1. בתאריך 21/11/12 התובע הגיש תביעה כספית כנגד חדר קבלאוי, אשר שימש בכל עת רלוונטית לתביעתו כממונה על תיק האיחוד שהתנהל על שמו בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה (תיק איחוד מס' 02-99013-98-1) וכן כנגד לשכת ההוצאה לפועל בחיפה.

בכותרת כתב התביעה צויין שמהותה "גניבה" וסכומה 52,487 ₪ + ריבית והצמדה.

2. בנוסף, ובאותו יום, התובע הגיש בקשה לפטור אותו מתשלום אגרה בגין התביעה.

3. בבקשת הפטור, התובע טען כי הוא "חותם אבטחת הכנסה" וכי עבודתו נהיגה ואינו מסוגל לעבוד עבודה פיזית, עקב פגיעה ברגליים וכי יש לו נכות בשיעור 35%, וכי הגבלת רשיון הנהיגה שלו פגעה בתשלומים השוטפים שהוא מבצע.

4. התובע צירף לבקשת הפטור אישור מהמוסד לביטוח לאומי מיום 10/8/09, אשר לפיו נותרה אצלו נכות צמיתה בשיעור 35%, תצהיר שמתייחס לפרעון החוב בתיק האיחוד שאין בו כל התייחסות למצבו הכלכלי הנוכחי, אישור מלשכת התעסוקה, מסמכים רפואיים מקופ"ח כללית והחלטת כב' רשם ההוצל"פ לביטול הגבלת רשיונו, מאחר והוא מתפרנס מנהיגה.

5. פרקליטות מחוז חיפה, בשם הנתבעת רשות האכיפה (להלן: "הנתבעת") התנגדה לפטור את התובע מתשלום האגרה, וטענה שיש לדחות את בקשת הפטור מחמת שאינה עומדת בתנאים שנקבעו בתקנות ביהמ"ש (אגרות).

6. ב"כ הנתבעת טען, בין היתר, כדלקמן:

א. יש לסלק את התביעה על הסף מטענות שונות כגון:

מחיקת כותרת, התיישנות, שיהוי, מעשה בי דין וכן לדחותה לגופה.

ב. סכום התביעה אינו קצוב מאחר ולא נעשה כל חישוב להפרשי ההצמדה והריבית ואף לא צויין מועד תחילתו.

ג. התביעה נשוא תיק זה, דומה ביותר לתביעה קודמת שהוגשה ע"י התובע בסכום של למעלה מ-9 מליון ₪ לבימ"ש המחוזי בחיפה (ת"א 55184-03-11) (להלן: "התביעה הקודמת").

ד. במסגרת התביעה הקודמת, התובע הגיש בקשה לפטור מאגרה וכי ביום 6/7/11 כב' השופטת פוקס דחתה את הבקשה לפטור ועל החלטתה הוגש ערעור לבימ"ש המחוזי בחיפה (ע"א 4681-08-11), אשר נדחה ע"י כב' סגנית הנשיא השופטת וסרקרוג, עפ"י החלטתה מיום 29/11/11.

ה. התצהיר שצורף ע"י התובע לבקשתו הינו סתמי ואין בו כל פירוט על הכנסותיו ועל רכושו ולא צורפו אליו דפי חשבון של התובע, כמתחייב מתקנות האגרות, וכל זאת על אף ההחלטות שניתנו בהליך דומה בפני ביהמ"ש בחיפה.

ו. ב"כ הנתבעת טען גם שתביעת התובע אינה מבוססת ואינה מגלה עילה כנגדה.

7. המבקש נחקר ע"י ב"כ הנתבעת והעיד כי התצהיר שצורף לבקשתו לא שייך לבקשה והוא הוגש בטעות.

בנוסף, המבקש העיד שהוא עבד אצל חברת אקספרס כנהג והשתכר בסיבות 5,000 – 4,000 ₪ וכי אין בידיו כל אסמכתא שהוא שילם כספים לנתבע הראשון, מאחר והדבר נעשה לפני מספר שנים ואינו מחזיק במסמכים כאלה וכי יש בידיו מסמכים שתיקי ההוצל"פ נסגרו.

המבקש הגיש אישור מלשכת ההוצל"פ בחיפה מיום 17/1/06 לפיו תיק האיחוד נסגר ביום 18/4/02 (מש/1).

דיון והכרעה:

8. אקדים ואציין שבקשת הפטור אינה עונה על הדרישות שנקבעו בתקנות האגרות, לא צורף אליה תצהיר מטעם המבקש (המבקש העיד שהתצהיר שצורף לבקשה צורף בטעות), לא צורפו דפי חשבון הבנק של המבקש, רכושו לא פורט.

9. עיינתי בהחלטת כב' השופטת פוקס בתביעה הקודמת, אשר לא בוטלה ע"י ביהמ"ש לערעורים והבחנתי שהיא מאד רלוונטית לבקשה זו וכי טענות המבקש כמעט זהות, למעט עניין גובה סכום התביעה.

עילת תביעתו של המבקש הינה זהה לעילת תביעתו הקודמת וכב' השופטת פוקס ציינה בהחלטתה מיום 6/7/11 כי סיכויי התביעה אינם גבוהים, נוכח טענת ההתיישנות והשיהוי, וברור שסיכויי תביעה זו אינם שונים, מאחר ותביעה זו אף היא מבוססת על אותה מסכת עובדתית שהתרחשה עוד לפני שנת 2002.

10. בפסק הדין שניתן בתיק ע"ס 46810-08-11, ביהמ"ש לערעורים ציין בתחילת פסק דינו כדלקמן:

"בית המשפט הבהיר בזהירות הראויה על פי הערעור כפי שהוגש על נספחיו, כי בשלב זה אין מקום לפטור את המערער מאגרה, ועומדת בפניו האפשרות לתקן את כתב התביעה ולהעמיד את הסעד הכספי בגובה האגרה שהוא יכול לעמוד בה...".

על אף זאת, התובע הגיש תביעה ע"ס 52,487 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, מבלי לערוך חישוב להפרשי ההצמדה והריבית.

ראוי היה שהתובע יגדיר את הסכום הנתבע במדוייק ולשלם את האגרה בגינו, כפי שנקבע ע"י ביהמ"ש לערעורים.

11. ביהמ"ש מבהיר כי החלטה זו ניתנה מתוך נקודת מוצא שמצבו הכלכלי של התובע הינו קשה , אולם, וכפי שהוסבר ע"י כב' השופטת פוקס בתביעה קודמת, אין די בכך בכדי לפטור אותו מתשלום האגרה וקיימת חשיבות מירבית ליסוד הנוסף הקבוע בתקנות, אשר לפיו ההליך אשר בגינו מתבקש הפטור, מגלה עילה במידה המצדיקה פטור ולא כך המקרה שבפנינו.

12. סיכומו של דבר, אני מחליט לדחות את הבקשה לפטור את המבקש מתשלום אגרת התביעה.

13. ביהמ"ש חוזר על המלצת ביהמ"ש לערעורים, אשר לפיה התובע יגדיר את סכום תביעתו במדוייק וינקוב בסכום תביעה שיוכל לשלם אגרה בגינה.

בהעדר כמות סכום התביעה לסכום מדוייק ובהעדר תשלום אגרה בגינו, התביעה תימחק.

14. יש מקום לחייב את המבקש בתשלום הוצאות בגין בקשתו זו שלא הותאמה לפסק הדין של ביהמ"ש לערעורים.

אני מחייב את המבקש לשלם לנתבעת הוצאות משפט בגין הבקשה בסך 1,000 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל, אולם, החיוב בסכום ההוצאות הנ"ל יכנס לתוקף במידה ותוגש תביעה נוספת בעתיד בגין אותה פרשה, אשר במסגרתה תוגש בקשה לפטור מתשלום אגרה.

המזכירות תמציא העתק מהחלטה זו לצדדים בדואר רשום ותסרוק את המסמך מש/1 בתיק.

ניתנה היום, כ"ד ניסן תשע"ג, 04 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.