ודוק- בעוד שבתחילה אישרה נתבעת מס' 2, כי תרגום תכתובת הדוא"ל הינו נכון, הרי שבהמשך ישיר לכך העלתה את הטענה שזו לא הגרסה שלה, אלא "משהו דומה" כלשונה. בנוסף, טענתה שתכתובת דוא"ל זו נכתבה בסרקסטיות, אינה אמינה עלי ומכל מקום היא אינה עולה מנוסח התכתובת.

בעניין זה אציין, כי בניגוד לטענת נתבעת מס' 2, העיסוק בתכתובות הדוא"ל ובפרט בתכתובת מיום 12.12.12, אינו מהווה הרחבת חזית, שכן התובעת צירפה תכתובת זו על מנת שנלמד ממנה שכספי ההלוואה ניתנו לנתבעת מס' 2 באופן אישי, למטרותיה, ולא לחברה, ועניין זה קשור בטבורו לעילת התביעה.

בנוסף, אין חשיבות לשאלה מה עשתה נתבעת מס' 2 עם כספי ההלוואה. לאחר שלוותה אותם, היא הייתה רשאית לעשות בהם כרצונה. ודוק- החשיבות היא שהיא זו שלוותה את הכספים וגם אם בחרה להעביר את כל הכספים לחברה זו הייתה בחירתה ואין לעניין זה חשיבות.

1. נוכח כל האמור לעיל, נתבעת מס' 2 אינה יכולה להבנות מכך שחתימתה אינה מתנוססת על פני ההסכם באופן עצמאי, אלא רק ע"ג חתימתה של החברה. נסיבות חתימת התובעת על ההסכם, כפי שפורט לעיל, ובפרט העובדה שסברה, כי היא מלווה את הכספים לנתבעת מס' 2, אשר התחייבה בפניה שתשיב לה את הכספים, מביאות אותנו לכך שעסקינן בפגם טכני בלבד.
2. טענות נתבעת מס' 2 שהועלו בסיכומים (סע' 17-23), לפיהן הכספים שימשו למטרת השקעה (להבדיל מהלוואה) הינן הרחבת חזית ומכל מקום הן לא הוכחו, אף כותרת ההסכם "הסכם למתן הלוואה", אינה תומכת בטענות מסוג זה וטענות אלה אף אינן עולות בקנה אחד עם הכתוב במיילים ששלחה נתבעת מס' 2 לתובעת (ודוק- ככל שהיה מדובר בכספי השקעה שהפסידה לא הייתה נתבעת מס' 2 מפזרת הבטחות שתעביר את הכספים שתוכל, שכן ברי שככל שהיה מדובר בהשקעה, להבדיל מהלוואה, טמון סיכון או אז לא הייתה היא מחויבת בהשבת הכספים). בנוסף, ככל שהיה ממש בטענות אלה, לא נהיר מדוע המתינה נתבעת מס' 2 לשלב הסיכומים על מנת להעלות טענות אלה (בנוסף, הציטוטים שהועלו בסיכומיה מתוך חקירת התובעת אינם מובילים לתוצאה אליה חתרה).
3. סיכום
4. לאור כל האמור לעיל, הנני מקבל את התביעה.
5. הנני מחייב את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובעת את סכום התביעה בסך 181,434 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה- 21.11.12 ועד לתשלום המלא בפועל.
6. בנוסף הנני מחייב את הנתבעות לשלם לידי התובעת הוצאות משפט וכן שכ"ט בסך 10,000 ש"ח.

המזכירות תעביר עותק פסה"ד לב"כ הצדדים

ניתן היום, ז' אדר ב תשע"ד, 09 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.