1. לפניי ערעור על החלטה של ועדת הערר מכוח סעיף 13 לחוק פיקוח על בתי ספר, תשכ"ט-1969 ("חוק הפיקוח"). בהחלטה זו, שניתנה ביום 22.10.2012, נדחה ערר על החלטת המנהלת הכללית של משרד החינוך מיום 14.5.2012, שלא לחדש את רשיונה של המערערת להפעלת גן ילדים ביישוב ג'דידה-מכר לשנת הלימודים תשע"ב. בערעור התבקש לבטל את החלטת ועדת הערר ואת החלטת המשיב, ולהורות למשיב ליתן למערערת רשיון לשנת הלימודים תשע"ב וכן לתקצב את הגן בהתאם.

רקע

1. לפי כתב הערעור, המערערת הפעילה גן ילדים שסמלו 128330 ביישוב ג'דידה-מכר משנת 1997. לשנת הלימודים תשע"א קיבלה המערערת רשיון זמני, שהותנה בקיום מבדק בטיחות שנתי ותיקון ליקויים ופערים שנתגלו בגן; כמו גם בעמידה בדרישות הפיקוח הפדגוגי. זאת, בהמשך לממצאים מביקורות שונות שנערכו בגן בשנת 2010 ובשנת 2011. עניינו של הערעור הוא, כאמור, בדחיית בקשתה של המערערת לחדש את הרשיון לשנת הלימודים תשע"ב; בקשה שהוגשה ביום 25.3.2011.
2. הרקע להליכי הרישוי בשנת תשע"א, שקיבל ביטוי משמעותי בהחלטת ועדת הערר, לא פורט על-ידי הצדדים לערעור לפניי, ובשל חשיבותו נביאו, כעולה מהחלטת ועדת הערר:
3. ועדת הערר ציינה בהחלטתה, שבשלושה דוחות פדגוגיים משנת 2010 שבו ועלו אותם ליקויים בגן, ובכלל זה ליקויים ומפגעים בחצר, וכן בעיות הקשורות לאי התאמתו של המבנה לשמש גן ילדים. מבין דוחות אלה, הדו"ח הפדגוגי האחרון היה מיום 30.11.2010. בעקבות דוחות אלה המפקחת ומנהלת המחוז המליצו שלא לתת רשיון לשנת הלימודים תשע"א. המערערת טענה לפני המשיב, שהמפקחת חרגה מסמכותה בכך שהתייחסה להיבטים בטיחותיים ותכנוניים; והמציאה מכתב של מהנדס מטעמה, שלפיו אין יסוד לטענות שונות של המפקחת. בנסיבות אלה, ולנוכח מועד קבלת ההחלטה – 23.1.2011 (לאחר פתיחת שנת הלימודים), החליט המנהל הכללי של משרד החינוך לתת למערערת רשיון זמני ומותנה לשנה"ל תשע"א, כאמור; ובמקביל התבקש מר דני ירמיהו (מרכז בטיחות אצל המשיב) לשלוח נציג שיבדוק את הטענות כלפי הגן.
4. בהמשך לכך, ביום 31.1.2011 ערך מר רמי יצחק, יועץ בטיחות אצל המשיב, ביקורת בגן. בבדיקה נמצאו 15 ליקויים בטיחותיים, שלדעת יועץ הבטיחות חייבו תיקון מיידי ועוד ארבעה ליקויים משמעותיים. התייחסותה של המערערת לדו"ח זה, כפי שיפורט בהמשך, ניתנה רק בדצמבר 2011. בינתיים, עוד לפני קבלת התייחסותה של המערערת, שבה המפקחת והעירה על הימצאותם של ליקויים דומים – בדו"ח מיום 12.3.2011 (המפקחת גב' עומר נג'אח). עד כאן, בהתבסס על החלטת ועדת הערר, שכן מדובר בדוחות ומסמכים שהמערערת לא צירפה לערעור. השתלשלות האירועים שתתואר מכאן ואילך – נתמכת במסמכים שצורפו לערעור שלפניי.
5. עובר לפתיחת שנת הלימודים תשע"ב, ביום 16.6.2011, נערכה בגן ביקורת פדגוגית (המפקחת גב' אח'לאס סייד אחמד), שבעקבותיה הומלץ שלא לחדש את הרשיון לגן (מע/א'). לפי הדו"ח נמצאו בגן ליקויים שונים הקשורים למבנה והתאמתו לשמש כגן ילדים, ובכלל זה מפגעי בטיחות שונים. בהמשך להערות המפקחת, המליצה מנהלת המחוז שלא ליתן רשיון לגן. אולם, בעת פתיחת שנת הלימודים טרם התקבלה החלטת המשיב והמערערת פתחה את הגן לשנת הלימודים תשע"ב.
6. כאמור, רק ביום 8.12.2011 התקבלה התייחסותה – המאוחרת – של המערערת לליקויי בטיחות שנמצאו במבדק הבטיחות הנ"ל שנערך בגן עוד ביום 31.1.2011. על סמך דיווחיה של המערערת ואישורים שצורפו – מרכז הבטיחות של המשיב, מר דני ירמיהו, נתן לגן אישור בטיחות עד לשנת הלימודים תשע"ג (מע/ב'1). זאת, מבלי שנערכה בדיקה עצמאית של המשיב, ובהסתמך, כאמור על הדיווח של המערערת.
7. ביום 14.2.2012 נערכה ביקורת פדגוגית נוספת בגן (המפקחת גב' עומר נג'אח). גם בדו"ח פדגוגי זה נמצאו בגן ליקויים שונים בגן הקשורים, בין היתר, למבנה והתאמתו לשמש כגן. המפקחת המליצה שלא לאשר את חידוש הרשיון, אך מנהלת המחוז אישרה את חידוש הרשיון – חרף המלצתה השלילית של המפקחת.
8. עוד לפני שהתקבלה החלטה סופית בנוגע לחידוש הרשיון התקיימה ביקורת נוספת בגן. ביקורת זו נערכה, בין היתר, בנוכחות המפקחת גב' עומר נג'אח, מר דני ירמיהו, מרכז הבטיחות, מר רחמים (רמי) יצחק, יועץ בטיחות של המשיב, מר פארס טויל, מנהל תחום רישוי באגף המוכר שאינו רשמי וסגניתו, הגב' אילנה כהן. הביקורת הייתה ביום 19.4.2012, ומדו"ח ביקורת הבטיחות (מש/ה'1) עולה, שהיא נערכה בעקבות תלונה. בביקורת זו נמצאו מפגעי בטיחות רבים – בכיתת הגן ובעיקר בשביל המוביל לחצר הגן ובחצר עצמה. בסיכום הדו"ח נכתב: "א. בחצר מפגעים רבים כגון: מתקן נדנדה לא יציב, בליטות בטון מבסיס נדנדה, בליטות בשביל ובחצר המתקנים, גדר עם אלמנטים חדים ומרווח מעל מפלס וכו. (ממליץ למנוע כל פעילות בחצר עד להסרת כול המפגעים ואישור החצר ע"י יועץ בטיחות של הבעלות). ב. הגן במבנה מגורים בקומת קרקע צמוד לחנייה שחלקה ללא מעקה, ואפשרות של הילדים לעליה במדרגות לקומת הדירה. (סכנת נפילה פגיעה[)]".
9. בדו"ח הפדגוגי (מש/ה'1), שערכה גב' נג'אח בעקבות אותה ביקורת, שבה נכחה כאמור גם היא, חזרה המפקחת נג'אח על המלצתה מחודש פברואר שלא ליתן רשיון לגן. מנהלת המחוז, לעומתה, שינתה את המלצתה מהדו"ח מחודש פברואר. היא המליצה לא לחדש את הרשיון מכיוון ש"התנאים בגן אינם מאפשרים פעילות בגן".
10. סמוך לאחר מכן, ביום 3.5.2012, שלח המשיב למערערת מכתב דרישה לתיקון ליקויים. באותו מכתב נאמר, שבמסגרת הטיפול בבדיקת תנאי רשיון התקבל דו"ח שלילי, שלפיו נמצאו בגן ליקויים בניגוד לדרישות משרד החינוך. במכתב התבקשה המערערת לפעול לתיקון הליקויים ולהודיע בכתב על גמר הטיפול בתוך 14 יום, אחרת יומלץ על "ביטול הרשיון/אי קבלת הרשיון המבוקש". כן נכתב, שלאחר קבלת ההודעה תנותב הבקשה למתן חוות דעת חדשה. למרות שלפי אותו מכתב מיום 3.5.2012 ניתנו למערערת 14 ימים לתיקון הליקויים, לאחר חלוף 11 ימים בלבד, ביום 14.5.2012, הוצא לגן צו סגירה, שעליו חתומה המנהלת הכללית של משרד החינוך, הגב' דלית שטאובר (מע/ט'2); וכן הוחלט על דחיית הבקשה לחידוש הרשיון (מע/ט'3). על החלטה זו הוגש ערר לוועדת הערר לפי חוק הפיקוח.

עיקרי החלטת ועדת הערר

1. ועדת הערר, כאמור, דחתה את הערר. ועדת הערר ציינה, שאי חידוש רשיון דורש ראיות חדשות ומשמעותיות שיצדיקו את הפגיעה באינטרס ההסתמכות והציפייה של מבקש הרשיון. אלא שהפגיעה באינטרסים אלה היא פחותה כאשר מוסד הרישוי מתריע בפני בעל הרשיון שעליו לתקן ליקויים שונים כתנאי להארכת הרשיון, ומבקש הרשיון בוחר שלא לעשות כן. זאת, בוודאי כשמדובר בליקויים בטיחותיים שיש בהם כדי לסכן את שלומם, גופם וחייהם של הילדים המתחנכים במוסד חינוכי; וביתר שאת כאשר בעל הרשיון הודיע על תיקון הליקויים ובבדיקה מאוחרת נמצא, שבפועל הליקויים לא תוקנו. כך היה במקרה זה. המפקחת התרתה על ליקויים, ויועץ בטיחות של המשיב מצא מפגעי בטיחות רבים וחמורים בביקורת שנערכה בחודש ינואר 2011. המערערת הגישה דו"ח תיקון ליקויים רק כשנה לאחר מכן – בחודש דצמבר 2011; כאשר בשתי ביקורות פדגוגיות שהיו בשנת 2011 (בחודשים מרץ ויוני) נמצאו ליקויים דומים. אם לא די בכך, נמצא כי הודעתה של המערערת על תיקון הליקויים "לא הייתה מדויקת (בלשון המעטה)" – כאשר בביקורת בטיחות שערך המשיב באפריל 2012 נמצאו ליקויים בטיחותיים חמורים הדומים לליקויים שנמצאו בחודש ינואר 2011.
2. משמעות הדבר היא, כך נקבע, שבמרבית שנת הלימודים תשע"ב המערערת הפעילה גן ילדים ובו ליקויים בטיחותיים חמורים, שסיכנו את שלמות גופם וחייהם של הילדים. האישורים הבטיחותיים שהועברו למשיב על-ידי המערערת לא תאמו את המצב לאשורו, כפי שעלה מהביקורות שערכו יועצי הבטיחות של המשיב. בנסיבות אלה נקבע, שצדק המשיב בהחלטתו, שלא ליתן למערערת רשיון לשנת הלימודים תשע"ב. עוד נקבע, שבטענה שמרכז הבטיחות של המשיב נתן למערערת אישור בטיחות אין כדי לסייע לה, שכן אישור זה ניתן על סמך דו"ח בטיחות של יועץ מטעם המערערת, שבסופו של דבר התברר שהוא לא תאם את המצב העובדתי לאשורו.
3. ועדת הערר דחתה גם את הטענה, שלא ניתנה למערערת הזדמנות לתקן את הליקויים שנמצאו בביקורת הבטיחות בחודש אפריל 2012, וזאת מן הטעם שמדובר בליקויים חמורים שלימדו על כך, שגם חודשיים לפני סיום שנת הלימודים תשע"ב לא תוקנו הליקויים.
4. לבסוף, ועדת הערר העירה למשיב, שהסתמכותו ההולכת וגוברת על דוחות בטיחות ותברואה של יועצים מטעם בעלי רשיונות מחייבת גיבוש מדיניות עבור מקרים, שבהם התגלו פערים משמעותיים בין דוחות אלה לבין דוחות של יועצים מטעם המשיב. במקרים מעין אלה, כך כתבה ועדת הערר, ספק אם יש להסתפק בהודעת בעל הרשיון על תיקון הליקויים או בהגשת דו"ח בטיחות נוסף מטעם בעל הרשיון. ועדת הערר הוסיפה, שבמקרים שבהם מופיעות בדוחות הפדגוגיים הערות על ליקויים בטיחותיים ותברואתיים על המשיב לשלוח נציגי בטיחות או תברואה, לפי העניין, כדי שייערכו ביקורת חוזרת ומיידית. כל זאת, כדי שניתן יהיה לאתר ליקויים בטיחותיים ותברואתיים העלולים לסכן את שלומם של הילדים ולא דווחו על-ידי היועצים מטעם בעלי הרשיונות.

הטענות בערעור

1. בערעור נטען, שהתנהלות המשיב "אינה רצינית". המשיב שלח מכתב התראה ובו ניתנו 14 ימים לתיקון הליקויים, אך הוציא צו סגירה לפני שניתן למערערת זמן להגיב. נטען, שלא היה מקום להוציא צו סגירה מבלי שנערך שימוע למערערת. בהתנהלות המשיב יש פגיעה בעיקרון הצדק הטבעי; ובאופן ספציפי חרג המשיב מהוראות סעיף 15(א) לחוק הפיקוח, ומכאן שחרג מסמכותו. לפי סעיף זה, אם חדל להתקיים תנאי מהתנאים שבמילויים הותנה הרשיון רשאי המנהל הכללי להתרות על כך בכתב, ואם התנאי לא קוים בתוך 3 חודשים רשאי המנהל הכללי לבטל את הרשיון. המערערת טוענת, ש"תיקנה את המעוות כדרישת הסעיף" וכל הליקויים תוקנו למרות הודעתה למשיב שהגן יועבר למבנה אחר בשנת הלימודים הבאה (סעיפים 35, 39 לערעור). המערערת הוסיפה וטענה, שאי חידוש רשיון כמוהו כביטול רשיון קיים בכל הנוגע לפגיעה באינטרס הציפייה, ולכן המשיב צריך היה להיות זהיר בהחלטתו לבטל את הרשיון. המשיב לא בחן את טובת הילד וזכויות ההורים במסגרת השיקולים שהביאו להכרעה לבטל את הרשיון.
2. המערערת טענה בנוסף, שהשינויים במבנה הגן, שלפי הנטען בדוחות הפיקוח נעשו בשנת 2010, נעשו כבר בשנת 1998, וכי מאז ביקרו בגן 4 מפקחות שכולן אישרו את הגן. נרמז, שהמפקחת גב' נג'אח פעלה במשוא פנים כלפי המערערת. נטען עוד, שהמערערת היא זו שפנתה לנציגי המשיב והזמינה אותם לביקור בגן בחודש אפריל 2012. כן נטען, שוועדת הערר והמשיב התעלמו מהמלצת מנהלת המחוז מיום 14.2.2012, שהמליצה לאשר רשיון חרף המלצתה השלילית של המפקחת נג'אח. בהמשך לכך נטען, שהמשיב וועדת הערר סימנו את התוצאה מראש ורק חיפשו נימוקים כדי להגיע אליה. בכל הנוגע לדו"ח הליקויים מיום 19.4.2012 נטען, שמדובר בליקויים חדשים. כן נטען, שליקויים אלה תוקנו ולמערערת ניתן אישור של מר ירמיהו, רכז הבטיחות של המשיב, על כך. לבסוף נטען, שהחלטות המשיב וועדת הערר אינן סבירות ואינן מבוססות – והתבקש ביטולן.
3. המשיב טען, שדין הערעור להידחות על הסף מחמת חוסר נקיון כפיים של המערערת. נטען, שהמערערת הציגה הן בהתנהלותה מול משרד החינוך, והן מול בית המשפט מצגים חסרים, חלקיים ובלתי נכונים. המערערת טענה לפני המשיב, שליקויי בטיחות שונים תוקנו, אך בניגוד לטענתה ולאמור בדוחות שהגישה התברר בביקורות שערך המשיב, שהליקויים לא תוקנו. הצהרותיה, כך התחוור למשיב, אינן תואמות את המציאות. גם בהסתמכותה על המלצות יועץ הבטיחות של המשיב יש משום חוסר נקיון כפיים וניסיון להטעות את בית המשפט, שכן המערערת יודעת שמדובר בהמלצות שניתנו על סמך מסמכים שהיא מסרה ונמצאו מאוחר יותר ככאלה שאינם משקפים את המציאות; ובכל הנוגע לאישור לשנת הלימודים תשע"ג – הוא אינו רלבנטי ואף הוא ניתן, כקודמו, על סמך מסמכים שהמציאה המערערת.
4. לגוף העניין טען המשיב, שהחלטתה של ועדת הערר היא ראויה וסבירה ולא נפל בה כל פגם. היא ניתנה על סמך נימוקים ענייניים ולאחר שנשקלו כל השיקולים הרלבנטיים. מדובר בגוף מעין-שיפוטי מקצועי, שיש לו יתרון ברור על כל גוף אחר בבחינה רוחבית ומלאה של נושא ההחלטה. לוועדת הערר הכלים, הנסיון והידע לבחינת הטענות והראיות באופן בלתי אמצעי. לפי סעיף 9(א) לחוק הפיקוח מנכ"ל משרד החינוך לא יעניק רשיון אלא אם הוא סבור שתובטח רמה נאותה, בין היתר, לגבי מבנה הגן והגישה אליו, תנאי הבטיחות, הריהוט והציוד. ועדת הערר התרשמה, שהתקיימו ליקויים בטיחותיים שיש בהם כדי לסכן את חיי הילדים; וכי הודעות המערערת שהליקויים תוקנו לא תאמו את המציאות. הרשיון שניתן למערערת לשנת הלימודים תשע"א היה רשיון מותנה בקיום מבדק בטיחות שנתי ותיקון הליקויים ותנאים אלה לא קוימו. משכך, לא יכולה לקום לה ציפייה שיחודש רשיונה. בנוסף, העובדה שניתן רשיון מותנה אינה מהווה ערובה לחידוש הרשיון באופן אוטומטי משנה לשנה. הבקשה לרשיון מוגשת מידי שנה ונבחנת באופן ענייני בהתאם לממצאים בשטח. בענייננו נערכו שינויים בגן במהלך השנים, שהביאו למצב שהמבנה והחצר אינם מתאימים לשמש כגן ילדים. בהתייחס לזכות הטיעון טוען המשיב, שלמערערת ניתנו הזדמנויות רבות וחוזרות לתקן את הליקויים שנמצאו בגן, אך היא מסרה דוחות בטיחות באיחור; דוחות שאף התבררו בדיעבד כבלתי מהימנים. סעיף 15(א) לחוק הפיקוח לא חל, שכן מדובר בחידוש רשיון ולא בביטול רישיון.

דיון והכרעה

1. לאחר שעיינתי בחומר שלפניי, ונתתי את דעתי לטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה, שדין הערעור להידחות.
2. יצוין תחילה, ששנת הלימודים תשע"ב הסתיימה, ובינתיים הועבר הגן למבנה אחר. משכך, אין להכרעה בתיק זה השפעה על קיומם של לימודים בגן בעתיד. בדיון שהתקיים לפניי הבהיר בא כוח המערערת, שמשמעות הסעדים המבוקשים בערעור היא תקציבית (עמ' 2-1 לפרוטוקול). בהמשך לכך, ולהערות בית המשפט בדיון, הוצע לצדדים לשקול להגיע להסכמות שייתרו את ההכרעה בערעור. המשיב הודיע, שלאחר עיון נוסף – אין הוא סבור שיש מקום להגיע להסדר במקרה הנדון תוך מתן הנמקה לעמדתו. התייחסות המערערת הוגשה ביום 9.5.2013. מכאן, לגוף העניין:
3. לא אכחד, שהתנהלותו של המשיב מעוררת לא מעט קשיים; ובאת כוח המשיב, בהגינותה, לא חלקה על כך (עמ' 2 לפרוטוקול ש' 15-6; עמ' 3 לפרוטוקול ש' 21). כך, לא עלה בידי המשיב ליתן הסבר מניח את הדעת להמלצתה החיובית של מנהלת המחוז בנוגע למתן רשיון בחודש פברואר 2012 – בניגוד להמלצת המפקחת (המלצה שממנה מנהלת המחוז חזרה בחודש אפריל). כך גם, לנוכח מכתבו של המשיב מיום 3.5.2012, שבו ניתנה למערערת שהות של 14 ימים לתקן את הליקויים; ולפני חלוף מועד זה – הוצא צו סגירה. כך גם, משעה שאותם ליקויים – ליקויי בטיחות חמורים לפי עמדת המשיב – קיימים מזה זמן לא מבוטל, וחרף ליקויים אלה וחרף הזמן הרב שלקח למערערת להתייחס אליהם, וחרף דוחות הפיקוח השונים, ביקורת בטיחות נוספת של המשיב נערכה רק בחודש אפריל 2012, וצו הסגירה הוצא רק במאי 2012.
4. אלא שחרף כל אלה – לא מצאתי שקמה עילת התערבות בהחלטת ועדת הערר, בנסיבות העניין, ולנוכח ליקויי הבטיחות שנמצאו והתנהלותה של המערערת בנדון. כעולה מהחלטת ועדת הערר, המפקחת הפדגוגית מטעם המשיב החלה להעיר אודות ליקויים ומפגעי בטיחות במבנה הגן והחצר עוד משנת 2010. ניתן רשיון – זמני ומותנה – לשנת הלימודים תשע"א. לאחר מתן הרשיון המותנה המשיב ערך בדיקה עצמאית באמצעות יועץ בטיחות מטעמו – ביום 31.1.2011; ונמצאו ליקויים בטיחות רבים. חרף ממצאי דו"ח הבטיחות, בבדיקה שערכה המפקחת גב' סייד אחמד בחודש יוני 2011 (עובר לתחילת שנת הלימודים תשע"ב) נמצאו ליקויים דומים לאלה שמצא יועץ הבטיחות של המשיב בינואר 2011; ושנת הלימודים נפתחה כסדרה. רק בחודש דצמבר 2011 שלחה המערערת התייחסות לדו"ח הליקויים מיום 31.1.2011, שלפיו הליקויים תוקנו, ועל סמך התייחסות זו (וללא שנערכה בדיקה עצמאית של המשיב) ניתן אישור בטיחות לגן. אלא שבחודש אפריל 2012 נערכה ביקורת נוספת של יועץ הבטיחות של המשיב בגן, ונמצאו ליקויים דומים לליקויים שנמצאו בביקורת מחודש ינואר 2011; ליקויים שלפי דיווחי המערערת תוקנו. בממצאים אלה שבעובדה של ועדת הערר לא קמה עילת התערבות.
5. ובהמשך לכך – אין עילה להתערב גם במסקנתה של ועדת הערר, שלפיה דחיית הבקשה למתן רשיון והוצאת צו הסגירה לגן על-ידי המשיב בתחילת חודש מאי – היו מוצדקות. קיים אפוא קושי במתן רשיון למערערת – אף בדיעבד – לנוכח ליקויי בטיחות אלה, שהיו בגן וסביבתו וסיכנו את בטיחות הילדים, ולנוכח התנהלותה, כעולה מהחלטתה של ועדת הערר. לטענות המערערת לעניין טובת הילד וזכויות ההורים לא היה משקל מאיין, בנסיבות אלה.
6. המערערת טענה, כאמור, שהליקויים שנמצאו בביקורת מחודש אפריל 2012 הם "חדשים". לא מצאתי, שקמה עילת התערבות בממצאיה העובדתיים של ועדת הערר, שמדובר בליקויים דומים לליקויים שנמצאו בביקורת מינואר 2011. חיזוק למסקנתה של ועדת הערר ניתן למצוא גם באישור של מר ירמיהו, מרכז בטיחות של המשיב, מיום 4.7.2012 (מע/יג'); אישור שעליו משליכה המערערת את יהבה. באותו מסמך נכתב, ש"בתאריך 19.4.12 נערך מבדק ע"י רמי יצחק בעקבות תלונה (מס' 207). בתאריך 1.7.12 התקבלה התייחסות בעלות וצורפו האישורים הנדרשים. יש לציין כי זו תלונה שניה וביקורת שניה בגן ובעבר צויין כי תוקנו הפערים וחזרו על עצמם [ההדגשה שלי – י.מ.]". טענתה של המערערת, שמדובר בליקויים חדשים נטענה בעלמא וללא ראיות. המערערת נמנעה מצירוף דוחות הביקורת המפורטים למוצגיה, והדבר פועל לחובתה. יצוין, שהמשיב צירף את דו"ח הביקורת מאפריל 2012, אך הדו"ח מינואר 2011 לא הוגש לתיק הערעור. הנטל בעניין זה מונח על כפיה של המערערת, שמבקשת שבית משפט זה שלערעור יתערב בהחלטת ועדת הערר, והוא לא הורם. אין אפוא עילת התערבות בהחלטת ועדת הערר בעניין זה; והוא הדין לעניין טענתה של המערערת, שהשינויים במבנה הגן וסביבתו בוצעו כבר בשנת 1998.
7. טענה נוספת של המערערת הייתה, כאמור, שחרף מכתב ההתראה מיום 3.5.2012 שבו ניתנו לה 14 ימים לתיקון הליקויים הוצא צו סגירה לאחר 11 ימים בלבד. כלומר, לטענתה, לא ניתנה לה הזדמנות לתקן את הליקויים. תשובתו של המשיב לעניין זה הייתה, שאותו מכתב מיום 3.5.2012 הוא מכתב אוטומטי שמוציאה המערכת הממוכנת של המשיב, אך בנסיבות העניין, ולנוכח התנהלותה של המערערת – לא היה מקום ליתן לה הזדמנות נוספת לתיקון הליקויים. ועדת הערר קבעה לעניין זה, שהליקויים שנמצאו בביקורת מאפריל 2012 היו חמורים ולימדו שחודשיים לפני תום הלימודים הליקויים עדיין לא תוקנו, ולכן צדק המשיב שנתן את החלטתו מבלי להמתין לתגובה הנוספת של המערערת. במסקנה זו של ועדת הערר לא מצאתי עילת התערבות. זאת, לנוכח התנהלותה של המערערת, כעולה מהחלטת ועדת הערר. מדובר, כאמור, בליקויים שלמערערת ניתנה הזדמנות לתקן עוד לפני הדו"ח מאפריל 2012 – אך אלו לא תוקנו. על כך יש להוסיף, שלפי טענותיה של המערערת בערעור, אותו מכתב מיום 3.5.2012 הומצא לה ביום 12.5.2012 (סעיף 14 לערעור); וצו הסגירה וההודעה על דחיית הבקשה לרשיון הגיעו לידיה רק ביום 27.5.2012 (סעיף 17 לערעור). כלומר, ממועד המצאת המכתב ועד המועד בו קיבלה את צו הסגירה – עמדו לרשות המערערת 15 ימים, שבהם הליקויים לא תוקנו. המערערת בעצמה מודה, שרק ביום 1.6.2012 נשלח מכתב, שבו נטען שהליקויים תוקנו (מע/י'); ורק ביום 16.6.2012 ניתן אישור בטיחות על-ידי מהנדס בטיחות מטעם המערערת (מע/יא'). המערערת אינה יכולה להיבנות אפוא מטענה זו – שלא ניתנו בידה 14 ימים לתיקון הליקויים. לנוכח האמור עד כה, גם לא ניתן לקבל את טענת המערערת, שלא ניתנה לה זכות שימוע וטיעון. בנסיבות העניין, לא ניתן גם לקבל את הטענה, שהפגם שנפל לפי הטענה בהתנהלות המשיב בנדון – ככל שנפל – מצדיק את ביטול ההחלטה שניתנה.
8. גם בטענתה של המערערת לתחולת סעיף 15(א) לחוק הפיקוח לא מצאתי ממש. כאמור, למערערת ניתנה הזדמנות לתקן את הליקויים עוד קודם לכן, שהרי מדובר, כאמור, בליקויים שחזרו על עצמם. ממילא גם מקובלת עליי עמדת המשיב, שסעיף 15(א) אינו חל במקרה הנדון. למערערת לא ניתן רשיון לשנת הלימודים תשע"ב, ולכן לא מדובר בביטול רשיון שעליו חל סעיף 15(א), אלא באי חידוש רשיון (זמני ומותנה) (להבחנה בין ביטול רשיון לאי חידושו ראו, בג"ץ 237/81 דעבול נ' עיריית פתח תקווה רשות הרישוי, פ"ד לו(3) 365, 377-376 (1982); עע"ם 4848/04 בכור נ' מרדכי (מוטי) ששון – ראש עיריית חולון (20.9.2007); והשוו, עמ"נ (ת"א) 35243-03-10 עמותת חסידי חוסני אלקואסמי נ' משרד החינוך (6.2.2011)). לא ניתן גם לומר, שנפל פגם בתשתית הראייתית שעל בסיסה התקבלה ההחלטה, וזאת אף תחת אמת המידה המחמירה יחסית הדרושה במקרה של אי חידוש רשיון. זאת, משעה שמדובר בליקויים בטיחותיים חמורים – על פי שני דוחות בטיחות שונים של יועץ בטיחות של המשיב – על כל המשתמע מכך, ולנוכח התנהלותה של המערערת, כאמור לעיל.
9. באשר להמלצת מנהלת המחוז החיובית מחודש פברואר 2012 – אכן לעניין זה לא בא הסבר מספק מטעם המשיב. באת כוח המשיב טענה בדיון לפניי, שלא עלה בידה לעמוד על פשר העניין – כלומר על הפער בין המלצת המפקחת השלילית להמלצת מנהלת המחוז החיובית. עם זאת, גם עניין זה אינו מקים עילת התערבות בהחלטת המשיב; ובהחלטת ועדת הערר. כאמור, לאחר הביקורת שנערכת בחודש אפריל 2012 שינתה מנהלת המחוז את המלצתה; והמלצתה הפכה שלילית מהנימוק ש"התנאים בגן אינם מאפשרים פעילות בגן". מדובר אפוא בהמלצה ממועד מאוחר יותר ועל-פי תשתית עובדתית שונה ועדכנית. על כך יש להוסיף, שצודקת באת כוח המשיב בטענתה, שהסמכות הסופית בנדון היא של המנהלת הכללית של משרד החינוך – לפי חוק הפיקוח – והיא בסופו של דבר החליטה על אי חידוש הרשיון. לבסוף, המערערת לא הביאה כל ראיה להוכחת הטענה המרומזת, שהמפקחת גב' נאג'ח התנכלה לה. מן הראיות שלפניי עולים דווקא קשיים רבים בקשר לטענה זו. זאת, לנוכח דו"ח של המפקחת גב' אחמד, שההערות בו דומות להערותיה של המפקחת נאג'ח; וכן לנוכח הדו"ח מחודש אפריל 2012, שנערך לאחר ביקור בנוכחות גורמים רבים מטעם המשיב, כאמור לעיל.
10. לא נעלם מעיניי האישור שנתן מר ירמיהו, מרכז הבטיחות של המשיב, למערערת ביום 4.7.2012 (מע/יג'); אישור שממנו מבקשת המערערת להיבנות. אין באישור זה כדי להקים עילת התערבות בהחלטתה של ועדת הערר. ראשית, מדובר באישור שהוא מאוחר למועד קבלת ההחלטה הנתקפת בערעור; החלטת המנהלת הכללית מיום 14.5.2012. שנית, מדובר במועד שהיה סמוך לסיום שנת הלימודים; מקום בו הלימודים התקיימו בכל שנת הלימודים תשע"ב חרף ליקויי הבטיחות הנ"ל. שלישית, לא נסתרה טענת המשיב, שמדובר באישור שניתן על סמך מסמכים ואישורים שצירפה המערערת ומבלי שנערכה בדיקה עצמאית של המשיב. בעניין זה, כמו ועדת הערר, אין אלא להביע תמיהה – הכיצד בנסיבות מעין אלה, ולנוכח הניסיון שנצבר בקשר עם הגן כאמור, ואשר לא נעלם מעיניו של מרכז הבטיחות כעולה מחוות דעתו, ניתן אישור בטיחות מבלי שהמשיב ערך בדיקה עצמאית. מדובר בבטיחותם של ילדים רכים בשנים, ועל המשיב להתייחס לעניינים מעין אלה בכובד ראש וליתן להם את תשומת הלב הראויה. גם ביתר הערותיה של ועדת הערר יש טעם, וחזקה על המשיב שייקח את הדברים לתשומת ליבו, ויגבש מדיניות קפדנית יותר להבטחת שלומם של הילדים.
11. לבסוף, בכתב התגובה שהגישה המערערת ביום 9.5.2013 נטען, שהמשיב חרג מסמכותו בכך, שהחלטת המנהלת הכללית של משרד החינוך ניתנה לאחר ארבעת החודשים הקבועים בסעיף 4(ב) לחוק הפיקוח. בהמשך לכך התבקש לקבוע, שהמשיב צריך היה לתת למערערת רשיון לאחר ביקור המפקחת הפדגוגית הראשון. מדובר בטענה חדשה שלא נטענה בערעור ואף לא בעיקרי הטיעון, ומטעם זה בלבד אין לקבלה, ומבלי להביע עמדה בשאלת משמעות האיחור לגופה (לעניין אחרון זה ראו, עת"מ (י-ם) 46939-08-11 העמותה ליסוד וניהול בית הספר הדמוקרטי בלב השרון נ' מנכ"ל משרד החינוך (16.10.2011); עע"ם 9406/11 עמותת תלתן העמותה להורות והוראה אחראית נ' מנכ"ל משרד החינוך (31.7.2012)).
12. התוצאה היא, שהערעור נדחה לגופו (ואין אני נדרש להכריע בטענה המקדמית של המשיב לחוסר נקיון כפיים של המערערת). לנוכח הקשיים בהתנהלותו של המשיב, לא ייעשה בנסיבות המקרה צו להוצאות ושכר טרחת עו"ד בערעור. ערבון שהופקד – אם הופקד – יושב למערערת.

המזכירות תשלח פסק-דין זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ד' סיון תשע"ג, 13 מאי 2013, בהעדר הצדדים.