1. בפניי בקשה נוספת של המבקשים לזמן את בעל השליטה במשיבה 1 (להלן: "בזק" או "החברה") לעדות במסגרת הדיון בבקשה לאישור התובענות הנגזרות שבכותרת, אשר הדיון בהן אוחד. זו אינה הפעם הראשונה במסגרת הליכים אלו שבית המשפט מתבקש להורות על זימונו של מר אלוביץ לעדות. כבר נדרשתי לסוגיה באופן מקיף בהחלטתי מיום 30.4.2013, בה קבעתי כי לא היה מקום לזמן את אלוביץ לעדות באותו שלב, וקבעתי כי אם לאחר סיום חקירות המצהירים יסתבר כי עובדות חשובות שבמחלוקת לא היו בידיעתם, יהיה מקום לשקול בשנית את האפשרות להורות על זימון כאמור.
2. לטענת המבקשים, כעת, לאחר שנשמעו רובם המכריע של המצהירים בתיק, אין מנוס מן המסקנה שהמידע הרלוונטי להכרעה בתיק מצוי רובו ככולו בידי מר אלוביץ. הם מוסיפים וטוענים כי בהימנעותו של אלוביץ מלהעיד יש כדי להקים חזקה ראייתית נגד החברה והמשיבים.

הבקשה, הנפרשת על פי 10 עמודים, מתארת בפירוט מה הסוגיות שלגישת המבקשים לא קיבלו מענה מספיק בעדויותיהם של המצהירים מטעם המשיבים, ושלגישתם, רק מר אלוביץ בעצמו יכול לתת הסברים והבהרות מכלי ראשון לגביהן.

1. החברה טענה כי הבקשה הנוכחית אינה מחדשת דבר מהפעם הקודמת שבו התבקש בית המשפט להורות על זימונו של מר אלוביץ לעדות, וכי תכליתה להוות מעין קדימון לסיכומים.
2. יתר המשיבים הגישו תגובה ארוכה ומפורטת מטעמם, במסגרתה טענו כי הבקשה הוגשה טרם זמנה, שכן טרם נשמעו כל העדים בתיק. המשיבים התייחסו גם לגופן של הטענות וטענו כי בפני בית המשפט נפרשה מלא התמונה העובדתית הדרושה על מנת להכריע בבקשה לאישור, באמצעות העדים והמומחה שהעידו מטעם המשיבים, ואין מקום להורות על זימונו של מר אלוביץ, שכאמור לא הגיש תצהיר מטעמו.
3. לאחר שקראתי את הבקשה והתגובות לה, הגעתי למסקנה כי גם כעת אין מקום לזמן את מר אלוביץ לעדות בעל כורחו. כך, בהחלטה מיום 30.4.2013, ציינתי כי במקרה של פערי מידע מהותיים, שאינם מאפשרים לבחון אם מתקיימת אף הוכחה לכאורית של עילת התביעה וטובת החברה, אזי ייתכן שיהיה מקום לזימון עד בניגוד לרצונו כבר בשלב הבקשה לאישור (שם, בפסקה 28). אולם, יהיה זה במקרים יוצאי דופן, שכן אין מקום להפוך את ההליך המקדמי לכזה המייתר את הדיון בתובענה לגופה, ובקיצוניות השנייה, אין לאפשר, במסגרת הבקשה לאישור, "מסע דיג" במסגרת תביעת סרק.
4. כפי שכתבתי בהחלטה הראשונה בעניין זה, באופן עקרוני, עומדת לזכותם של המשיבים אפשרות הבחירה במי שיעיד מטעמם, והדבר נכון בייחוד כאשר ישנם מספר רב של משיבים כבענייננו; אולם, אין בכך כדי לפגוע בהלכה הפסוקה לפיה, אם נמנע בעל דין מהבאת ראיה שיכולה הייתה לתמוך בטענתו, ללא הסבר סביר לכך, קמה חזקה שהיה באותה ראיה כדי לפעול לחובתו (שם, בפסקה 31).
5. לסיכום, לאחר ששמעתי את רוב העדים בתיק, הגעתי למסקנה כי אין מקום להורות על זימונו של מר אלוביץ לעדות בניגוד לרצונו לצורך הכרעה בהליך המקדמי של הבקשה לאישור התובענה הנגזרת. הצדדים פרשו, ועוד יפרשו, את טענותיהם וראיותיהם, ויהיה על בית המשפט להכריע אם יש בהן כדי להעמיד את אותה תשתית ראשונית הנדרשת על מנת לאשר את התובענה לגופה.

מהבקשה והתגובות לה עולה כי המשיבים מבינים היטב שלטענת המבקשים ישנן סוגיות וטענות רבות שרק מר אלוביץ יכול לתת להן מענה. בהתאם הוגשו שתי בקשות שונות להורות על זימונו לעדות. המשיבים בחרו שלא להעיד את מר אלוביץ, ואין בכוונתי להתערב בהחלטתם. חזקה על המשיבים ובאי כוחם ששקלו את העניין והכריעו כפי שהכריעו תוך שיקול דעת והבנה של הסיכויים והסיכונים המשפטיים הכרוכים בכך.

1. הבקשה נדחית.

הוצאות הקשורות בבקשה זו ובמענה לה יילקחו בחשבון בסיון שלב הבקשה לאישור.

ניתנה היום, כ"ז חשון תשע"ד, 31 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.